טופ אוף דה טופס: המהפך האופנתי של ליאם גלאגר
אין יותר רוקנ'רול ממעיל ה-peacoat האדום, עשוי הקטיפה ובעל הרכיסה הכפולה של Pretty Green, מותג האופנה השיקי והמצליח של ליאם גלאגר. הוא אמנם עולה 480 ליש"ט (כ-2,700 שקל), אבל תאמינו לנו שיש קונים. כך הפך הזמר הפרחח של אואזיס (תנצב"ה) לגורו האופנה של האנשים הכי קולים בעולם
גלאגר הוא כבר מזמן לא רק כוכב רוק, אלא גם שם דבר בעולם אופנת הגברים. ביוני 2009 הוא השיק את מותג בגדי הגברים שלו, Pretty Green, שבו הוא אחראי על העיצובים ומאשר באופן אישי כל פריט. ואנחנו לא מדברים פה על השתעשעות של סלב בעיצוב אופנה, כמו במקרה של שיתוף הפעולה בין מיסי אליוט לאדידס או בין קייט מוס לטופ שופ, אלא במותג רציני בעל זהות ואורך נשימה.
כדי להבין את "פריטי גרין" צריך להבין מאיפה גלאגר הגיע. בעולם הפופ יש שני סוגים של גברים טווסיים המתהדרים בהופעתם החיצונית, מתגאים באהבתם ללבוש ולטיפוח עצמי ולא רואים בכך איום על הגבריות ההטרוסקסואלית שלהם: ראפרים וגברים שמגיעים ממסורת המוד הבריטית.
תת התרבות האנגלית המרכזית של שנות השישים התבססה בסביבות 1964. שמה הוא קיצור של המילה "מודרניסטים", והרעיון המרכזי שעמד מאחוריה הוא שנערים ממעמד הפועלים יכולים למצוא זהות עצמית על ידי כך שייראו יותר טוב ויעשו יותר כיף מהמבוגרים. כמו כל תת תרבות נוער, גם תרבות המוד התרכזה סביב מוקדים של מוזיקה, סמים ואופנה. המודז היו הקבוצה הכי מלאת סטייל בהיסטוריה, עם אובססיה חולנית למראה החיצוני וחוקים קפדניים לגבי עובי העניבה, אורך החליפה והנדסת התספורת. מובן שהיו גם בנות בתת תרבות הזו, אבל המתגנדרים העיקריים היו הבנים.
הטרנד שקע תוך כמה שנים, אך זכה לכמה תחיות לאורך ההיסטוריה. הראשונה התרחשה בשנת 78', אז החליט בחור צעיר בשם פול וולר שהגיע הזמן לעשות למודז סיבוב שני והקים את להקת הג'אם. התחייה השנייה התרחשה באמצע שנות התשעים, כשפלגים מסוימים מסצנת הבריטפופ שאבו השראה מאבותיהם המודז. ביניהם היה ליאם גלאגר, סולן להקת אואזיס ואחד מכוכבי הבריטפופ הגדולים ביותר.

כשזה נוגע לסטייל, מודל החיקוי הבכיר של גלאגר, ושל כל בחור אנגלי (או אנגלופיל) המפלרטט עם אסתטיקת המוד, הוא כמובן פול וולר, המכונה בבריטניה ה-Modfather. גלאגר אף קרא לחברה שלו Pretty Green על שם שיר של הג'אם, והכוונה במושג הזה היא לסטפה של כסף.

"פריטי גרין" אינו מותג מודז באמת ואין לו כוונה להתחרות במותגים הוותיקים האהובים על חובבי הז'אנר - בן שרמן, Merc, מותג בגדי הטניס פרד פרי וחברת בגדי האגרוף Lonsdale. מצד אחד יש דמיון בין הבגדים של "פריטי גרין" למותגים הללו ואין ספק שהם מאותה משפחה, אבל גלאגר לא פונה רק למודז אלא לקהל רחב הרבה יותר. "פריטי גרין" הוא מותג גברים עכשווי אנגלו-צנטרי עם נטייה חזקה לרטרו סיקסטיז שמעוניין לשדר עיצוב קלאסי, ישיר ולא מתחכם, עם נגיעה של סטריט. ההשפעה המודית דומיננטית, אך זו לא ההשפעה העיקרית. הלוגו של "פריטי גרין", לדוגמה, כלל לא מתכתב עם האסתטיקה המודית של אמצע הסיקסטיז אלא עם הלוק הפסיכדלי של סוף אותו העשור.
אסתטיקת המודז הפכה לחלק בלתי נפרד מהתפיסה העיצובית האנגלית, אם אתה מוד ואם לאו. וכשגלאגר נשאל מיהם אייקוני הסטייל שלו הוא לא בחר רק במודז, אבל הוא כן בחר רק בגברים בריטים: ג'ורג' הריסון, פול וולר, בריאן ג'ונס וחברי הסטון רוזס.
"פריטי גרין" מציעים הלבשה, הנעלה, ג'ינסים, אביזרים (כובעים, צעיפים וכו'), חולצות גולף ופולו,
מותג האופנה הזה מהלך כל הזמן בין הקז'ואל למחויט ובין העכשווי לרטרואי. כדי להקל על החלוקה, העיצובים של "פריטי גרין" מחולקים לשתי קולקציות נפרדות: הגרין לייבל, שמייצר בגדי קז'ואל ומבטיח בגדים איכותיים ליומיום, והבלאק לייבל, שמתמקד בחייטות בריטית קלאסית ושם לעצמו למטרה ייצור פריטים מחויטים תוך שימוש בבדים איכותיים ודגש עדכני כשזה מגיע לפרטים הקטנים.
הגרין לייבל לא זול, אבל הבלאק לייבל ישחט אותך. הפריט המרשים והבולט ביותר בקולקציית החורף הנוכחי של הבלאק לייבל הוא מעיל peacoat אדום מקטיפה ברכיסה כפולה במראה הדנדי. על גלאגר הוא נראה נפלא והוא עולה 480 ליש"ט, שזה בסביבות 2,700 שקל. המוטו של גלאגר הוא "מוזיקה ובגדים הולכים יד ביד", ובאמת אין יותר רוקנ'רול מהמעיל הזה.

המותג של גלאגר קיים פחות משנתיים וכבר עושה חיל. הביקורות מהללות אותו, ולאחרונה הוא זכה בתואר "מותג בגדי הגברים של השנה" במסגרת פרסי ה-Drapers היוקרתיים, כשהוא עוקף שמות גדולים כמו פול סמית, ראלף לורן וטומי הילפיגר. "לפני שנה הקמתי את 'פריטי גרין' כדי לייצר את סוג הבגדים שאני רוצה ללבוש. קבלת הכרה מה-Drapers היום מראה עד כמה התקדמנו", אמר גלאגר בתגובה לכך. כדי להמשיך את ההתקדמות יש ל"פריטי גרין" גם כוונה להשיק קו לנשים.

בעקבות הצלחת החנות בלונדון נפתחו בתחילת דצמבר עוד שתי חנויות זמניות של "פריטי גרין" - אחת במנצ'סטר שבצפון אנגליה (על כך אמר גלאגר: "מנצ'סטר היא העיר שבה נולדתי ולפתוח שם חנות של 'פריטי גרין' היא פריבילגיה גדולה בשבילי"), והשנייה בגלזגו שבסקוטלנד. אבל המוקד של המותג הוא ללא ספק אתר האינטרנט המושקע שלו, שבו רואים את גלאגר מדגמן בעצמו את בגדי הקולקציה.

העובדה שגלאגר מצהיר בכל הזדמנות שהוא מייצר את סוג הבגדים שהוא בעצמו רוצה ללבוש היא בעלת חשיבות עליונה. גלאגר הוא אייקון סטייל ענק, ועליו הבגדים של "פריטי גרין" נראים מיליון דולר. באחד מהאתרים שמשווקים את המותג מוצגת הקולקציה על גופו של דוגמן בעל דמיון מחשיד לאדוארד נורטון, ועליו - יש לציין - הם נראים סתמיים לגמרי.
עוד כוכב ש"פריטי גרין" יושב עליו טוב הוא כמובן וולר עצמו, שלבש חליפה של המותג במהלך סדרת ההופעות שלו ברויאל אלברט הול במאי האחרון, וגם מתכוון לשתף פעולה עם "פריטי גרין" ולעצב להם פריטים. הגושפנקה שנתן וולר למוזיקה של אואזיס בשנות התשעים הייתה לא פחות חשובה מזו שהוא נותן עכשיו לבגדים של ליאם גלאגר. וגלאגר מקבל את המחמאות, קוטף את הפירות ונהנה מכל רגע.
כשנשאל בראיון אם השנה האחרונה הייתה לחוצה עבורו ענה גלאגר: "לא בשבילי, חבוב, בשבילי היא לא הייתה לחוצה בכלל. היא לחוצה בשביל אנשים אחרים. אם זה היה לחוץ לא הייתי עושה את זה. הייתה שנה טובה, בנאדם".
גם ההצלחה של "פריטי גרין" לא הפתיעה אותו: "אני אוהב את איך שהחברה מתרחבת וכל זה - זה הולך נהדר ואנשים אוהבים את הבגדים והכל. אבל אם אני מופתע? לא. אני לא רוצה להישמע כמו בנזונה יהיר, אבל לא, אני לא מופתע. כי הבגדים טובים, לא? ואנשים אוהבים דברים טובים". לשאלה מה סוד ההצלחה של המותג, ענה בפשטות: "אני".