ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

אם אלה החיים: על המחזה "גיבורים"

"גיבורים" מציגה עולם של קיום חסר תכלית, לצד מידה גדושה של הומור. מה שנשאר זה רק הזיכרון

ההצגה "גיבורים", שעלתה בתיאטרון "הבימה",היא מפגן תיאטרון קצת אחר. המחזה המדובר אינו מן הסוג הרגיל שהתיאטרון הציבורי אצלנו נוהג להעלות על בימתו.

עניינו שלושה גברים קשישים, ותיקי מלחמת העולם הראשונה, ששוהים בבית אבות צבאי. כל מה שיש להם כדי להעביר באמצעותו את חייהם הוא העבר שלהם. עולם של זיכרונות, מהול בקצת פנטזיות על נשים צעירות. עולם מונוטוני של קשישים משועממים.

מערכת היחסים שנרקמת בין השלושה משעשעת למדי והם מחליפים ביניהם שורות מצחיקות רבות. היפה במחזה הוא ששלוש הדמויות האלה לעולם אינן נלעגות. אדרבה, מן הדיאלוגים שלהם עולה נעימה חמה של חיבה המהולה בחמלה.

שלושה שחקנים מעלים ביחד קונצרט קאמרי קטן. יוסי פולק, שגם ביים ברגישות, ספי ריבלין ואהרון אלמוג, נפלאים יחד וגם כל אחד לחוד. הבמאי יצר באמצעותם תזמור מרתק של יחסים חמים ואנושיים. גם התפאורה של ארז יניב ממחישה חיים במעגל, ללא מוצא, שהפיוט משולב בהם במבט אוהב. אי אפשר להתעלם כאן מהשפעה מסוימת של סמואל בקט. המחבר הצרפתי של המחזה, ז'ראלד סיבלראס, ספג ודאי הרבה מעולמו הרוחני. מצד אחד, הוא מעצב חיים ללא מוצא,

שעמום של קיום חסר תכלית, לצד מידה גדושה של הומור. האנשים האלה יודעים היטב שאין להם מה לעשות כאן, אבל גם לא בשום מקום אחר. רק זיכרונות מהולים בפנטזיות על עתיד שממילא נשלל מהם.
ולבסוף, יש גם כלב, עשוי מאבן, אבל בשפתם של הגיבורים שלנו הוא אנושי לא פחות מהם. האמנם, שביב של תקווה?

זו הצגה מינורית, עשויה היטב, משעשעת ומהנה על פי דרכה, שגם לשונו העברית המבודחת של דורי פרנס תורמת לה את חלקה המהנה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...