להמיס את לונדון: על ערב הופעות ישראליות
בזמן שאצלנו חם, בלונדון קר וגשום. אז שלחנו כמה נציגים ישראליים לחמם להם את השגרה בערב הופעות ישראליות. שליחנו היה ומביא רשמים
לונדון, בהיותה לונדון, מהווה באופן טבעי מוקד משיכה לכל אמן מקומי שרוצה לפרוץ את ביצת ההופעות הקטנטנה של תל אביב בפרט ושל ישראל בכלל. בשנה שעברה הופיעו כאן, בהצלחה יש לומר, אסף אבידן, "התפוחים", "הקולקטיב" ועוד. בשבוע שעבר התקיימה בעיר הופעה של שני הרכבים ישראלים ואחד ישראלי בחלקו. אמנם לא מדובר בכאלו שמפוצצים איצטדיונים, אך כן במוזיקאים מוכשרים, פעילים, שהמיינסטרים הוא מראש לא מגרש המשחקים שלהם ושבכל זאת מצליחים להביא קהל באופן קבוע להופעות, ואפילו – לא ייאמן – להתפרנס מזה.
פאב ה"ווילמינגטון ארמז" בלונדון, כמו רבים וטובים כמוהו ברחבי הממלכה, הוא פאב שכונתי למדי, שבצמוד אליו ישנו אולם ובו בר נוסף ובמה אחת, פחות או יותר בגודל של זו שב-"לבונטין 7" בתל אביב. לתוך החלל הזה נדחסו בראשון בערב עשרות חובבי מוזיקה מגוונים למדי, שבאו לשמוע ולראות שלושה הרכבים שונים לחלוטין, שהדבר היחיד המשותף להם הוא מוצאם הישראלי של רובם.
בין המופיעים היה המתופף עודד כפרי, שחי פה קרוב לשנתיים שלפניהן צבר רקורד מרשים של הופעות עם שלום חנוך, דוד ד'אור ורבים אחרים. כפרי משלב בהופעתו נגינה על תופים במקביל לשימוש בלפטופ עם תוכנת מוזיקה ופדים אלקטרוניים. בלונדון
עוד הופיעו "יאנג פול", הרכב אלקטרו-פופ-רוק בהנהגתו של עומר עדולם, שחי כאן כבר קרוב לשש שנים (והישראלי היחיד בַּהרכב הכולל סולנית צרפתייה, מתופף בריטי ובאסיסט גרמני), והרכב הרוק "טי.וי בודהז", שלישייה עסוקה במיוחד שהופיעה השנה ברחבי ארצות הברית, קנדה ואירופה, ושמושבה בברלין.
השלישיה, במקור מרמת השרון, כוללת את יובל הרינג, הסולן, בן זוגה של מיקי טרייסט המתופפת, ואחיה, באסיסט ההרכב אורי טרייסט. מאחוריהם כבר שני אלבומים ואי.פי אחד, והם חתומים בלייבל אוסטרי וקנדי.
את הערב האקלקטי הזה יזמו אנשי "מונוקרייב", שהוקמו - כך מעיד נציגם הלונדוני, שחר ברטשטיין – בשאיפה לספק לחובבי מוזיקה כמוהם הופעות של הרכבים שונים, מגוונים ולאו דווקא מוכָּרים. יחד עם מרכז התרבות היהודי הפועל בלונדון, ה- JCC, קרם הערב עור וגידים.
החיבור הזה, שעל פניו נשמע טבעי ומתבקש, אינו בהכרח כזה, כיוון שהמוזיקה שיוצרים ההרכבים הנ"ל אינה מה שניתן לכנותו "מוזיקה ישראלית". לכן, הכותרת של הערב, NEW ISRAELI ROCK, עלולה להיות מטעה, שלא לומר מעט מיושנת. ב"מונוקרייב" העדיפו לקרוא לו בשם מעט יותר רלוונטי, והגיעו ל"לונדון מלטדאון".
"כרגע הערב הוא בגדר ניסיון שבתקווה יימשך פעמים נוספות", מספר ברטשטיין . "החיבור הוא מוזיקלי, ולא מתוקף היותם של האמנים ישראלים. המטרה איננה לחגוג את הישראליות אלא את המוזיקה עצמה, ולאו דווקא לשים את ישראל 'על המפה'. אם יש מוזיקה טובה, נהדר, ואם ישראלים עומדים מאחוריה - אדרבא. לא נביא אמנים ישראלים שאנחנו לא אוהבים רק כי הם ישראלים".
