כוח אלפא: ראיון עם אלפאוויל
לא רק בר רפאלי ונועם טור רוצים להישאר צעירים לנצח. גם להקת אלפאוויל, האחראית ללהיט האייטיזי הענק שכיכב בקמפיין ההוא ("Forever Young"), מנסה לשמר את נעוריה הזוהרים באלבומה החדש. "אני לא חושב שאנחנו שייכים רק לאייטיז", טוען מריון גולד, סולן הלהקה, בראיון בלעדי ל"רייטינג"
באייטיז אלפאוויל היו פסגת היורופופ - האח הזול יותר של הסינתפופ. כמו כוכבי יורופופ גרמנים אחרים, גם אלפאוויל הצטיינו בלהיטי מצעדים עם מבטא מצחיק, אבל הם היו איכותיים לאין ערוך ממודרן טוקינג וסנדרה, למשל. הם הילכו על הקו הדק שבין סינתפופ וניו ווייב ובמשך כמה שנים באמצע שנות השמונים מילאו את המצעדים בכל טוב, החל ב"Forever Young" ו"Big in Japan" וכלה ב"Sounds Like a Melody" ו"Jet Set" הלא פחות טובים.
למרות שלא ממש עקבנו אחריהם, אלפאוויל מעולם לא נעלמו. הם המשיכו להוציא אלבומים לאורך השנים. בעשור האחרון הפעילות שלהם הואטה, הם הוציאו בעיקר כל מיני אוספים, רמיקסים והופעות חיות, אבל עכשיו הם חוזרים עם קאמבק ממשי. היום אלפאוויל הם רביעייה ואלבומם החדש, "Catching Rays on Giant" (ראו מסגרת), הוא אלבום האולפן הראשון שלהם זה 13 שנה. זה אלבום סינתפופ אייטיזי פר אקספלנס, עמוס להיטים, ולכבודו הרמנו טלפון לסולן, מריון גולד, שעל אף 56 שנותיו בדיוק התנפה מטיפול בתינוקו החדש: "הוא חמוד, והוא צמא".
ומה שלומך חוץ מזה?
"נהדר. בשבועיים האחרונים הייתי עסוק בטירוף בקידום האלבום החדש, אבל עכשיו מתחילה תקופת החגים ויש לי חופש. אני נח ואני מאוד נהנה מזה. בינואר נתחיל לעבוד על המופע החדש - תהיה הופעה חדשה לגמרי מבחינת עיצוב הבמה ומבחינת הסט ליסט - ובאמצע מרץ נצא לסיבוב הופעות. הוא יתחיל בגרמניה ומשם נמשיך לאירופה. מבחינתי, אגב, ישראל היא חלק מאירופה. קיבלנו הצעה להופיע בתל אביב ויש סיכוי טוב שנגיע לשם בשנה הקרובה".
"בטח. אני לא כל כך זוכר את ההופעה עצמה, זה משהו שיותר קשה לזכור, אבל אני זוכר את העיר. אני זוכר שהסתובבתי בעיר וטיילתי בטיילת, והיה לי נוף נהדר לים מהחדר במלון. תל אביב היא עיר מעולה לבלות בה. יצאנו לכמה מועדונים והיה מאוד כיף. אשמח לחזור להופיע בתל אביב".
וגם תל אביב תשמח. אנשים מתים פה על האייטיז, והאלבום החדש שלכם מאוד אייטיזי.
"סינתפופ זה חלק מהזהות של אלפאוויל, מהנשמה של הלהקה. התנסינו בהרבה כיוונים שונים בשני העשורים האחרונים, אבל באלבום החדש באמת חזרנו לסאונד של שלושת האלבומים הראשונים. החלטנו במודע לעשות אלבום מאוד פופי, אחרי שעשינו אלבומים יותר אקספרימנטליים. הפעם חזרנו למבני שירים קצרים ופופיים,
לא כולם משתגעים על העשור הזה.
"ברור שהייתה באייטיז הרבה מוזיקה מאוד מסחרית וצ'יזית והרבה וואן היט וונדרס, אבל מי שזוכר רק את זה לא זוכר את התמונה השלמה. היו סוגים שונים של מוזיקה באייטיז והרבה ממנה הייתה מאוד חשובה, טובה ומשפיעה. למשל גל להקות הניו רומנטיקס ולהקות הסינתפופ המוקדמות. גארי ניומן, אולטרווקס - זאת מוזיקה שממשיכה להשפיע עד היום. אז כשמדברים על אייטיז תלוי על מה מדברים".
מי להקת האייטיז האולטימטיבית לדעתך?
"אני לא יודע, אבל בטוח שזו לא אלפאוויל. כשמשווים אותנו ללהקות אחרות של שנות השמונים מגלים שהסאונד שלנו לא באמת היה עד כדי כך אייטיז. נכון שאנחנו עושים סינתפופ, אבל זה יכול להתאים גם לסבנטיז וגם לניינטיז. בגלל ששיא ההצלחה שלנו היה באייטיז לנצח נהיה מזוהים עם העשור הזה, אבל אני לא חושב שאנחנו שייכים לשם באופן מוחלט. אני חושב שיש לנו סאונד שהוא ייחודי לנו. אנחנו טובים במלודיות ואנחנו מייצרים מוזיקה מאוד רומנטית. לגבי להקות אייטיז אולטימטיביות, היו הרבה להקות נהדרות בעשור הזה. פרנקי הולך להוליווד היו נהדרים. חבל רק שהאלבום השני שלהם היה לא כל כך טוב. ספנדאו בלט ואולטרווקס היו להקות מצוינות. ודוראן דוראן, כמובן, היו להקה נהדרת".
דוראן דוראן בדיוק מוציאים אלבום חדש בהפקת מארק רונסון. היה מעניין אתכם לעבוד עם מפיק עכשווי כזה?
"חלק מהעניין לעבוד עם מפיק עכשווי שהוא שם גדול זה להגיע לקהל הצעיר. אני לא חושב על מוזיקה במונחים כאלה. אני אף פעם לא מגיע להחלטות אמנותיות מסיבות מסחריות. אם ייצא לי להכיר מפיק עכשווי שאתחבר אליו באופן טבעי ואתחיל תהליך של עבודה איתו, לא אפסול את זה, אבל אני לא מחפש את זה באופן אקטיבי. אנחנו נותנים לשירים להנחות אותנו. בעבר עבדנו לפעמים עם מפיקים חיצוניים ולפעמים בלי, אבל זה תמיד היה תלוי פרויקט".
אתה שומע גם מוזיקה חדשה?
"בוודאי! מאוד חשוב לי להתעדכן. האמת שאני שומע בעיקר מוזיקה חדשה. אני שומע הרבה להקות אינדי אלקטרוניות מאמריקה והרבה להקות סקנדינביות. אני מאוד אוהב את פיבר ריי ואת קוקורוזי. אני גם מאוד אוהב את האלבום החדש של MGMT, למרות שהרבה אנשים שנאו אותו".
איך לדעתך השתנתה תעשיית המוזיקה מאז שנות השמונים?
"האמת שהיא לא השתנתה כל כך הרבה כמו שחושבים. היו כמה שנים שתופעות אינטרנטיות כמו שיתוף קבצים והורדות שירים גרמו לסוג של אנרכיה בתעשייה, אבל עכשיו האינטרנט נהיה מסחרי ותעשיית המוזיקה חזרה פחות או יותר לאותו מבנה שתמיד היה לה, עם אותם מוקדי שליטה. מה שמשתנה זה המוזיקה, לא התעשייה. אני לא מאמין שהתעשייה באמת אי פעם תשתנה. היא כמובן צריכה להתאים את עצמה לשינויים טכנולוגיים, אבל בסופו של דבר היא משמרת את אותו מבנה - והאמת שזה לא מעניין אותי. אני לא חושב על זה. אני לא מבין למה כשמדברים על מוזיקה, תמיד מדברים על זה במונחים של תעשייה. זה קורה רק במוזיקה ובקולנוע ולא באמנויות אחרות. אף אחד לא מדבר על תעשיית השירה או תעשיית הספרות".
רק אתה נשארת מההרכב המקורי, נכון?
"כן, אבל ההרכב המקורי פעל למעשה רק שנה וחצי. פרנק מרטנס עזב מיד אחרי 'Forever Young', ב־85', וברנהרד לויד עזב ב־95'. החברים הנוכחיים באלפאוויל הם מרטין ליסטר ודיוויד גודס, ששניהם אנגלים, וג'קוב קירש, שהוא גרמני. הוא במקור מהנובר, אבל היום הוא גר בברלין, כמוני".
אתה רואה את אלפאוויל כלהקה גרמנית או כלהקה בינלאומית?
"אני רואה אותנו בתור להקה בינלאומית. גם מרטין שר באלבום. אני אוהב את הרעיון הזה שיש יותר מזמר אחד בלהקה, כמו שעשו הביטלס. האמת שאני מרגיש די בודד בגרמניה מבחינת הדעות שלי על מוזיקה. בגרמניה רוק נתפס כמוזיקת אנדרגראונד ובכלל לא קורים שם יותר מדי דברים מעניינים מבחינת מוזיקה. במשך השנים היו להקות מצליחות שיצאו מגרמניה, כמו הסקורפיונס, קאן, מודרן טוקינג, טוקיו הוטל ועוד, אבל יחסית ממש לא הרבה. אם משווים את גרמניה למדינה קטנה כמו שבדיה, שמוציאה המון פופ מעולה, זה ממש לא ברור. גם באנדרגראונד הגרמני אין הרבה להקות מעניינות. איינשטורצנדה נויבאוטן להקה נהדרת, אבל כמוה יש כל כך מעט".
בברלין יש הרבה מוזיקה אלקטרונית.
"כן, אבל זה בעיקר דאנס וזה משעמם אותי. זאת אומרת, אני נהנה לשמוע את המוזיקה הזאת כשאני יוצא למועדון, משתכר ורוקד, אבל זאת לא מוזיקה שמעניין אותי להקשיב לה בבית. אני רואה מוזיקת מועדונים כמוזיקה מאוד פונקציונלית, שהמטרה שלה היא להרקיד ותו לא".
ומהן התכניות העתידיות של אלפאוויל?
"שום דבר מיוחד. קודם כל אנחנו צריכים לעבוד על סיבוב ההופעות החדש ולהופיע, וחוץ מזה אנחנו כבר עובדים על אלבום חדש. הוא יהיה מאוד שונה מהאלבום הנוכחי, עם שירים הרבה יותר ארוכים וניסיוניים. בזמן העבודה על האלבום הנוכחי היו לנו הרבה רעיונות מעולים שלא נכנסו לאלבום כי הם לא התאימו לקונספט הפופי שהלכנו עליו, והשאריות האלה ילכו לאלבום הבא. זה יהיה אלבום התאבדותי".
אתה מקווה שהאלבום החדש יעזור לכם לשחזר את ההצלחה שהיתה לכם באייטיז?
"הלוואי. אני מאוד מקווה. כל אלבום שיוצא, אנחנו משתדלים שהוא יצליח כמה שרק אפשר. זה לא שיקול כשעובדים על האלבום עצמו. כשאנחנו באולפן אנחנו לא חושבים על זה בכלל, אנחנו הולכים אחרי החזון הספציפי שיש לנו לאותו אלבום. אבל ברגע שהאלבום מוכן וצריך לקדם אותו, אני חושב איך למכור אותו ואני לגמרי הופך לזונה".
לא נמאס לך לנגן בהופעות את "Forever Young"?
"לא, אנחנו לא מנגנים אותו יותר מכל שיר אחר. זה בכלל לא נמאס. 'Forever Young' זה תמיד השיא של ההופעה. אנחנו תמיד מנגנים אותו בסוף ואנשים מצפים לזה, וזה כיף ומרגש. זה כמו לשאול את הרולינג סטונס אם לא נמאס להם לנגן את 'Satisfaction'. ולהם עוד יש הרבה יותר להיטים שהם צריכים לנגן שוב ושוב. הלוואי שלנו היו כל כך הרבה. זה נהדר שיש לך להיט גדול שאנשים זוכרים, זו פריבילגיה גדולה. מה גם שכל הופעה שונה ואנחנו תמיד משחקים עם זה, משנים את העיבוד של השיר. עשינו לאחרונה הופעת אנפלאגד בגרמניה וכל הלהיטים הגדולים קיבלו שם גרסאות אנפלאגד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם