מרחק נשיכה: על הקאמבק של וינונה ריידר
בקרוב תראו אותה כבלרינה מתבגרת לצד נטלי פורטמן ב"ברבור שחור", אבל עם תפקיד ראשי בקומדיה של רון הווארד ועוד אחד בסרט של טים ברטון אפשר, בזהירות, להכריז על קאמבק. כמעט עשור אחרי שנתפסה גונבת מעיל של דולצ'ה וגבאנה וגילתה שהמציאות באמת נושכת, וינונה ריידר מזכירה לכולם שפעם, לא כל כך מזמן, היא הייתה סמל של דור שלם
אחרי שבדק את חייהם המנוונים של נרקומנים ב"רקוויאם לחלום" ונתן למיקי רורק את תפקיד חייו ב"המתאבק", פנה הפעם ארונופסקי לעיסוק בנפשן השסועה של הבלרינות המקצועיות בעולם הבלט הסופר תחרותי, והוא עושה זאת עם תחמושת ליהוקית ראויה ביותר: נטלי פורטמן ומילה קוניס ("מופע שנות השבעים"), מגלמות את הבלרינות שנלחמות על התפקיד הראשי ב"אגם הברבורים", וגורפות את מרב תשומת הלב התקשורתית סביב הסרט. סצנה לוהטת במיוחד בין שתיהן בוודאי לא מזיקה.
פורטמן, אחת השחקניות המוערכות בהוליווד, משאירה את מרב הרושם ואף מובילה, על פי התחזיות, במרוץ לפרס השחקנית הראשית באוסקר. אבל גם השחקן הצרפתי המצוין וינסנט קאסל (בתפקיד במאי ההפקה) וברברה הרשי הוותיקה (בתפקיד אמה של פורטמן) זוכים לחיבוק הביקורת. ובתוך כל ההמולה הזאת בולטת עוד שחקנית שגם עושה תפקיד נהדר. קוראים לה וינונה ריידר.
ריידר בת ה-39 מגלמת ב"ברבור שחור" את דמותה של בת' מקינטייר, הפרימה בלרינה המזדקנת והמעורערת שנאלצת לפנות את מקומה לרקדניות הצעירות והרעבות יותר. הערך המוסף של העובדה האירונית הזו נתמך לא רק בהפרש הגילים בינה ובין שתי השחקניות הראשיות (פורטמן בת 29 וקוניס בת 27). כבר חמש שנים שפורטמן מאיישת את משבצת ה-It Girl ההוליוודית : צוברת מחמאות, נהנית מהיצע התפקידים היוקרתיים ביותר ומפארת שערי מגזינים עם פניה המושלמות. בשנתיים האחרונות הספיקה גם קוניס להשתתף בכמה סרטים עתירי פרופיל ("הנבחר"),"דייט לילי") ולסמן את עצמה כאחת הכוכבות הצעירות והמבטיחות של הוליווד.
ריידר, מצד שני, מוצאת את עצמה על סף הגיל הבעייתי של נשות הוליווד לדורותיהן. לגיל ההתבגרות של מי שנחשבה לפני עשור לשחקנית הקולנוע המבטיחה ביותר צריך להוסיף את העובדה שהיא עדיין בעיצומו של התהליך הארוך של בניית הקריירה שלה מחדש, בעקבות השערורייה מ-2001, אז נתפסה גונבת בגדים מחנויות היוקרה בבוורלי הילס. כחלק מהתהליך הזה, ריידר לא מהססת לקחת גם תפקידים קטנים שבעבר לא היו הולמים את מידותיה, בהם הבלרינה המקשישה ב"ברבור שחור". לצורך הצילומים, בילתה ריידר שבועיים בלבד על הסט.
"חשבתי שיש קווים מקבילים מרתקים בתפקיד לחיים", הודתה בראיון שהעניקה למגזין GQ בינואר השנה, "שהצעירות יחליפו אותי בסרט. אני יודעת שזה בהחלט קורה בהוליווד. קשה יותר למצוא תפקידים טובים, ופתאום יש כוכבות חדשות שמחליפות אותך. אני נמצאת בגיל שהזהירו אותי מפניו כל חיי".
