לא נערת זוהר: ראיון עם שרי גבעתי
ההורים שלה דואגים כי היא לא מתחתנת. יש לה תפקיד בולט ב-NCIS, ובמקביל היא הספיקה להשתתף בחמש תערוכות יחיד עם ציוריה. שרי גבעתי, בחופשת מולדת, עושה אודישנים לבעל, מפנטזת על ילדים ולא רוצה לכבוש את הוליווד
גבעתי , בביקור מולדת, מרשימה אפילו יותר פנים אל פנים מאשר בצילומים. מכאן תחזור ללוס אנג'לס, להמשיך בשרשרת האודישנים האינסופית. חוץ מגיחות קצרות לעבודה בישראל, כמו למשל הנחיה של תוכנית הצעירים "אקזיט" או תפקיד בטלנובלה "נשות הטייסים", היא משקיעה את מרצה שם.
בשנה האחרונה רואים (קצת) את הפירות: גבעתי קטפה תפקיד של סוכנת מוסד ב-NCIS, מה שגרם להתעניינות מוגברת והוביל לעוד כמה תפקידים - בסרטים עצמאיים. "זה תפקיד נורא מרכזי", היא מתגאה. "זו אחת מהסדרות הכי נצפות בארצות הברית. בגלל שאין לי טלוויזיה בבית, לא ידעתי עד כמה הסדרה הזו אהובה. בעקבות התפקיד עשיתי שבוע יחסי ציבור בכל ארצות הברית ורק אז הבנתי עד כמה זה גדול. נכנסתי למאה הנשים הכי חמות של ה-TV Guide. לא הבנתי מאיפה זה הגיע פתאום. זה כנראה קונטרה לדברים שאתה חושב שיהיו גדולים ואז לא מצליחים בסוף".
אבל עוד לא באמת כבשת את הוליווד. זה תמיד כמעט שם.
"די עם הלכבוש הזה! מי רוצה לכבוש? תמיד הכותרות בכתבות שעושים עליי נורא לוחמניות ומלחיצות. אז מה, בגלל ששם המשפחה שלי הוא'גבעתי' אני יחידה קרבית וכובשת? כאילו שאם אני שם אני חייבת לחיות
את החיים הגדולים. אבל לא. אני רוצה לעבוד, להתפרנס, לחיות את החיים הפשוטים. אני לא חיה חיים של גלאם. אנשים מדמיינים מטוס פרטי ולימוזינות, ואני בכלל באתי לפה בקו 5. כן , יש לי חלום לעשות סרטים מדהימים שילמדו אותם, לעשות דברים מרעישים ומרגשים, אבל אני לא רוצה להיות הכוכבת הכי גדולה בעולם. אני לא רוצה להיות במרכז העניינים".
גבעתי, כך מתחילות רוב האגדות עליה, נולדה למשפחה מסורתית בטבריה, עם אבא בעסקי האלומיניום ואמא מזכירה ותקציבאית. אל הגולה עזבה בגיל 18, אחרי שחרור מפתיע מצה"ל. "שחררו אותי בגלל אסתמה ואלרגיה", היא נזכרת. "הייתי קצת בהלם, אז נסעתי מכאן. בהתחלה להוואי, אחר כך לקנדה, פריז, ניו יורק. למדתי שם משחק, ובסוף התיישבתי בלוס אנג'לס".
בשנים
ואת לא מתגעגעת הביתה?
"אני כל הזמן פה. במקרה לא הייתי עכשיו שלושה חודשים, וזה היה קשה. יש לי אחיינית קטנה שאני משוגעת עליה, הבת של אחותי נעמה (שנשואה לגיא אריאלי, נ"ד). אבל המשפחה איתי, קעקעתי את השמות של כולם על היד שלי. יש לי חברים טובים, זו לא בדידות. זה רק געגועים. החיים שלי מקסימים, רגועים. אני לא בליינית ולא כלום. אי אפשר להיות בכל מקום, לצאת. אם יש לי אודישן בעשר, אני צריכה לקום בשבילו בשש. זה לא חלום הוליוודי, זו מציאות הוליוודית".
את בקשר עם הישראלים האחרים שפועלים בהוליווד? נגיד, גל גדות?
"לא ממש. כמו שאמרתי, תמיד עושים ממני הוליווד ואומרים שאני יוצאת לאירועים כל הזמן. אני לא יוצאת לאירועים. אני כן מכירה את האנשים, אבל אני לא ממש חברה שלהם. לגבי גל גדות, אנחנו לא כל כך על אותה הנישה. אנחנו נראות אחרת, משדרות דברים אחרים".
למה לא לחזור לישראל? שם בטוח הרבה יותר קשה.
"אני אוהבת לעבוד שם. אני נהנית מהתהליך, מהעבודה. יש שם משהו נעים, מסודר. פה סוגרים פגישה בחמש דקות בטלפון. אבל ביומיום אני מעדיפה את ישראל. למשל, האוכל: פה, כל היום אני דופקת שווארמות ופרגיות, הכול טעים לי. האוכל שם לא טעים לי כל כך. אז אני יותר נהנית מהחיים פה ומהעבודה שם. אולי זה גם עניין של כוחות. כרגע אני מרגישה שזה הזמן לעשות את זה, שיש לי כוח לחיות שם ולהתמודד. כשאהיה מבוגרת יותר ויהיו לי ילדים לא אוכל לעשות את זה".
ילדים זה משהו שמדבר אלייך? את מתחילה לחשוב על זה?
"ברור. זה השתנה אצלי. בכל בחור שאני יוצאת איתו, אני ישר חושבת על זה. היום אני לא נכנסת למערכת יחסים אם זה לא האבא שלי הילדים שלי".
גבעתי רווקה כרגע, אחרי כמה מערכות יחסים, חלקן מתוקשרות (למשל עם אוליביה מרטינז, האקס של קיילי מינוג)."אי אפשר לקחת את מערכות היחסים שלי ולמצוא מכנה משותף", היא מנתחת. "כולם יצירתיים, אני מניחה. אם בן אדם לא יצירתי, אני לא אהיה שם. חוץ מזה צבע, מדינה, שפה, לא משנה לי".
מרטינז , והשמועות על זה שהוא בגד בקיילי מינוג איתך, זה משהו די רציני
"זה לא מרגש. זה קרה ואסור להתחרט על דברים שקרו, אבל לא צריך גם להתרגש מזה. זה הרי לא מרגש את המשפחה שלי, את החברים שלי. זה לא שינה לי פסיק בחיים".
הייתי מניח שזה קידם קצת את הקריירה שלך.
"זה לא עובד ככה. אף אחד לא ייקח אותי לסרט בגלל שיצאתי עם מישהו. זה אולי ישיג לי קמפיין, אבל לא סרטים וטלוויזיה. הרומן לא קידם כלום ולא עזר בכלום. אני מצטערת על איך שדברים יצאו, מצטערת אם אנשים נפגעו. אני חושבת שעשיתי מספיק כדי לנקות את הפרשה הזו. למדתי שיעור בחיים. מאחלת שבעתיד אדע להתנהל בצורה יותר שקולה. הייתי צעירה, בת 25-24, לא ידעתי איך לפעול בזהירות".
הוא לא צריך להיות ישראלי?
"הממ... יותר חשוב שיהיה בן אדם טוב, שיהיה אבא טוב. יש לי כל כך הרבה בקשות, שלבקש שיהיה גם ישראלי זה יהיה חוצפה מצדי".
שיהיה בעל ממון?
"אני עובדת מגיל 15, ועד היום מפרנסת את עצמי בעבודה קשה. אני לא צריכה שמישהו יפרנס אותי, אבל אני מצפה שיעבוד קשה, בדיוק כמו שאני מצפה מעצמי. אני מוציאה את מה שאני עושה. לא קניתי בית, אין לי תכשיטים, אין לי תיקים ב-3,000 דולר . כל עוד אני משקיעה בעצמי, אני רגועה, ואני מרגישה שהדרך שלי נכונה. זה עניין של סדר עדיפויות. שום דבר לא יעצור אותי".
כך או כך, את יודעת שקשה לתחזק זוגיות כשאת כל הזמן בנסיעות.
"בגלל זה אני לבד. עשיתי את זה לא במודע. לא שמתי לב שאני הורסת קשר בכל פעם שאני מקבלת עבודה חדשה או שאני צריכה לנסוע. היום, אם ארגיש משהו כלפי מישהו, מערכת היחסים תבוא לפני העבודה. אם אכיר מישהו טוב בארץ, אשאר כאן. זה משהו שהבנתי רק השנה. ההורים שלי דואגים לי, אבל אני מרגיעה אותם. אחותי הרי נשואה מגיל 24, זה מלחיץ. אני רוצה לבסס את עצמי, אבל אני כן רואה את עצמי בעתיד מביאה ילדים".
באופן מפתיע - או לא - ישראל היא עדיין גורם מרכזי בפרנסתה של גבעתי. למשל, השנה היא קיבלה צ'קים מהפקת "נשות הטייסים", שם גילמה את דניאלה. "'נשות הטייסים' הייתה הצלחה מבחינתי", היא אומרת. "שמחתי לעשות משהו טוב בסדרה שלא השקיעו יותר מדי בטקסטים. מראש, רציתי לקחת את התפקיד של הביץ' ולהפוך אותה להכי אהובה, כזו שכל העם ירצה להיות חבר שלה. אני חושבת שהצלחתי. "אני מאוד מעריכה למשל את השחקן ג'יימס פרנקו. הוא משתתף באופרת הסבון האמריקאית'ג'נרל הוספיטל'. למה ? כי הוא רצה לראות איך זה, רצה לעבוד על דמות בצורה שונה. לי זה התאים בדיוק. גם אחותי הייתה בסוף ההיריון, גם זו בדיוק הייתה תקופת חג המולד, בא לי בול. והרווחתי הרבה. הטיימינג הקומי שלי השתפר בזכות זה".