ברטשטיין מוסיף ואומר כי "לבוא להופיע פה לחצי שנה זה לא בהכרח פרקטי עבור מוזיקאים ישראליים. אם כבר מביאים לקהל יהודי מוזיקאים, אז למה לא לתת לו 'שואו-קייס' של מה שקורה בארץ ולאו דווקא שרית חדד, למשל, שמופיעה כאן ביום העצמאות. החזון הוא ליצור פלטפורמה לאמנים ישראלים שפועלים בארץ, משום שסיבוב הופעות בחו"ל עולה המון כסף, או לאמנים ישראלים שחיים פה והמטרה לתת להם חשיפה".
מונוקרייב, אגב, חתומים על הבאתם של "זירו 7" וחוזה גונזאלס לארץ ובזירה המקומית מנהלים את הופעותיהם של "הקולקטיב" (שהופיעו כאן כאמור בשנה שעברה), "כל החתיכים אצלי" (ההרכב של איה זהבי מ"כוכב נולד 7"), יהוא ירון, "שממל" ועוד.
כשנשאלים נציגי ההרכבים השונים על הסיכוי של מוזיקאים כמוהם להצליח בארץ, התשובה שמתקבלת אינה אחידה. כפרי, שגאה לציין שמתפרנס פה יפה מ"באסקינג" (הופעות ספונטניות בקרנות רחוב ובמקומות ציבוריים תמורת מטבעות מהעוברים והשבים), בנוסף להופעות ברחבי העולם, מודה ש"הקהל הישראלי הכי חשוב לי. עד עכשיו לא הופעתי עם הפרויקט, אך בביקור הבא תהיה הופעה. ההבדל פה הוא במימדים, אתה שוחה במים העמוקים שלא בטוח שאתה רוצה לצלול לתוכם, אבל רואה שיש עומק. אפילו שזה רק בראש - זה חשוב.
בארץ קשה ליצור משהו בלי לחשוב איך ממשיכים להתפרנס מזה. בלונדון אפשר להתפרנס מהרבה הדברים, ואם מצליחים אז זה יותר גדול, וחלילה לא ממקום מתנשא". למחרת המופע המריא כפרי לסין, שם יופיע בשבועיים הקרובים עם הפרויקט שלו, וגם עם דוד ד'אור, בפסטיבל מוזיקה.
מיקי מה"טי.וי בודהז" נשמעת מסויגת בנוגע לסיכויי ההצלחה של ההרכב בשוק הישראלי, ואומרת כי "הסצינה בארץ קטנה. ניסינו להופיע וזה לא ממש עבד. הופענו ב'לבונטין 7' וב'פטיפון', ומאז שהוא נסגר אין הרבה מקומות להופיע בהם. זה עניין של זמן וכסף. זה טוב שלא מופיעים הרבה, זה יוצר ביקוש".
באירופה, מסתבר, הביקוש קיים: "אנחנו יותר משנה בברלין והתחלנו להרוויח ולא להפסיד". בבוקר שאחרי המופע כבר היו בדרכם להופעה במנצ'סטר, ולאחריה יופיעו בלידז, אמסטרדם, פריז, פורטוגל, ספרד ועוד. כאמור, עסוקים.
כשעולה בשיחה המושג "מיינסטרים" והאם לא קיים בקרבם רצון להיות חלק ממנו באיזשהו מקום, אומרת מיקי ש"הסגנון שלנו הוא לא מיינסטרים והגישה שלנו כ"כ רחוקה מזה. חבל לי שאנחנו לא יותר כאלה", אך מוסיפה ש"דווקא קהל של מיינסטרים כיום הוא יותר 'אופן-מיינדד' כי לא יודעים מה זה אינדי, ומבחינתם זו מוזיקה. יש משהו פאשיסטי בלהגדיר. דווקא בעולם של המוזיקה האלטרנטיבית יש חוקים נוקשים".
עומר מ"יאנג פול", לעומתה, מגלה שהופעה של ההרכב בארץ מתוכננת לאפריל/מאי וחוץ מזה יש לו הסבר מתמטי משהו לפיגור של המוזיקה הישראלית אחרי זו הבריטית: "כשמשהו קורה באנגליה, זה אחרי חמש שנים של הופעות, עד שלהקה נהיית ענקית. רק אז זה מגיע לארץ בתור משהו חדש, אחרי חמש שנים שזה כבר נמצא פה עד שזה פורץ". בין הלהקות שהשפיעו על ההרכב מציין עומר את "הוט צ'יפ ו"LCD סאונד-סיסטם".
הערב, אגב, היה מוצלח במיוחד, וכל הכרטיסים, 100 בקירוב, נמכרו (לקהל שאינו ישראלי ברובו), מה שמעודד את ברטשטיין לעבוד כבר על הערב הבא שיתקיים פה בפברואר, ויכלול את גבע אלון ומוזיקאים נוספים שטרם נסגרו סופית. לונדון בהחלט מחכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם