"הלא נחמדים" חוזרים: מחאה נגד אפלייה תרבותית מזרחית
עשרות פעילים, אנשי תרבות ואקדמיה, המשתייכים ל-18 ארגונים חברתיים, יוצאים למאבק במטרה להחזיר לסדר היום את האפליה נגד התרבותית המזרחית, לדבריהם. כצעד ראשון הם דורשים להמתיק את עונשו "הגזעני" של ישראל בונדק, ובקרוב ייערכו הפגנות ויתנהלו מאבקים משפטיים נגד המדינה ומוסדותיה. "נעשו עוולות מאז קום המדינה ואי אפשר להזיז דברים בלי לצעוק", הם אומרים
כפעולה ראשונה של הקואליציה, חבריה דורשים מנשיא המדינה שמעון פרס להמתיק מהעונש "הגזעני", לדבריהם , שהוטל על ישראל בונדק, מנהל תחנת השידור הפיראטית "קול המזרח". בונדק , חבר תנועת הפנתרים השחורים, כונה על ידי השופט אלכסנדר רון "תת תרבות", ונדון ל-24 חודשי מאסר בפועל בגין הפעלת תחנת רדיו פיראטית. בדרישתם לנשיא פרס טוענים החתומים: "מר בונדק הינו פעיל ציבור מוכר וידוע, שנושא בקול את זעקתם של המוחלשים בחברה הישראלית, ובעיקר את זעקתם הבלתי נשמעת של המזרחים. . . לדעתנו , עסקינן בעונש כבד, חסר תקדים ולא מידתי ביחס לעבירות".
עניינו של בונדק הוא רק פן אחד במאבק שחברי הארגונים מתכננים במטרה להעלות חזרה לסדר היום את האפליה העדתית נגד מזרחים, לדבריהם. מעבר למכתב לנשיא פרס, הם מתכננים לקיים הפגנות מול בתי ספר פרטיים, "של לבנים", כהגדרתם . בנוסף, מתוכננת הפגנה מול בית האופרה, ובנוסף לכך מתוכנן גם מאבק משפטי. בקואליציה מספרים שבקרוב יוגש בג"ץ נגד משרד התרבות והספורט בגין אפליה בתקציבי התרבות. על כתיבת החומר המשפטי, אומרים שם, שוקדים בימים אלו. עד כה הם התמקדו בגיוס חברים ותומכים ובאירועים פנימיים-וכעת, הם אומרים, "אנו מכוונים את המאבק החוצה".
אחד הפעילים הבולטים בקואליציה החדשה הוא ראובן אברג'יל, ממייסדי תנעות המחאה "הפנתרים השחורים" בשנות השבעים.
"שיהיה ברור לכל עם ישראל: אין מאבק שאני לא נמצא בו", הוא מודיע. "מהסטודנטים, כוח לעובדים, עובדי ניקיון, מאבק נגד תאגידי המים. כל המאבקים-אני שם. בתקופה שלי בפנתרים היו לנו הישגים מסוימים, נאבקנו להפיל שלטון דורסני והייתה לנו תחושה שכבשנו את הבסטיליה, אבל לא נכנסנו לתוך הטירה. כשהליכוד נכנס, מסתבר שהכובשים החדשים הרבה יותר קשים מהאחרים".
שולה קשת, 49, היא אמנית, מרצה ופעילה חברתית, העומדת בראש עמותת "אחותי" - ארגון המאגד נשים מזרחיות ואוכלוסיות מוחלשות. קשת עוסקת שנים רבות בנושאים חברתיים הקשורים לדיכוי נשים, ונחשבת לדמות אקטיביסטית המבקשת לשנות את השיח האזרחי והתרבותי בישראל. "בשנת 2009 קיבלנו את ההחלטה להקים את הקואליציה והתחלנו לעבוד על זה", סיפרה אתמול. "אנחנו יוצאים מהשבוע הקרוב לשנה של מאבקים מאוד אינטנסיביים, שיכללו הרבה מאוד תחומים. אחד הדברים שראינו שמאוד חסר זה בעצם הקצאת משאבים לתרבות-בין השאר לתרבות מזרחית, אתיופית וערבית. מדובר פה על כספי מדינה שהם הכספים של כולנו".