את מזכירה לי קצת את קים קרדשיאן, נערת זוהר שמחוברת למשפחה. את נוצצת כזו, אחותך ביתית.
"ממש לא! הכי לא. ידעתי שנגיע לנושא הזוהר וחשוב לי להפריך את זה. דבר ראשון, בחיים לא עשיתי ריאליטי ואני גם לא אעשה. אפילו לא בתור מנחה. לא רוצה להיות אני על המסך, זה לא מעניין אותי. ואני ממש לא נערת זוהר. בכמה אירועים ראית אותי? העירו לי שאני צריכה לצאת יותר, להצטלם, להתאפר. אני לא אוהבת את זה, שהפרסום הוא עליי. אני אוהבת שהפרסום הוא על העבודה שלי.
"יש הבדל גדול בין מי שאני ובין מה שחושבים שאני, וזאת אשמתי. מצד אחד, בחרתי להשקיע בעבודה שלי בתחום המשחק והמוזיקה בחו"ל. מצד שני, פה אני עושה קמפיינים וטלנובלות, ואנשים לא יודעים מי אני באמת. אם כבר, כל הזמן אומרים לי'הוליווד, הוליווד', אבל אני הכי לא הוליווד, אני מטבריה. אני אחד מהאנשים הכי עממיים ופשוטים שיש. אנשים בטוחים שאני עושה המון שופינג, וכל היום פדיקור ומניקור. בחיים לא. תראה את הידיים שלי, הן פצועות. רק עכשיו אני לומדת להתאפר. לקחתי קורס איפור, כדי לדעת לאפר את עצמי לפני שאני יוצאת לאירועים. פרינססה? אני עובדת בניין! אני מטבריה. זה משגע לי את השכל".
זו תדמית שנוצרה די באשמתך.
"נכון. אני לא פה מספיק. כשאתה לא נמצא פה ומשקיע מזמנך, אז שמועה נתפסת לשמועה. ואז כשמשהו קורה, אנשים חושבים ש' פתאום' זה קרה. נגיד, ש' פתאום' החלטתי שאני עושה מוזיקה. אבל לא, אני מנגנת על פסנתר מגיל שש".
גם שערים בביקיני לא ממש תורמים לתדמית האיכותית שלך.
"זה המקצוע שלי. זה שעשיתי צילומים בביקיני אומר שאני טראשית? אי אפשר גם וגם? צריך לשפוט אנשים לפי העבודה שלהם. אני לא כועסת. כמו שאמרתי - זאת אשמתי".
אחת המחשבות הראשונות שעולות בראש כששומעים את השם שלך זה "ציצי".
"אני יודעת. כל היום מדברים לי על החזה. לא מאמינים לי שזה אמיתי. לצילומים תמיד מביאים לי שמלות שאפשר ללבוש בלי חזייה, כי בטוחים שזה מנותח ועומד. לא, זה אמיתי, תיגע. תמיד היה לי ציצי גדול. צאו לי מהציצי. אני מאה אחוז סיליקון-פרי".
אז נגיד שאין שדיים בעולם, נגיד שאין מדורי רכילות. איך את מגדירה את עצמך? מה את מאחלת לשרי גבעתי?
"אמנית. באנגלית אומרים Artist, מילה שכוללת מוזיקה, משחק, הכול. אומרים אז שאני לא ממוקדת. וואלה. אבל אני הכי ממוקדת, והכי לא רוצה להגביל את עצמי. אני משקיעה מאה אחוז בכל מה שאני עושה, ומתפרנסת מזה. בציור, השתתפתי ב-20 תערוכות קבוצתיות וחמש אישיות. אני מוכרת עבודות בכל העולם. אולי אם הייתי נופלת למשפחה עשירה לא הייתי צריכה את זה.
"אני מאחלת לעצמי למצוא את האיזון בין חיי המשפחה והאהבה לבין עבודה מרגשת ומספקת. אני רואה שחקנים שיש להם קריירה מדהימה, אבל חיים אישיים דפוקים לגמרי. אני רוצה להיות כמו דסטין הופמן-הוא כוכב ענק, ויש לו משפחה מדהימה ונורמלית לגמרי. אני לא רוצה משהו יותר מדי גדול. רוצה לחיות בכבוד, להתפרנס, להיות חלק מזוגיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם