מכת בכורות: מקומות 21-30
לכבוד השנה החדשה, כותבי "מעריב" ועורכי תחנת הרדיו 88FM בוחרים את 100 אלבומי הבכורה החשובים ביותר בהיסטוריה. קבלו את האלבומים שהגיעו למקומות 21-30. הפרויקט המלא במוסף תרבות מעריב
כמו עם אמנים אחרים שמוצאם מחוץ לארצות הברית ואירופה, צריך להיות זהירים כאן עם ההגדרה
"אלבום בכורה" - לוויילרס יצאו כמה אלבומים בג'מייקה לפניו, אך זהו האלבום הראשון שלהם בלייבל בינלאומי גדול וזה שהפך את מארלי לכוכב גלובלי וסמל הכוח השחור של הרגאיי ואפריקה ודת הראסטפארי שאימץ.
על אף שגדל בבית קתולי (עם אבא אנגלי לבן) מארלי הפיץ לעולם את עקרונות "החזרה לאפריקה" ומושגי ראסטפארי ששאולים מהתנ"ך ומופיעים בקביעות בשיריו כמו "ציון" (אפריקה), "בבל" (העולם המערבי המושחת,
בין השירים שכתבו מארלי ופיטר טוש לאלבום יש כמה פנינים אמיתיות כמו Concrete Jungle ו-Stir it up והוא הביא לעולם את סאונד ה"רוטס רגאיי" המהפנט שממשיך להלך קסם על מוזיקאים בעולם עד היום.
בעטיפת האלבום המפורסמת נראה מארלי מעשן ג'וינט, אבל האלבום יצא במקור בעטיפה שונה ומיוחדת. ואגב, אם למישהו מכם יש את העטיפה המקורית של הוויניל מ-1973, שיצא במהדורה מיוחדת של 20 אלף עותקים ונראה כמו נרתיק של מצת זיפו, היא בהחלט שווה משהו היום.
משה מורד
עזבו אלבום בכורה, זה היה כוכב נולד. היום שבו פרח הצליל המדהים של ריצ'רד יו בלקמור,
גיטריסט, שכל ילד שהחזיק אי פעם גיטרה, ניסה לחקות עם Smoke on the Water. בזמנו, מי שראה את בלקמור מנגן חווה התגלות.
ראיתי אותו בפעם הראשונה באוהל קרקס, בפריז, לפני 28 שנים, כשהוא ניגן עם ריינבואו, להקה של יוצאי דיפ פרפל. שום חיוך על הפנים, עבודה על המיתרים כמו שען שוויצרי ולקינוח הוא שבר את הגיטרה לרסיסים, פוצץ את המגבר ונעלם אל תוך העשן. גאון, כבר אמרנו?
אלבום הבכורה של להקת דיפ פרפל, שזכתה לשמה על שם שיר שהיה אהוב על סבתו של בלקמור, עוד הושפע מהרוק הפסיכדלי, ששלט בסוף שנות ה-60, וייצר את הצליל הכבד שיאפיין את ההרכב בהמשך. הקלידים של ג'ון לורד שיחקו בו תפקיד מרכזי.
באנגליה לא קיבלו יפה את המוצר, בארצות הברית חיבבו הרבה יותר. רק מאוחר יותר הצטרפו אל הלהקה הסולן המדהים, איאן גילן, והבסיסט רוג'ר גלובר.
ב-1970יצא האלבום In Rock המיתולוגי, והשאר שייך להיסטוריה. רק שמבחינתי דיפ פרפל היא עדיין בלקמור והיום, כשהיא מופיעה בלעדיו, זה לגמרי לא זה. הוא, לצערנו, ברח למחוזות אחרים, מייצר מוזיקת מעליות משונה ורחוק קילומטרים מהאליל של פעם. כואב הלב.
אייל לוי
איך שיר נולד ומוליד הצלחה ענקית. כשיצא התקליט הראשון של דייר סטרייטס לעולם, העולם נשאר
קריר ומסויג. התקופה הייתה שייכת לפאנק ולדיסקו והרביעייה הציעה רוק מסורתי, מעודן, של שני האחים קנופלר שנולדו בסקוטלנד, אבל הושפעו מרוק אמריקני.
תקליט הבכורה הזה יצא ב-7 באוקטובר 1978, אך שכב בחנויות ונמכר בעצלתיים, ולא זכה להצלחה עד שבינואר 1979 יצא השיר Sultans of Swing כסינגל, הפך מיד ללהיט רדיו אימתני, חשף את הלהקה לקהל בכל העולם והזניק את מכירות האלבום לכ-15 מיליון עותקים.
דוהרת על גלי ההצלחה הוציאה דייר סטרייטס אלבום שני ביוני 1979 ומיצבה את עצמה כאחת הלהקות המצליחות של התקופה.
בועז כהן
האלבום הראשון של "דם, יזע ודמעות", כמו שאהבו לקרוא להם פעם מעל גלי האתר, שייך כול כולו
לאיש אחד: אל קופר. קופר, מייסד הלהקה וגאון מוזיקלי, הכניס לאלבום אלמנטים מובהקים מעולם הג'אז, כולל סקשן של כלי נשיפה, ולמעשה יצר ז'אנר חדש במוזיקה: ג'אז-רוק.
קופר אחראי לא רק על הקונספט המהפכני, אלא גם על מרבית השירים באלבום, כולל הרצועה היפהפייה והאלמותית שבה נשבר קולו לרסיסים כשהוא זועק מהנשמה I'll love you more than you'll ever know.
על אף שההרכב זכה להצלחה מסחרית גדולה יותר עם עזיבתו של קופר (כשדיוויד קלייטון תומאס נכנס לנעליו כסולן) זהו עדיין אלבומם הטוב ביותר. אני אהיה בוטה יותר ואומר שמבחינתי הלהקה הזאת פשוט מתה ביום שקופר נטש אותה. האלבום הגיע למקום ה-261 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים שפרסם ה"רולינג סטון" בשנת 2003.
בן רד
הבאנד וניל יאנג הם אמני הרוק החשובים ביותר שיצאו מקנדה. את יאנג אין צורך להציג, אבל לא
הייתה פעם אחת שהשמעתי את הלהקה הנפלאה הזאת ולא קיבלתי תגובה טלפונית או אינטרנטית בסגנון: "מה היה הדבר המדהים הזה שהשמעת עכשיו?".
הבאנד החלו את דרכם כבר בשנת 1958 בשם The Hawks. מאחר שעד יציאת אלבומם הראשון שימש ההרכב בעיקר להקת ליווי לאמנים שונים, הם נודעו בשם הלהקה (The Band) ושמרו עליו.
בשנת 1966 הם הצטרפו למסע העולמי של בוב דילן, שמהווה חלק אינטגרלי מ"ביג פינק": הוא כתב שלושה מהשירים ואחראי לשם ("הביג פינק" היה בית שדילן שכר בניו יורק וכתב בו חלק נכבד מיצירותיו) ולעיצוב העטיפה. האלבום הגיע למקום ה34- והמכובד ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים שפרסם ה"רולינג סטון" ב-2003.
בן רד
שני הממדים הכי חשובים במוזיקה - זמן ומקום - פועלים היטב גם במקרה הזה. הזמן - המחצית
השנייה של שנות ה-60; המקום - לוס אנג'לס, קליפורניה. המוזיקה בימים ההם, ובעיקר זו שנוצרה
בקליפורניה, הייתה ניסיון כן ואמיץ של אמנים שונים לחולל שינוי חברתי ותרבותי.
ההרכב המצוין שייסד ארתור לי, מהיוצרים המקוריים והמוכשרים בתולדות המוזיקה, גם עינג וגם שינה. אמנם אלבומם השלישי, Forever Changes, נחשב בעיני רבים לאלבום הטוב ביותר של הלהקה, אבל עדיין מדובר באלבום משובח בעל סאונד מקורי שרבים וטובים הושפעו ממנו.
שימו לב לשיר My Little Red Book (שנתן השראה לשירו של סיד בארט Interstellar Overdrive), לגרסה המעולה לשיר Hey Joe של בילי רוברטס, אבל בעיקר לשיר הטוב ביותר של Love ואחד השירים היפים והמרגשים ששמעתי, Signed D.C.
בן רד
נתחיל בזה שבתקליט הבכורה של טלוויז'ן תמצאו את אחת מבלדות הרוק-גיטרה הגדולות מאז המצאת השמש והירח, המאירים בדרכם, בלילה וביום, את העולם.
Guiding Light היא רצועה שאף חובב מוזיקה לא יכול היה להרשות לעצמו לפספס. טלוויז'ן הביאו תקליט פאנק אינטלקטואלי, קטעים ארוכים, מתמשכים, אבל רוויי כנות, ישירות ואף מינימליזם של כלי נגינה.
תקליט מושלם שיצא מבית סי-בי-ג'י-בי, אותו מועדון שירה אל העולם גם את טוקינג הדס, הראמונס ובלונדי. גדולתו של התקליט המהודק הזה היא בכך שקטעים כמו "ונוס" "טורן קרטיין" ושיר הנושא, "מארקי מון", נותרו רעננים ורלוונטיים, בצליל ובטקסטים, גם עמוק לתוך המאה ה-21.
בועז כהן
יותר מכולם היו אלה דווקא ג'וי דיוויז'ן שחיברו אותי לעולם האופל הגותי של עברי המוזיקלי,
אי שם במועדון הפינגווין של ימי נעוריי.
הלהקה נוסדה ב-1976 במנצ'סטר, אנגליה, וסווגה כלהקת פוסט פאנק שאמנם הושפעה רבות מן הסקס פיסטולס אך ייצרה ריאקציה לאגרסיביות המוחצנת שלהם בדמות מחאה מופנמת ואישית יותר.
הם שוררו על עולם מנוכר ומאכזב ושיוו למנכוליה אפיל רומנטי ומשכר. אלבום הבכורה שלהם שיצא רק ב-1979 היה אפל ומדכא וכלל חמישה שירים בלבד שאותם הקליטו חברי הלהקה לפיקדילי רדיו.
האלבום נמכר היטב וזכה לשבחים מן הביקורת, אך איאן קרטיס, הסולן הרגיש והמיוחד של הלהקה, שסבל מאפילפסיה ולא הצטיין ממילא בחדוות חיים יתרה, החל לאותת על אי הנוחות האקזיסטנציאליסטית שחש.
שנה אחת בלבד לאחר מכן, ב-1980, יצא האלבום המשמעותי והחשוב ביותר של הלהקה, Closer, שכלל את ההמנון הפסימיסטי להחריד, (Again) Love Will Tear Us Apart. זו הייתה גם השנה שבה התפרקה הלהקה לאחר התאבדותו בתלייה של קרטיס. חברי הלהקה הנותרים הקימו אחר כך את להקת ניו אורדר.
סמדר שם
כמו כל הקריירה המוזרה, המג'ועג'עת והגאונית של הקינקס - מהלהקות האנגליות החשובות ביותר
בכל הזמנים - גם תקליט הבכורה הזה הופיע בכמה מהדורות, וכל אחת שונה. באמריקה השמיטו, למשל, את ה-להיט הענקי You Really Got Me, ובאנגליה הוציאו אותו עם 14 שירים.
במשך השנים הוא הופיע בכל פעם בסדר שירים שונה, עם בונוסים אחרים... לך תבין. ככה או אחרת, ריי ודייב דיוויס, האחים הפרועים, הפכו את הסדר הטוב על כנו.
לצד שירים של בו דידלי, אברהמס וצ'אק ברי, יש כאן שירים עצמאיים של הלהקה, שירים קטנים, מתומצתים ומושלמים על מעמד הפועלים ומצוקת נעורים, עם גיטרות חורכות ושירה שמשלבת רגישות ואירוניה. בסך הכול מדובר בתקליט שהשיק קריירה ארוכה, מתמשכת ולא מספיק מוערכת על ידי הקהל הרחב.
בועז כהן
תקליט הבכורה של הסמית'ס יצא בפברואר 1984 והפך את העולם.
מוזר, שכן מדובר באלבום פשוט ועממי וישיר עם שירי סמית'ס טיפוסיים - מעין קינקס מעורבב בפוסט פאנק מריר, ציני ומלנכולי, עם סטיבן פטריק מוריסי בתפקיד משורר חידתי וטווסי, שהוא גם הזמר, ומלחין שהוא גם גיבור גיטרה מודרני ושתקן בשם ג'וני מאר.
אסופת השירים הייתה פופית במידה ומשמעותית במידה, קופצנית מצד אחד ומעוררת מחשבה וטורדת מנוחה מצד שני.
אלבום מושלם של מעמד הפועלים ונערים בארון, אלבום שהשיק קריירה קצרה ומפוצצת בכישרון של הלהקה ממנצ'סטר, בסך הכול ארבע שנות קיום וארבעה אלבומי אולפן, ואף לא איחוד אחד למען המעריצים.
בועז כהן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם