קם לתחייה: על האלבום של מייקל ג'קסון
ייתכן שמייקל ג'קסון ז"ל באמת לא היה מאשר את הוצאתו של האלבום החדש, אבל שוין, גיא סידס מ"רייטינג" חושב שהעיקר שיש בו שירים חדשים של המלך, חלקם אפילו טובים
''Michael'', מייקל ג'קסון, NMC United


"Michael" עטיפת האלבום
איך שלא יהיה, כשמניחים רגע לכל הוויכוח הזה ומקשיבים לאלבום רק בשביל המוזיקה מגלים שהוא לא ממש גרוע. איכשהו כל הפרסום השלילי הזה דווקא עובד בסופו של דבר לטובתו, שכן המאזין מגיע לאלבום נטול ציפיות ויוצא ממנו די מסופק. אמנם אין פה איזו בשורה מוזיקלית חדשה אבל האלבום דווקא מייצר מסע מעניין בין סגנונותיו השונים של המלך המת.
הסינגל שמלווה את יציאת האלבום, "Hold My Hand", שבו מתארח אקון, מזכיר המנונים בנוסח "Heal the World", כולל מקהלת גוספל שמצטרפת לגראנד פינאלה של השיר. בכל מקרה, אם אכן מדובר בחקיין של מייקל, הוא עושה פה, כמו גם ב"Behind the Mask" הגרובי, שמזכיר קצת את ימי "Off the Wall", עבודה לא רעה בכלל. הקול של מייקל נשמע כאן מאוד אותנטי, ונוסף לכך, כדי להוכיח שאכן מדובר בהקלטות מקוריות, חברת התקליטים (סוני) אפילו צירפה לאלבום כמה דמואים שבהם נשמע מייקל כשהוא ממציא את השירים.
השיר שבכל זאת מעלה חשד הוא "Best of Joy", בו קולו של מייקל באמת נשמע קצת מוזר וילדותי, לפחות בבית הראשון. בפזמון זה כבר משתנה, אבל כן, יש מצב שלא הכל בשיר הזה הוא מאה אחוז מייקל.
גם מבחינת הטקסטים מייקל ממשיך להתעסק בנושאים האהובים עליו, דוגמת שלום עולמי והתקשורת. "Breaking News", למשל, מזכיר במילותיו את "Piece of Me" של בריטני ספירס, שבמקור הוא סוג של "Leave me Alone" של מייקל עצמו.
שיתוף הפעולה עם לני קרביץ ב"Another Day" מוליד פה משהו מעניין וקצת יותר עכשווי מבחינת הביטים וההפקה, והבלדה "Much too Soon", שחותמת את האלבום, היא, בכלל, מתנה ענקית למעריצים של מייקל בכל העולם. האמת היא שעם כל הכבוד לביקורת על הוצאת האלבום הזה, בשורה התחתונה מה שבאמת חשוב כאן זה מה שמעריציו הרבים של מייקל מקבלים פה - וכן, הם בהחלט מקבלים פה משהו.