לדבריה של קשת, תושבת דרום תל אביב, אופן הקצאת המשאבים בתחום התרבות אינו צודק ומפלה לרעה את האוכלוסיות שבשמן היא פועלת. "המוזיאון הגדול ובית האופרה מקבלים מיליונים רבים", היא אומרת. "לנו בדרום תל אביב אין מוסדות תרבות עם השקעות רציניות. הממסד כולו צריך להשקיע בכך. בונדק הרי נאלץ להקים רדיו פיראטי כי הממסד לא משדר מוזיקה מזרחית".
אבל גלגל"צ, הממסד המוזיקלי, משדר כיום לא מעט מוזיקה מזרחית.
"נכון, אבל מה שמשדרים שם זה לא מה שבונדק שידר. הוא משדר את ההארד-קור המזרחי. אני לא מדברת אך ורק על מוזיקה, אלא על כל תחומי התרבות. צילום, ציור, פיסול - לא רואים שום ייצוג לתרבות מזרחית וערבית. בכלל, אם נקיף את כל התחומים נראה שאין השקעה של כספים של המדינה ושל העירייה בתרבות שהיא לא תרבות שמגיעה מהמערב. הקואליציה עד כה הייתה בהתארגנות, ועכשיו אנו יוצאים לדרך. המאבק שלנו הוא ראשית כל להביא לכך שהמדינה והרשויות המקומיות יקצו תקציב שוויוני לכלל התרבויות בישראל, ושיכירו בתרבויות מזרחיות כערך, כדי שלא נצטרך להיאבק כל הזמן".
איך המדינה תיראה אחרי המאבק?
"המשאבים יוקצו אחרת. אנו רוצים שבעוד שנה מהיום יוקם מוזיאון לתרבות מזרחית. שיהיה תיאטרון של השכונות. שייפתחו תיאטראות שמסובסדים על ידי המדינה עם תקציבים הגיוניים. מעבר למוסדות תרבות שאנו דורשים, אנו מדברים גם על מענקים של פרסים למיניהם ליצירה וליוצרים מזרחיים, אתיופיים וערבים. רוב הפרסים שניתנים הם ליוצרים ויוצרות אשכנזיים. אין לנו דבר נגד תרבות אשכנזית, יש לנו אפילו הרבה מאוד כבוד. אנו פשוט מדברים על שוויון".
הסופר יצחק גורמזנו גורן (69) מסכים כי חל שיפור בשוויוניות ביחס לעבר, אבל זה עדיין לא מספיק. "בשנות החמישים היה כאן משהו מאוד ריכוזי, עטוף סודות. מה שקראו לו'ארץ ישראל היפה' היה אולי יפה מאוד למי ששלט בעניינים. היום אנחנו מדינה קצת יותר נורמלית. זה שהיום יש פתח לרב-תרבותיות ולא לתרבות מונוליטית אחת ששולטת בכל העניינים, בעיניי זאת התפתחות מאוד חיוביות. אבל
לדבריו, תמיד הייתה לו תחושת ניכור, ודווקא המאבקים נגד המדינה הם אלה ששינו את זה. "ירדתי חמש שנים לארצות הברית וכשחזרתי בשנות השמונים התחיל המאבק בנושא המזרחי, הן בצד החברתי והן בתרבותי, ואז אמרתי שסוף סוף אני מרגיש בבית. אני נאבק ועל כן אני קיים. זה שיש על מה להיאבק יוצר המון שייכות מבחינתי".
"המדינה הפריטה את העצמה לדעת ובכל התחומים קמו ארגונים כפטריות ביום בהיר", מוסיף אברג'יל. "תנועת'אחותי' זה האחיות שלנו מתוך הקשת הדמוקרטית המזרחית, תנועה שנטעה תקוות. אני הפסימיסט הגדול ביותר, ומכאן אני גם שואב את האופטימיות. לא יכול להיות רע עד אין סוף. חייב להיות משבר כדי שדברים ישתנו. אני חושב שהמערכות השלטוניות מנצחות בגלל חוסר הסולידריות. הסולידריות של הקואליציה נוטעת בי את התקווה שניתן לפרוץ את הבסטיליה שנית".
ד"ר קציעה עלון, ראש החוג למגדר על שם ד"ר ויקי שירן במכללת בית ברל, חברה אף היא בקואליציה המתגבשת. לדבריה, אחת הנקודות המרכזיות שהשפיעו על האפליה היא העובדה שהתרבות המזרחית בישראל נחשבת לנחותה מזו האשכנזית. "צריך לראות כמה שישראל רואה את עצמה כמיזוג של מזרח ומערב, ערך חשוב, ובמיזוג הזה המזרח נעלם", היא אומרת. "צריך תרבות שמחבקת את כולם. בישראל התרבות המזרחית מזוהה עם תרבות נמוכה והאשכנזית עם גבוהה. כך נוצר הפועל'להשתכנז'. אתה עולה במעלות הסוציו-אקונומיות וצריך להשיל ממך את המזרחיות. מפתיע לשמוע שהרבה משכילים ערבים חושבים שהתרבות הישראלית היא ברברית. אנו צריכים לשנות את אופני התפיסה הללו".
"בתוך התרבות הישראלית למעשה לא מיוצגים כל הקולות של הזהויות היהודיות", מסבירה פרופ' חביבה פדיה מאוניברסיטת בן גוריון, ראש מרכז אלישר לאומנות מזרחית. "עכשיו, כשיש התעוררות תרבותית, יש מקום למתן יותר תקציב לרב-קוליות. זאת לא רק סיסמה. זה לא עניין של נימוס. הרב-קוליות זה משהו שצריך להיות מוטמע לתוך החוק והמוסד. נעשו עוולות מאז קום המדינה ואי אפשר להזיז דברים בלי לצעוק".
היום כבר מושמעת טענה הפוכה, שהאמנים האשכנזים מקופחים.
קשת: "אף פעם לא יגידו למה משמיעים מוזיקה אשכנזית, זה כאילו נחשב לישראלי. והמוזיקה המזרחית, שבעצם נולדה כמוזיקת קסטות בתחנה המרכזית, הצליחה בעצמה כשכמה זמרים פרצו. זה היה בגלל הקהל הרחב, ועל אף הנידוי של המדינה. כאשר יש חווה אלברשטיין, אריק אינשטיין ושלום חנוך, שמשמיעים אותם הרבה והם מופיעים אין ספור פעמים, איש לא יגיד כלום, כי זה משהו שנראה טבעי ומכובד. משהו שנוח לאוזן הצברית האשכנזית לשמוע".
אבל אין ספק שהפערים הצטמצמו. לא בטוח שצעירים היום ידברו גם על קיפוח.
"יגידו לך שאין הבדלים. זה נובע משטיפות מוח מאסיביות שעברנו כל השנים כאילו אין הבדל, כולנו יהודים, לכולנו יש מטרה אחת. בפועל יש דיכוי מאסיבי כלפי מזרחים ומזרחיות. המונח'לא לתת לשד העדתי לצאת מהבקבוק' כבר מראה לך את חוסר הלגיטימציה שעושים לעניין הזה. זה שד שצריך להסתיר אותו בבקבוק. לנו אין כוונה להשאיר שום דבר בתוך בקבוק".
ממשרד התרבות נמסר בתגובה: המשרד תומך במוסדות ובגופי תרבות בתחומים שונים על פי אמות מידה וקריטריונים הקבועים בחוק. בימים אלה ממש פירסם המשרד 'קול קורא' הקורא לכל גופי התרבות בכל התחומים ומכל הסוגים לפנות לקבלת תמיכה תקציבית מהמשרד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם