סקס חסר: על "מה עוד אני רוצה"
"מה עוד אני רוצה" האיטלקי משופע בסצנות מיטה מפורטות למדי. ועדיין, התוצאה בנאלית מדי
''מה עוד אני רוצה'', איטליה 2010
מראה של מחלת ים. "מה עוד אני רוצה" יח''צ
מנהלת החשבונות אנה והמלצר דומניקו מנהלים ביניהם רומן אהבים גנוב. הוא נשוי ואב לשניים, ולה יש בן זוג, והשניים חיו בשני קצוות של הכרך מילנו. האם הסקס הטוב שמדביק אותם אחת לאחר הוא דבק מספיק עמיד שיצליח להחזיק אותם יחד, למרות המשברים המשפחתיים הקשים שעוד צפויים להם? והאם הסקס הוא אלמנט מספיק איתן על מנת לבנות סביבו סרט שאורכו עולה על שעתיים?
סילביו סולדיני, במאי איטלקי שהוציא לעצמו שם טוב בזכות סרטיו הקודמים - "לחם ושושנים" ו"ימים ועננים" - נדרש הפעם להתעמת עם סוגיה אסתטית מורכבת: איך לעצב על הבד רצף של סיטואציות בנאליות? האם ללכת על עיצוב מתמשך של סצנות בנאליות ובכך להבריח את העניין מסרטו, או שמא להעלות את רף המתח הדרמטי ולהפיק אל מול המצלמה מצבים קיצוניים, שכמו סותרים את שגרת היומיום, ובכך לחרוג לגמרי ממטרתו המקורית - תיאור הבנאליה שבחיים?
כמה שאותו סקס מופלא לא יטלטל את גופם הרותח של מנהלת החשבונות והמלצר, אין בו כדי לשנות את מצבם האנושי הדפוק; שעמום בעבודה, השתעממות בחיי המשפחה, צרות כלכליות עכשוויות, וכמובן עתיד שאופקיו נמוכים. סולדיני, בעקבות מסורת הקולנוע הניאוריאליסטי שפרח באיטליה לפני שישה עשורים, משתדל לעטוף את גיבוריו במעין מעטפת המורכבת מרגעים קטעים של חסד, אך אין בה כדי להציג בפניהם (ובפני הצופים) עולם מלא ומנומק.
וחזרה אל הסקס. "מה עוד אני רוצה" משופע בסצנות מיטה מפורטות למדי, הרבה יותר מהמקובל בסרטים מסחריים מן השורה. בראיון מקדים עמו סיפר סולדיני שהבחירה בסקס כבועת מפלט אידילית של גיבוריו המיוסרים משהו באה לו מצפייה ב"חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי. סולדיני, תלמיד טוב כנראה, הולך בעקבות הסרט הישראלי המצליח ותוחב לתוך עבודתו עוד ועוד סקס, מעבר למידה ההגיונית והפסיכולוגית שהעלילה מצדיקה.
מהיצמדות לתיאורים של יומיום בנאלי קשה להניף אל הבד סרט גדוש אירועים. לכן, כך נראה, בחרו סולדיני והצלם הנודע שלו, רמירו סיוויטה הארגנטינאי, בסגנון צילום מעצבן, שבו מצלמת יד רודפת אחר העלילה ומשווה לה מראה של מחלת ים, המקשה על המעקב אחרי הגיבורים.
אלבה רורוואכר הג' ינג'ית, המגלמת את מנהלת החשבונות היוקדת, מתאפיינת באיפור עיניים כבד, שמזכיר את גיבורות הסרט האקספרסיוניסטי הגרמני בשנות העשרים. על פניו וחיוכו של פיירפרנצ' סקו פאבינו, כוכב גדול באיטליה, שמשקיע מאמצי יתר בגילום המלצר הלוהט, אפשר לומר שהם שילוב חד פעמי בין הרוקר זאב טנא לפרופ' אריאל הירשפלד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם