ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

עונת הדובדבנים: על המחזה "גן הדובדבנים"

העיבוד של תיאטרון החאן ל"גן הדובדבנים" של צ'כוב נהדר באנושיותו

המחזה האחרון שכתב צ'כוב בשנת חייו האחרונה הוא גם היפה במחזותיו. אמנם, כפי שידוע, הוא דן בהתפוררותה של חברה מעמדית וגם בנכס אישי ויקר לבעליו-גן הדובדבנים, שהופך לנדל"ן, אך בעיקרו הוא עוסק ברבדים מעמיקים מאין כמותם ביחסי אנוש, בכאב שבהחמצה, ובאירוניה שעולה מן המצב האנושי, לפיו אין לאדם מקום בעולם. לבקט היה מה ללמוד כאן.

הבמאי מיכאל גורביץ' ביים את המערך הזה ברגישות נדירה והעלה את מה שבעיניי הוא יצירת צ'כוב המעניינת ביותר שנראתה על בימותינו. המצב האנושי השברירי מתואר מתוך יחס עמוק של אהדה, חפה מסנטימנטליות. הוא מיטיב לשמור על איזון נדיר בין המביך והמעציב ובין ההארה הקומית-חייכנית שלו. התוצאה היא הכי אנושית שאפשר.

הוא עושה זאת, כמובן, בעזרתה של להקת שחקנים נהדרת. ואכן, גדולתה של ההצגה בהיותה הפקה מובהקת של להקה שאינה מבטלת את כוחם של יחידים. כך, ארז שפריר המקסים בתפקיד גאייב, שהוא תינוק מבוגר ואריסטוקרט מפונק, ויוסי עיני בתפקיד לופאחין, עבד שהתעשר. צריך לראות את הסצנה שבה הוא משתולל לאחר שרכש את הגן ומפגין קשת רחבה של רגשות בתמונה תיאטרונית שקשה לשכוח. פלורנס בלוך המשעשעת בתפקיד שרלוטה הבודדה בדרכי החיים, וכן ויטלי פרידלנד, אריה צ' רנר, ניר רון, אבי פניני ולירון ברנס, שתורמים כל אחד מכישרונו לתזמור המצוין.
 
אך המלכה היא לאורה ריבלין, בעדינותה השברירית ובאיזון המפליא בין מידת התמימות הכמעט לא יוצלחית

ובין הכנות המשכנעת שלה. ריבלין מעצבת את דמותה של בעלת גן הדובדבנים שניטש בידיה, כדמות תלושה וחסרת כוח רצון והחלטיות משל עצמה. בראשית המחזה היא חוזרת מפריז לאחר שיחסיה עם המאהב שלה קרסו, אך גם לאור געגועיה לביתה, לגן הדובדבנים האהוב שלה.
 
היא נשבעת שלא תשוב עוד לפריז, אך לקראת הסיום, לאחר שנמכר הגן, היא בכל זאת חוזרת לשם. חוסר היציבות הזאת שלה מניע את המחזה כולו, בעוד חוסר יכולתה להפגין עמדה דעתנית בכל דרכי התנהלותה מקרין על חייהן של הנפשות שסביבה. מיכאל גורביץ' מוביל את הדמויות חסרות האונים סביב אישיותה השברירית ובכך מקנה מוקד מוגדר להצגה כולה וגם מבטיח את אחדותה. פנינה של תיאטרון. 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...