מפקח נפש: על "המפקח בלאמי"

"המפקח בלאמי", סרט הקולנוע האחרון של קלוד שברול, מבוים בבטחה ובאלגנטיות ועוקב אחר הכללים ששברול הציב לעצמו

מאיר שניצר | 23/12/2010 9:31 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
חופשתם של המפקח פול בלאמי וז'אן אשתו משתבשת מאותו הרגע שבו גבר זר (ז'אק גמבלין) מתייצב על מפתן ביתם, ומתעקש לשוחח עם השוטר הנופש. בלאמי - איש משטרה פריזאי שעשה לו שם גדול ברחבי צרפת - ואשתו שוהים בעיר נים שבפרובנס, כאשר אותו זר מוזר מתוודה באוזני השוטר על רצח שהוא ביצע, ואולי בכלל לא ביצע. הווידוי הזה, שכולו נלקח מאזור הדמדומים שבין האמת והשקר, מדרבן את בלאמי (ז'ראר דפרדייה) לצאת לחקירה בשטח, שבסופו של עניין מכריחה אותו לנקוט בעמדה מוסרית שאולי נמצאת בקצה הלא נכון של העבודה המשטרתית.

במהלך החופשה המשובשת מארחים ז'אן (מרי בונל) ופול בלאמי את ז'אק (קלוביס קורניאק), אחיו למחצה של המפקח, שהוא דמות מעורערת ומקוללת. אלכוהוליסט ומהמר ואסיר לשעבר, שמזל ביש מתעקש לדבוק בו. ההתעמתות המתמדת בין שני האחים השונים זה מזה מהווה סוג של ראי מהופך לאותה חקירה מאולתרת, שהמפקח נשאב לתוכה.

"המפקח בלאמי", סרט הקולנוע האחרון שביים קלוד שברול, שנסתלק לפני כשלושה חודשים, נשען על שני יסודות איתנים שאיפיינו את כלל יצירתו הענפה של שברול. מצד אחד, אימוץ התפיסה הקתולית האדוקה, שפיתח בקולנוע היצ'קוק הגדול - מושא הערצתו רבת השנים של שברול - על אודות האשמה המוטבעת באדם עם לידתו. היסוד האחר שסרט זה נאחז בו, נובע מהשקפתו של שברול עצמו, שבעשרות מסרטיו מאז 1958, מצא המבנה המשפחתי המסועף שבני האדם מחויבים לו, כאשם המרכזי בטרגדיה של האדם המודרני.
יח''צ
מידות הגוף תפחו. ''המפקח בלאמי'' יח''צ

במרוצת חמשת העשורים שבהם ביים סרטים הרגיל שברול את הצופים לסוג של דקורום-אוסף הליכות ומנהגים - בורגני מדוקדק, שגיבוריו מתעקשים לתפקד מולו. ארוחות ערב, יציאה משותפת לערבי תרבות, ביגוד נאות וכדומה. אלה הן אותן חומות מטאפוריות שגיבורי שברול נאלצים להפיל כבכל פעם מחדש בעת ההתעמתות שלהם עם הציווי המוסרי של עשיית טוב, שכולם כולם מפירים אותו. בסרט הנוכחי בולט הדבר בהתנהגותם הלא שגרתית, הפושעת, של שני הגברים "הרעים" בעלילה - אחיו של השוטר והאיש שאולי רצח-ואולי-לא.

כשהוא מסתייע באדוארדו סרה, צלמו הקבוע בעשור האחרון, מנווט שברול בביטחה אלגנטית את "המפקח בלאמי",

שכותרת הפתיחה מקדישה אותו "לשני הז'ורז'ים". האחד הוא השאנסונר ז'ורז' בראסנס, והאחר הסופר ז'ורז' סימנון, שרוחו של הסרט מחשקת עצמה לסדרת הבלשים הנודעת שלו העוסקת במפקח מגרה. בקשר לכך מותר להעיר כי דומה שמידות גופו התפוח של דפרדייה, המגלם פה את המפקח בלאמי, הולמות כבר את אלה של ז'אן גבין רחב הגרם, מי שהתמחה בתחילת שנות ה-60 בגילום מגרה של סימנון.

הסרט נפתח בצילום המצבה של בראסנס, שטמון בבית הקברות של עיר הנמל הדרומית סט. באחד הקטעים החותמים את עלילת הסרט, מבצע לפתע פרקליט פלילי שיר מוכר מאת בראסנס, וזוהי בוודאי הסצינה היותר שנונה בסרט הפרידה של שברול.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/cinema/ -->