אבל עבור ריידר, התהליך קשה שבעתיים: פעם היא הייתה הפנטזיה המועדפת על מיליוני בני נוער שהתאהבו בנערה הגותית המבריקה וגדולת העיניים, כפי שהוצגה ב"ביטלג'וס" וב"המספריים של אדוארד", שוברי הקופות של טים ברטון, ואחר כך הייתה הפרצוף של דור שלם ב"המציאות נושכת". "יש ב'ברבור שחור' סצנה אחת איתה", סיפר הבמאי ארונופסקי למגזין Elle לפני כשבועיים, "שצילמתי 20 או 30 פעם, וזה המון. הסיבה שעשיתי זאת היא שלא האמנתי שזה כל הזמן שיש לי עם וינונה ריידר. פשוט רציתי להמשיך לעבוד איתה".
גישתו של ארונופסקי, בן 41, בן הדור של ריידר, מלמדת משהו על הפופולריות שלה זכתה בצעירותה, על הנישה הייחודית שחצבה לעצמה בעולם הקולנוע ועל מעמדה הקודם בהוליווד, בטרם הסקנדל העסיסי בכיכובה: מהרגע שפרצה לתודעה ב"ביטלג'וס" בסוף שנות השמונים ועד תפקידה עטור השבחים ב"נערה בהפרעה", עשור לאחר מכן, ריידר הייתה ה-It Girl האולטימטיבית של הוליווד,
פניו היפות, המלנכוליות של דור ה-X.
ירידתה מגדולה היא מקרה מבחן מרתק לתהליכים שעוברים על הפרסונות הציבוריות של כוכבים שסרחו, כמו גם ליכולת של הקהל, ושל אנשי העסקים השולטים בתעשיית הקולנוע, לסלוח.
בשבוע שעבר, כשהתפרסמו קטעים מהראיון שנתנה ריידר למגזין GQ התחוללה מיני שערורייה כשהשחקנית העידה כי גם היא נחשפה לביטויים אנטישמיים מתוצרת מל גיבסון. "פגשתי אותו באחת המסיבות ההוליוודיות הגדולות האלה", סיפרה למגזין, "והוא כבר היה שיכור לגמרי. הייתי עם חבר הומו, וגיבסון סיפר בדיחת הומואים שהייתה באמת איומה. אחר כך הגענו איכשהו לזה שאני יהודייה, והוא אמר משהו על 'חומקים מתנורים' אבל לא כל כך הבנתי. מעולם לא שמעתי את הביטוי קודם לכן. זה פשוט היה רגע מאוד מוזר. אחר כך, כשסיפרתי לאנשים שהוא אנטישמי והומופוב, אף אחד לא האמין לי".
למרות שהדי הגילוי דעכו במהירות-מעמדו הציבורי של גיבסון נמצא בשפל חסר תקדים ואף אחד כבר לא ממש מופתע אל מול הוכחות נוספות להתנהגותו המבישה - הפרשה פותחת צוהר אל עברה של ריידר ואל מוצאה היהודי. הוריה של ריידר, סינתיה ומייקל הורוביץ, גידלו את משפחתם (כולל שני ילדים נוספים מנישואים קודמים של האב ואח משותף בשם אורי) בקומונה קליפורנית, והיו דמויות מוכרות בקהילת תרבות הנגד שפרחה באמריקה בשנות השישים והשבעים. בין יתר חבריהם ההיפים היו סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק, משורר הביט אלן גינסברג ואייקון הל-ס-ד טימותי לירי, שאף היה סנדקה של ריידר התינוקת והיא ראתה בו דוד.
כשוינונה הייתה בת עשר עברה משפחת הורוביץ לעיירה פטלומה, וריידר הנערית ובעלת המראה המיוחד הלכה - לראשונה בחייה - לבית ספר. שם, בשבוע הראשון בחטיבת הביניים, עברה התעללות מצד חבריה ללימודים, ולאחר שהוכתה על ידי כמה בנות ונזקקה לתפרים עזבה את בית הספר וחזרה ללמוד בבית עם הוריה, שניהם סופרים במקצועם. "שנים אחרי התקרית הזו", סיפרה בראיון ב-2006, "פגשתי את אחת הבנות התוקפות בבית קפה, והיא שאלה אם היא יכולה לקבל ממני חתימה. שאלתי אם היא זוכרת שהכתה אותי אז, והיא ענתה 'בערך'. אמרתי לה שתלך להזדיין ועזבתי".
הוריה ומשפחתה סיפקו לה את המשענת לה הזדקקה, לצד כתביו של ג'יי די סאלינג'ר (ובעיקר, כמובן, "התפסן בשדה השיפון"). אחרי שנה של לימודים בבית חזרה ריידר לבית הספר והחלה במקביל ללמוד משחק בסן פרנסיסקו. "האמת היא שההורים שלי הם מתנה גדולה", סיפרה בראיון למגזין "אינטרוויו" לפני כשנה וחצי. "כל החברים שלי באו מבתים הרוסים, אבל ההורים שלי עדיין יחד, עדיין מאוהבים. היה לי מזל שהם תמיד דחקו בי לפתח אישיות משלי, ותמיד תמכו במה שעשיתי. 'לא, היית נהדרת!', הם היו אומרים לי אם הבאתי הביתה ציון לא טוב מבית הספר".
הם דאגו לה, בעיקר כשזכתה בתפקידה הקולנועי הראשון בדרמה הקומית "לוקאס" ב-1986, "הם שמעו את כל הסיפורים על ג'ודי גארלנד", סיפרה ריידר ל-GQ, אבל בסופו של דבר עשתה את התפקיד שהצית את הקריירה שלה. כשנשאל בראיון ל'רולינג סטון' מדוע ליהק את ריידר הצעירה והאנונימית, אמר הבמאי דיוויד סלצר כי "הייתה לה נוכחות שמעולם לא ראיתי קודם: היו לה חיים פנימיים. כל מסר שיצא מהפה שלה, העיניים שלה סתרו".
ב-1987 הגיעה הפריצה הגדולה שלה כשטים ברטון, אז במאי מתחיל, ליהק אותה לדמותה של לידיה דיטס בקומדיית האימה "ביטלג'וס" לצד מייקל קיטון, ג?ינה דייוויס ואלק בולדווין. הסרט היה הצלחה מסחרית, הישג לא מבוטל בקריירה של ריידר שלרוב לא הצטיינה בשיאים קופתיים מרשימים במיוחד, והפך את הנערה בת ה-17 לכוכבת נעורים נחשקת. הלוק הגותי של דמותה והאישיות המורבידית והעוקצנית שהפגינה הם שעשו את העבודה, ושלל המחמאות שקיבלה ממבקרי הקולנוע - אלה שזיהו את האפלולית המרעננת שלה כסופו של הטייפקאסט הנשי הצעקני של האייטיז - רק חיזקו את הסטטוס הזה.
כשנה לאחר צאת "ביטלג'וס", המשיכה ריידר לדבוק בטייפקאסט הספציפי הזה גם בתפקידה בקומדיית הנעורים השחורה "Heathers" (שזכתה כאן לשם "מלכות הכיתה"), לצד כריסטיאן סלייטר. בסרט גילמה ריידר תיכוניסטית דחויה שמתאהבת בבן כיתתה המרדני, שמתגלה בהמשך כפסיכופת שגורר אותה למסע הרג שהם מבצעים יחד בתלמידים הפופולריים יותר.
לריידר בהחלט היה המטען האישי הדרוש להתמודדות עם הדמות אחרי השהות הקצרה בתיכון בפטלומה. למרות ש-Heathers נכשל מסחרית עם צאתו, ברבות השנים זכה למעמד פולחני והפך לאחד מסרטי המפתח של תקופתו. "הסרט הזה כנראה עשה בשבילי הרבה יותר ממה שחשבתי שיעשה, בזמנו", סיפרה ריידר ל"אינטרוויו". ואכן: במהרה הפכה ריידר לשם מוכר בכל בית, וב-1990 ליהק אותה טים ברטון - שלחזונו הקולנועי התאימה ריידר כמו כפפה ליד - בשנית, הפעם לפנטזיה הגותית "המספריים של אדוארד", לצד שחקן צעיר ומבטיח אחר בשם ג?וני דפ. הסרט זכה להצלחה קופתית נאה, ובמהלך צילומיו החלה ריידר בת ה-19 במערכת יחסים מתוקשרת עם דפ, אלמנט שרק הוסיף להתעניינות הגוברת שעוררה. עד מהרה התארסו השניים באופן רשמי.
עוד באותה שנה הצטלמה ריידר ל"בתולות הים" לצד שר, ולסרט אחר בשם "ברוך שובך, רוקסי קרמייקל". עומס העבודה גבה ממנה מחיר: כמה ימים לפני תחילת צילומי "הסנדק 3" של פרנסיס פורד קופולה, שבו הייתה אמורה לגלם את מארי, בתו המתבגרת של מייקל קורליאון (אל פצ'ינו), פרשה ריידר מההפקה עקב מה שהגדירה "תשישות". קופולה ליהק במקומה את בתו, סופיה קופולה, וכשיצא הסרט מבקרי הקולנוע קטלו את הופעתה באופן גורף וחסר רחמים, במידה כזו שקופולה ויתרה למעשה על קריירת המשחק שלה (והפכה בהמשך לבמאית מצליחה). שנתיים מאוחר יותר, קופולה האב ילהק את ריידר לתפקיד מרכזי לא פחות כמינה, מושא תשוקתו של דרקולה, בעיבודו האופראי לסיפורו המקורי של בראם סטוקר.
לאורך שנות התשעים המשיכה ריידר לעבוד עם במאים נערצים בפרויקטים נחשבים, בהם "עידן התמימות" של מרטין סקורסזי, "נשים קטנות", שהביא לה מועמדות ראשונה לאוסקר, "ציד המכשפות" על פי המחזה של ארתור מילר, ו"סלבריטי" של וודי אלן. כמו כן, כיכבה בחלקו הרביעי ועתיר התקציב של "הנוסע השמיני" לצד סיגורני וויבר. הסטטוס המקצועי שלה, אף על פי שלא התבטא דווקא בהחזרים הכספיים שגרפו האולפנים, הלך והתעצם, בין היתר בזכות המעמד הפולחני לו זכו סרטים כמו Heathers ו"מציאות נושכת", שבו כיכבה ב-1994.
ריידר מיצבה את עצמה ככוכבת מובילה, והחלה לחיות בהתאם. אחרי שהתבטלו אירוסיה לג?וני דפ - שבהמשך שינה את כתובת הקעקע שעשה מ-"Winona Forever" ל-"Wino Forever" (שיכור לנצח) - החלה לצאת עם מוזיקאים כדייב פירנר מסול אסיילום, בק, ובהמשך גם ריאן אדמס, ג'וליאן קזבלנקס מהסטרוקס וברייט אייז (קונור אוברסט). בשלב מסוים, אמרה עליה קורטני לאב ש"אתה כלום בתעשיית הרוק אם לא רבת איתי או שכבת עם וינונה ריידר". לקראת סוף העשור הגיעה הקריירה שלה לשיא מקצועי שלאחריו תהום אישית מהסוג שלא חוותה קודם.
ב-1990, כשפרשה מ"הסנדק 3" התאשפזה ריידר בבית חולים בשל תשישות וחרדות. "שם הייתי מוקפת באנשים שעברו אכזריות והתעללות", סיפרה בראיון למגזין Black Book, "וחשבתי שהם שונאים אותי, שהם לא יודעים למה לעזאזל אני שם ושאסתלק כבר כי על מה לעזאזל יש לי להתלונן". חוויותיה מהאשפוז יצרו אצלה התעניינות עמוקה בנושא, וב-1993 הגיע לידיה הספר "נערה בהפרעה" של הסופרת סוזאנה קייסן. הרומן האוטוביוגרפי, שעוסק ב-18 החודשים בהם אושפזה קייסן בבית חולים לחולי נפש במסצ'וסטס, ריתק את ריידר מיד ובשש השנים הבאות, שבהן נפגשה עם עשרות תסריטאים, מפיקים וראשי אולפנים, ניסתה להביא אותו אל המסכים.
כשהסרט יצא לבסוף ב-1999 הוא זכה להצלחה קופתית סבירה ולשבחי הביקורת, שהתרשמה בעיקר מהמשחק. ריידר, שגילמה את קייסן, הייתה אמורה להיות במרכז תשומת הלב, אבל שחקנית צעירה אחרת שלוהקה לצדה גנבה את אור הזרקורים באופן מוחלט, במה שנראה היום כהשתקפות ביזארית של עלילתו של "ברבור שחור". על תפקיד המשנה שלה ב"נערה בהפרעה" זכתה אנג'לינה ג'ולי בכל פרס אפשרי, כולל גלובוס הזהב והאוסקר לשחקנית המשנה, והפכה בן לילה לסופרסטארית הכי גדולה בהוליווד, תפקיד שהיא ממלאת בהצלחה עד היום.
ריידר נדחקה לקרן זווית, פרט שטרחה להכחיש אחר כך. "אף פעם לא היו לי רגשות שליליים כלפי אנג'לינה", סיפרה ל-Black Book, "וכאב לי שאנשים חושבים כך. מראש אמרתי לכולם שמי שתזכה באוסקר היא מי שתעשה את התפקיד שעשתה אנג'לינה, כי זה התפקיד הגדול, הבולט והנוצץ יותר. אני, מצדי, הכי התחברתי לדמותה של סוזנה".
תפקידיה הבאים היו בדרמה הרומנטית "סתיו בניו יורק" לצד ריצ'רד גיר ובמותחן כושל בשם "נשמות תועות", ואז הגיעה הפרשה שסתמה את הגולל על החלק הראשון והמוצלח של הקריירה שלה, פרשה שהעניקה פרשנות מציאותית למדי לכותרת "נערה בהפרעה".
בצהרי 12 בדצמבר 2001 נכנסה ריידר לסאקס פיפת' אבניו בבברלי הילס. היא הסתובבה ברחבי חנות האופנה היוקרתית במשך זמן מה כשהיא אוספת עוד ועוד פריטים: חולצות, שמלות וכובעים. התנהגותה הביזארית עוררה את חשדו של מנהל האבטחה של החנות, עד כדי כך ששלח את אחת העובדות לבלוש אחריה בתאי ההלבשה. כשהציצה אל תוך התא, ראתה המאבטחת כי ריידר גוזרת באמצעות מספריים את תגי המחיר מהפריטים שלקחה. לאחר שסיימה, הגיעה ריידר אל הקופה ושילמה 3,000 דולר על מעיל עור של דולצ'ה וגבאנה ושתי חולצות של איב סן לורן.
עם יציאתה מהחנות נחסמה על ידי שלושה מאבטחים. כשפתחו את תיקה גילו 20 פריטים בשווי של 5,500 דולר. ריידר אמרה להם שהיא עובדת על תפקיד בסרט ושהבמאי ביקש ממנה לגנוב מחנות כדי להיכנס לדמות, אבל הם לא האמינו לה. שוטר שהזעיקו עצר אותה, ומאוחר יותר באותו היום השתחררה בערבות של 20 אלף דולר.
בסיומו של משפט מתוקשר - שכרה ריידר את שירותיו של עורך הדין המפורסם מארק גראגוס - היא הורשעה בגניבה ובוונדליזם ונקנסה בסכום של 3,700 דולר לטובת סאקס פיפת' אבניו, 480 שעות עבודות שירות ושלוש שנים מאסר על תנאי. העונש והמשפט, מוגזמים בכל קנה מידה, נתפסו כדוגמה לציד סלבריטאים מופרך ומיותר שמערכת המשפט בקליפורניה התמחתה בו, אבל עבור ריידר המושפלת הנזק כבר נעשה. בנוסף לגזרות בית המשפט, אולצה לפקוד פסיכולוג שיטפל בבעיית ההתמכרות שעליה הצהירה במשפט, בעיה שלדבריה תרמה למצבה המבולבל בעת שנתפסה גונבת.
"חודשיים קודם לכן", סיפרה ריידר ל'ווג' אחרי כמה שנים, "שברתי את הזרוע שלי בשלושה מקומות, והרופא שלי - מין רופא אליל שכזה - נתן לי המון דברים לקחת נגד הכאב. ואז הגיעה הנקודה המוזרה הזאת שבה לא ידעתי אם אני עדיין מרגישה כאב, אבל המשכתי לקחת את הכדורים. אני לא מרגישה איזושהי תחושת אשמה גדולה על המקרה, כי לא פגעתי באף אחד. אם הייתי פוגעת במישהו באופן פיזי, אני חושבת שזו הייתה חוויה מסוג אחר לגמרי". אותו "רופא אליל" התברר כמי שהעניק מרשמים נדיבים לקורטני לאב, צ'רלי שין ועוד שלל מתמכרים הוליוודיים ידועים.
אחרי התקרית עברה ריידר לסן פרנסיסקו כדי להיות ליד הוריה, עשתה את עבודות השירות שלה בבית חולים מקומי והורידה פרופיל באופן ניכר. פרט ל"מר דידס", קומדיה בה כיכבה לצדו של אדם סנדלר, והפנטזיה הקומית "סימון" לצד אל פצ'ינו - על שתיהן התחייבה עוד לפני שפתחה בקריירה הפלילית שלה-ויתרה ריידר על המשחק, לפחות לזמן מה.
מאז 2002 ועד 2010 ו"ברבור שחור", הגיחה ריידר להופעות אורח צנועות בסרטים הוליוודיים ובתפקידים בסרטים עצמאיים קטנים יותר, מרחק שנות אור ממעמדה הקודם ככוכבת שיכולה לשאת סרט עתיר פרופיל על כתפיה. מבין אלה בולטים במיוחד "סורק אפלה" העיבוד המונפש של ריצ'רד לינקלייטר לרומן המבריק והשחור משחור של פיליפ ק.דיק, ותפקידה כאמו של ספוק בעיבודו המחודש של ג'יי ג'יי אברהמס ל"מסע בין כוכבים". זכארי קווינטו, שגילם את בנה של ריידר בסרט, צעיר ממנה בשש שנים בלבד, והתפקיד מהווה עדות לשינוי הסטטוס שעברה (ועדיין עוברת): מהבחורה המובילה לאמא או לחברה הטובה שזוכה במקרה הטוב ל-20 דקות מסך, כמו בסרטים "המילה האחרונה" או "חייה הפרטיים של פיפה לי".
"התעשייה השתנתה מאוד", אמרה ריידר בראיון ל"אינטרוויו". "חלק מהסרטים שעשיתי לא ממש יצאו כמו שחשבתי שייצאו, ושאר ההצעות היו כל מיני סרטי ז'אנר, ופשוט רציתי לעשות דברים מעניינים יותר. היה חשוב לי לחזור לאיך שדברים היו כשרק התחלתי לעבוד".
בניגוד לרוח שעולה מהדברים, מצבה המקצועי של ריידר איננו רק פועל יוצא של בררנותה. ב-2003, לאחר שליהק אותה לסרטו "מלינדה ומלינדה", נאלץ וודי אלן לוותר על שירותיה מכיוון שחברת הביטוח של הסרט סירבה לבטח אותה, באופן שהזכיר בעיות דומות שחווה באותה תקופה רוברט דאוני ג'וניור. היה ברור שריידר נכנסה לבור מקצועי שממנו התקשתה להיחלץ. באופן זה, מהווה התפקיד ב"ברבור שחור" שינוי כיוון מבורך עבורה, פרויקט מובחר ונחשק איתו תוכל לבסס מחדש את שמה, אחרי כמה שנים של ניסיונות. בגלל מצוקת העתים, שחקנית במעמדה של ריידר צריכה פשוט לצאת ולקושש לעצמה תפקידים, והיא לא בוחלת בעבודה הקשה.
"היא בהחלט רדפה אחרי התפקיד", סיפר הבמאי רון האוורד ל-Elle, אחרי שליהק את ריידר לתפקיד הראשי כאשתו הבוגדנית של השחקן קווין ג'יימס בקומדיה החדשה "הדילמה", "והיא ממש הייתה מוכנה לעשות אודישן עם וינס (ווהן, שמגלם את חברו הטוב של ג'יימס), כדי לראות אם זה עובד. זה היה ממש כיף שמישהי ברמתה מתנדבת לעשות דבר שכזה. למעשה, החתמנו אותה על המקום".
אבל האם די בשני הפרויקטים הללו להזניק את ריידר מחדש אל הפסגות שאליהן התרגלה בשיאה, או שדי בכניסתה אל אזור הדמדומים של גיל 40 ובשטות שעשתה לפני כמעט עשור לשבש את המהלך? "אני עושה את זה כבר 25 שנים", סיפרה בראיון ל-Elle, "וזה כזה מוזר... לא מזמן ראיתי טלוויזיה, והיה מין פסטיבל שכזה של סרטי עבר אהובים. 'לוקאס' הופיע שם, וחשבתי לעצמי 'הו, אלוהים, אני סרט עבר'".
אבל למרות הקשיים ודעיכת מעמדה, החיידק עדיין שם. "אחרי ששון פן ביים את הסרט הראשון שלו, 'המשיכה', עשינו התערבות. שון אמר, 'אני מתערב איתך על 500 דולר שעד שתהיי בת 30, לחלוטין יימאס לך ממשחק'. אני עדיין מחכה לגבות ממנו את הכסף, כי עוד לא נמאס לי".
עם עוד שני פרויקטים מסקרנים בדרך (אחד מהם דיבוב בסרט האנימציה החדש של טים ברטון, "פרנקנוויני"), ניסיון של רבע יובל בעסק והעקשנות שבאה עם הניסיון הזה, נראה שפן יצטרך לשלם בקרוב. השנים האחרונות לימדו את ריידר שהיא יכולה גם ליפול, אבל הוליווד אוהבת קאמבקים. תשאלו את רוברט דאוני ג'וניור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם