אולד ספייס: על הקאמבק של הספייס גירלז
הנוצצים סרי הטעם של ערב השנה החדשה מחזירים לתודעה את הספייס גירלז, שהתפרקו לפני עשור אחרי מלוכה מלאת מחוכים, בגדים מנומרים ושמלות מיני הדוקות. פמיניזם? גירל פאוור? מכל ההצהרות נשארנו עם ויקטוריה בקהאם, מחזמר בהתהוות וקאמבק. עוד קאמבק
בשעה 16:00 עלתה בקהאם לבמה בשמלה באורך הברך עם שרוולים ארוכים, כשאת גבה מעטר רוכסן חשוף. בשיער משוך לאחור ואיפור עדין, היא התנהלה מול מנקס והקהל בקלילות ובאלגנטיות, לאחר שהוצגה כ"סלבריטאית היחידה שעשתה את המהפך מהליכה על השטיח האדום - למעצבת שמלבישה את הנשים על השטיח האדום".
אבל בקהאם לא תמיד הייתה אשת העסקים הממולחת, מעצבת האופנה המוערכת והאישה האלגנטית שהיא מצטיירת כיום. את הקריירה שלה היא החלה כבחורה עם הדימוי הבעייתי ביותר בלהקת ה"ספייס גירלז", שכללה גם את ג'רי האליוול, מלאני בראון, מלאני צ'יסהולם ואמה בנטון.
להקת ה"ספייס גירלז" הוקמה ב-1994 על ידי המפיק המוזיקלי כריס הרברט ובנו בוב, שהחליטו להקים להקת בנות כגימיק שיתחרה בלהקות הבנים של התקופה, "טייק דאת" ו"איסט 17" ששלטו במצעדי הפזמונים בבריטניה. אחרי המיונים נבחרו חמש צעירות בריטיות מתוך אלפי הבנות שהתייצבו: בקהאם שנקראה אז ויקטוריה אדאמס, בראון, צ'יסהולם, האליוול ומישל סטפנסון, שהוחלפה לבסוף על ידי בנטון.
חמש הבנות היו מספיק אנושיות (כלומר, לא יפות מדי) כדי להתחבב על מגוון ריחות: הקלולסית הצבעונית, הצעירה השחורה, הנערית הקורצת לקהל הלסבי והילדותית והמתוקה. ובקהאם? היא הייתה שם על תקן היפה. אבל כמו כולן, לא יותר מדי. בתחילה נקראה הלהקה "טאץ'", אך אחרי שהסתכסכו עם הרברט, לקחו הבנות את ההקלטות, שינו את שמן ל-ה"ספייס גירלז", יצאו לחפש אחר מפיק חדש ומצאו את סיימון פולר, המפיק האגדי שהשיג להן חוזה עם "וירג'ן".
שנתיים לאחר מכן יצא אלבום הבכורה Spice, מתוכו התפרסמו הלהיטים Who Do You Think You Are, Mama וכמובן Wannabe שמיתג אותן כלהקת פופ פמיניסטית.
בעקבות הלהיטים הענקיים, הקסם הספייסי תפס וה"ספייס גירלז" הפכו לתבלין מעורר חושים בתעשיית הבידור. הסינגל הראשון שלהן הגיע במהירות לצמרת המצעד הבריטי, נשאר בפסגה למשך שבעה שבועות ועד היום נחשב לסינגל הבכורה הנמכר ביותר בכל הזמנים.
האלבום השני Spiceworld כבר היה הצלחה קולוסאלית, כשבמקביל יצא סרט קולנוע עלילתי בעל אותו שם, שתיאר בצורה אירונית את הצלחתן בבריטניה, ועסק בדימוי הציבורי שלהן. הבנות זכו גם לשמות תואר שחיזקו את התדמית הציבורית שלהן: האליוול כונתה "ג'ינג'ר ספייס", לבנטון הוענק התואר "בייבי ספייס", מלאני ג'יין צ'יסהולם (מלאני סי) התהדרה בשם "ספורטי ספייס", מלאני ג'נין בראון (מלאני בי) הוכתרה כ"סקרי ספייס" (המפחידה) ואילו אדאמס-בקהאם כונתה "פוש ספייס".
לקראת סוף שנות ה-90, הכתיר מגזין Time את הלהקה כאחד מעמודי התווך של מגמת ה"גירל פאוור" שנרקמה בעולם התרבות באותן שנים. מהלך זה גם הגדיר את הגל השלישי בפמיניזם, עם סדרות טלוויזיה כמו "באפי ציידת הערפדים" ו"זינה הנסיכה הלוחמת", שחקניות כמו כריסטינה ריצ'י, ודמויות ממשחקי מחשב כלארה קרופט.
אבל מובן שבמקביל להצלחה הגדולה, גם חיצי הביקורת לא איחרו לבוא. בדומה למקרים נוספים של העצמה נשית, נשלף הקלף שטען כי חברות הלהקה משמשות כאובייקט ומציגות את גופן באופן חושפני ומיני לטובת קידום מכירות האלבומים. אבל לפמיניזם פנים רבות, והעובדה שמיליוני נשים בעולם החלו לזמזם "איי וונה איי וונה" ושה"ספייס גירלז" הציגו מודל רב-גוני של נשיות ולא מודל אחד ויחיד-הובילה חוקרות פמיניסטיות
אבל אולי נעזוב רגע את השיח האקדמי. מדובר בחמש כוסיות וזה מספיק. כדי להעצים את הרב-גוניות שלהן, גם התלבושות שלבשו הבנות עוצבו בהתאמה לאופי שאימצו, ולמרות שהן נקטלו על ידי מבקרי האופנה מן הרגע הראשון, אלפי נערות ברחבי העולם ניסו לחקות את המראה הססגוני שלהן: ג'ינג'ר נחנטה במחוכים עם דוגמת היוניון-ג'ק האנגלי; סקרי נהגה ללבוש בגדים מנומרים לצד קרני שטן צבעוניות כדי להדגיש את שובבותה; בנטון הייתה מופת של ילדותיות עם פרפרים וקשתות פרווה בשיער; פוש הסתובבה עם המיני ההדוק הנצחי, והלוק הלסבי של מלאני סי חודד באמצעות גופיות ספורט קצרות ומכנסיים ארוכים.
לפני כשנתיים, מל בי העמידה את בגדיה למכירה פומבית וסיפרה לסוכנויות הידיעות שהיא "שמחה שאנשים יכולים לרכוש חלק ממני". במכירה נצפה בגד גוף מנומר אותו לבשה בטקס הבריטס בשנת 1997, שנבחר על ידי ה"מירור" כאחד מפשעי האופנה הגדולים של שנות ה-90. עם זאת, נעלי הפלטפורמה האדומות וזרועות הפייטים שלה דווקא לא נכנסו לרשימה.
יכול להיות שסגנון הלבוש של החמש היה נראה לנו בעייתי פחות, אילולא חזר על עצמו במהלך השנים. נדמה כי במשך כל הקריירה לא נעשה ניסיון להתקדמות או להגדרה מחודשת של סטייל הלהקה, ולראיה, בסקיצות של מעצב האופנה רוברטו קוואלי שהוזמן ב-2007 לעצב את התלבושות לסיבוב ההופעות של החמש, נותר הסגנון זהה, בתוספת הדרמה הקוואלית המוכרת מראש. אבל מה שהיה מגניב בשנת 1996 הפך עשור לאחר מכן לאטריות מחוממות.
ה"ספייס גירלז" זכו להצלחה עד לנובמבר 2000, כשיצא Forever, אלבום האולפן השלישי והאחרון של הלהקה שנועד מראש לכישלון. האלבום הוקלט ללא האליוול שעזבה שנתיים קודם לכן לטובת קריירת סולו, הוא כשל במצעדי הלהיטים בעולם, ולא מכר באותן כמויות כמו שני קודמיו. בנוסף, גם אלבום הופעה חיה שעמד לראות אור בוטל, וכך גם סרט אנימציה בכיכובן בהפקת אולפני "דיסני".
דעיכתן המוחלטת בסוף שנת 2000 קרתה מאליה. השמועות סיפרו על ריבים מקפיאי דם בין חברות הלהקה ורצון לקריירה אישית של כל אחת מן הבנות. למעט מלאני סי שעוד הגיעה לישראל בסיבוב ההופעות שלה בחורף 2001, דעכה הקריירה הבינלאומית שלהן לטובת זיכרון קולקטיבי מתרפק.
במהלך העשור האחרון קיימו החמש מספר הופעות איחוד בבריטניה ומחוצה לה, ונראה היה שהקסם הספייסי פג. אבל אולי בעצם לא? לפני כשנה הודיעה מפיקת המחזמר "מאמה מיה" ג'ודי קריימר, כי היא שוקדת על מחזמר שמבוסס על שירי הלהקה, ויעלה על במות הווסט אנד בלונדון בחורף 2012, במקביל לאולימפיאדה שתתארח בעיר.
ה"דיילי מירור" אף דיווח במאי האחרון כי לאחר מכן צפויה הלהקה לצאת לסיבוב הופעות נוסף, ודאי כדי לגזור קופון מהקאמבק המתהווה. בתגובה הודיעה ויקטוריה "פוש ספייס" בקהאם, שהיא מעדיפה בינתיים להתמקד בעיצוב קו הבגדים המצליח שלה. האמת? בצדק.
ייתכן מאוד כי כישלונן של חברות הלהקה בפיתוח קריירות אישיות הוא חוסר ההפנמה של חוקי התקשורת החדשים שנוצרו בתחילת העשור הראשון של המילניום. היחידה שהבינה כי סלבריטאיות היא קלף מנצח הייתה ונותרה ויקטוריה. היא נישאה לכדורגלן דיוויד בקהאם, בילתה את רוב זמנה בשורות הראשונות של תצוגות האופנה ופרנסה את כתבי הבידור והרכילות של הצהובונים הבריטים. דווקא "פוש ספייס" שהייתה הבדיחה הגדולה של הלהקה, הפכה ליחידה שהצליחה לשמר את מעמדה ואף למנף אותו בשנים האחרונות.
הכבוד שרוחשת תעשיית האופנה לבקהאם אינו מובן מאליו. אחרי חמש קולקציות בעיצובה היא הצליחה להתמקם כמעצבת בולטת ומוערכת. אולי כי עיצוביה מעניקים מראה נשי וסקסי במידה לנשים באשר הן. "אני יודעת שיש לי הרבה מה ללמוד", סיפרה בכנס. "אבל במשך השנים אני חושבת שהבנתי איך נשים רוצות להיראות. אני אישה ומעצבת לנשים. כשאני מעצבת אני מודדת את השמלה על עצמי. החברים הגברים שלי שמעצבים לנשים אמרו לי שגם הם מודדים את הבגדים על עצמם, אחרת איך אפשר באמת לדעת האם השמלה יושבת טוב? כשאת אישה ולובשת שמלות, בעיקר לאירועים ולשטיח האדום, וצלמים מצלמים אותך מכל כיוון, את יודעת שהבגד צריך להיות מוצלח קדימה ומאחור, ובעצם - מכל צד".
אז האם בסופו של דבר בקהאם היא ה"גירל פאוור" האמיתית? הייצוג הפמיניסטי שנותר מהלהקה? "אם את מרגישה ביטחון עצמי בשמלה הנכונה, זה גם ישדר את אותו הביטחון החוצה לאחרים", אמרה המעצבת בכנס בלונדון והוכיחה שוב שלפמיניזם פנים רבות - וזכותה של כל אישה לטעון אותו בפריטי לבוש שמחמיאים לה ומחזקים אותה לעיני כול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם