קיצור תולדות הזמן: על "שיגעון הפייסבוק"
הרשת החברתית, שהוצגה אתמול בסרטו של דני ענבר "שיגעון הפייסבוק", יכולה גם לעורר דאגה וגם לתת תקווה. השאלה היא רק אם יודעים מה לעשות איתה
''שיגעון הפייסבוק'', שלישי, ערוץ 2

מכאן ועד לפייסבוק שלו הדרך הייתה קצרה. דני ענבר הלך לראות מה מעוללת הרשת לישראלים. אז ככה, כמו בכל דבר, היא גם מעוררת דאגה וגם נותנת תקווה. מה שכן, כיוון שיכולת ההתבטאות המילולית של הישראלי הממוצע הולכת ונחלשת, כי הוא פשוט הפסיק לכתוב והוא כמעט לא יכול להגיד בקול "אני אוהב אותך", הפך הפייסבוק עבורו לקרש הצלה. בן דודו הקרוב של ה-SMS שבזכותו כבר לא צריך להתקשר בראש השנה, ולשאול את השאלה המאוסה עלי אדמות: "איפה אתם עושים את החג?".

הפייסבוק, כך זה נראה, הוא הגרסה העכשווית לקיצור תולדות הזמן. תהליכי דגירה שנמשכו פעם חודשים, מתקבצים לתוך קליפת אגוז ונמדדים בדקות. שי מזרחי, שכינויו ברשת "ג'ובאני", מלווה במצלמה של ענבר בדייט אחד אופייני שלו, אחד ממאות. הוא ראה תמונה של מישהי שמצאה חן בעיניו ותוך דקות קיבל את מספר הסלולרי שלה. בשמונה ועשרים בערב הם נפגשו, ותוך פחות משלוש שעות התבקש ענבר לכבות את המצלמה ולהפסיק את הליווי שלו, כיוון שהזוג המאושר התכנס באחד הבתים.
והיא דווקא נחמדה, כמעט סולידית במונחים של ימינו. הפייסבוק, אחרי הכלב, הוא היום ידידם הטוב של בני האדם ומפלטו של הבודד. עומרי חיון, האיש הדחוי מבית הספר, הפך לכוכב עם 40 אלף חברים, ומחדר השינה בביתו
קחו למשל את עדן אברג'יל. חייה נהרסו קמעא כיוון שהעלתה תמונות עולצות שלה ליד פלסטיני כפות. אבל האנרכיה בטוקבקייה בכלל, ובפייסבוק בפרט, הביאו לכך שגם עדן מצאה וטעמה מהתפוח האסור, ומצאה אפילו אהבה להמון זמן במונחים של ימינו. ארבעה חודשים. 500 מיליון משתמשים בעולם, מתוכם שלושה מיליון ישראלים, הכניסו אליהם הביתה בשנתיים האחרונות כביסה שחלקה מלוכלכת, מזיקה ופוצעת, וחלקה תומכת, מעודדת, אפילו מחזירה אהבות קודמות. צריך רק לדעת להשתמש.