חזיר כשר: על "הסיפור על פי בארני"
"הסיפור על פי בארני" הולך למרבה הצער בעקבות גיבורו היהודי התאוותן ולא מסתפק במה שמונח על צלחתו. לפחות המשחק של פול ג'יאמטי ודסטין הופמן משובח
למשל עיבוד ראוי ל"מסעי גוליבר". אבל זה עניין אחר.
"הסיפור על פי בארני" עיבוד לספרו האחרון של הסופר היהודי קנדי מרדכי ריצ'לר (שספריו "המרוץ לצמרת של דודי קרביץ" ו"ג'ושוע אתמול והיום" כבר עובדו לקולנוע) מגולל כמובן את סיפורו של בארני, מפיק טלוויזיה יהודי. ומדובר בחתיכת יריעה, שמשתרעת מימי רומא העליזים בשנות ה-70 ועד ימינו. זה הולך להיות מסע ארוך ולפרקים אף מייגע במנהרת הזמן עם טיפוס שלא קל לחבב. לתשומת לבכם.
יש שני דברים שברור שבארני אוהב - לשתות ולהתחתן. הוא מתחתן שלוש פעמים כשאת אהובתו האחרונה והאולטימטיבית הוא מגלה בליל כלולותיו. הלום אהבה או הלום אלכוהול הוא לא מהסס לחזר אחריה באגרסיביות באותו ערב, לנטוש את אולם השמחות ולרדוף אחריה. לא ברור אם זה חינני, מביך או מגעיל. לא ברור האם צריך ליפול בקסמיו של הבחור האימפולסיבי, הרומנטיקן, חסר העכבות או לסלוד מהתנהגותו הנבזית כלפי רעייתו הטרייה כדובדבן שזה אך נקטף ומיד מושלך הצדה. הוא שאמרנו - לא טיפוס שקל לחבב.
בארני הוא גיבור בעל פוטנציאל מרתק שמחזיק את הסרט כולו על גבו. הוא המוקד הסוער של יותר מדי עלילות, סיפורי אהבה ופשע, חתונות ולוויות. הסרט דוחס לתוכו כמות כה גדולה של אירועים, כרוניקה של חיים שלמים ורבי מעללים שהתחושה המלווה את הצפייה בו היא לפרקים, כאמור, מייגעת. אם זה היה ערב "חיים שכאלה" הייתי ממליץ לעורך המשולהב מאיכות הקטעים שבידיו (חתונה חפוזה ברומא, בגידה עסיסית שנחשפת על חם, תאונה ביזארית באגם) לקצץ כמה חלקים, להדק את התוכנית האמנותית ולתת לגיבור הערב ולצופים בו לנשום.
כמו גיבורו, פול ג'יאמטי מחזיק את הסרט על כתפיו החסונות. בארני הוא דמות מורכבת שלא קל לעמעם את צדדיו הרעים - מזג רע, חוסר רגישות, אנוכיות - כדי לחבב אותו על הצופים ולצייר אותו כמושא אהבה מתקבל
"הסיפור של בארני" הוא בזבוז משווע של חומרים טובים. הגיבור המסובך והמתוסבך, שפע העלילות, העירוב בין צחוק לדמעה, אנסמבל השחקנים המצוין - אלה רכיבים למתכון מוצלח על הנייר שהופך לעיסה מבולגנת על הבד. במקום שבו הייתה עדיפה תמצית מזוקקת יותר של חייו הסוערים של בארני הולך הסרט בעקבות גיבורו חסר המעצורים שרוצה לטרוף את החיים בשלמותם. בארני אינו האיש שמסתפק במה שמונח בצלחתו/חופתו - הוא כבר חומד את אשר על רחבת הריקודים ושום מוסכמה חברתית לא תעצור אותו. כמו בארני התאוותן, גם סיפורו היה יוצא נשכר מרגעים ארוכים יותר של מתינות ורגישות אל הנעשה בסביבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם