ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

אני ואני ואני ואני: על החדש של קניה ווסט

האגו של קניה ווסט תפוח מתמיד, וזה לאו דווקא עושה טוב לאלבום החדש והמדובר שלו. גיא סידיס מ"רייטינג" חושב שקצת רגש אותנטי בהחלט לא היה מזיק פה

קצת אירוני שאמן ההיפ הופ המשפיע ביותר של ימינו נאבק שנים כדי להשיג את חוזה ההקלטות הראשון שלו כסולן. אף אחד לא פקפק ביכולות ההפקה ועיצוב הביטים של ווסט - ג'יי.זי, הסנדק שגילה את יכולות ההפקה שלו, אפילו נתן לו להפיק כמה מהטרקים שלו באלבום הקלאסי שלו מ־2001 "The Blueprint", אבל גם הוא, כמו אחרים, חשב שהילד האופנתי בעל הקול הגבוה לא סטרייט מספיק בשביל שוק ההיפ הופ האמריקני.

גם ביקוריו החוזרים ונשנים של ווסט במשרדו של ג'יי.זי כשבידיו קלטות דמו שלו כסולן לא שכנעו את בעלה של ביונסה. ווסט היה צריך להיפצע קשה בתאונת דרכים ולכתוב כמה מהשירים האישיים והמבריקים שלו כדי לקבל את ההזדמנות הראשונה שלו כראפר בזכות עצמו.

ברגע שהאלבום "The College Drop-Out" נחת ברחובות היה ברור שכוכב חדש נולד. שירים כמו "Jesus Walks", "Through the Wire" ו"All Falls Down" הציגו לראשונה בנוף המוזיקה האמריקנית אמן ויוצר אפרו אמריקאי רגיש ומוכשר, שהסגנון מצליח להישאר רך ומחוספס בו זמנית. ווסט כבש את הרחוב השחור אבל גם הצליח לזכות באהבת הציבור הלבן ובאהדת הביקורת, שזה בערך השילוש הקדוש של עולם המוזיקה העולמי.
 
במקביל לקריירה המוזיקלית שלו עלה גם השתן לראשו של ווסט, והוא החל לשחרר הצהרות נרקסיסטיות בכל הזדמנות, אם בטקסי פרסים למיניהם ואם בתוכניות אירוח, עם טיילור סוויפט או 50 סנט. עכשיו מגיע אלבום הסטודיו החמישי שלו, והוא יוצא כשהראפר נמצא בשיא התקף המגלומניה שלו, שמגיע בדמות "Runaway" - סרט באורך 35 דקות שמלווה את יציאת האלבום.

גם הסינגל הראשון והגרנדיוזי, "Power", העלה את החשד שמשהו לא טוב עובר על היוצר המוכשר: ווסט מלווה שם על ידי מקהלת נשים ענקית, ובקליפ מככבות רקדניות מחול מודרני. הכל נורא אמנותי ומגניב, אבל למעשה מדובר בשיר בינוני למדי, אולי אחד הפחות טובים בקריירה שלו עד כה.

המבקרים אמנם השתפכו על היציאה החדשה של ווסט, אבל הקהל הגיב בקרירות לסינגל החדש - מה שגרם לו למהר להוציא את הסינגלים "Runaway" ו"Monster", שבו מככבים ג'יי.זי, ריק רוס, ניקי מינאז' ובון אייבור, אבל גם הוא זכה ליחס פושר למדי.

האם יכול להיות שמדובר בתחילת שקיעתו של "מייקל ג'קסון החדש"? אולי. הצליל באלבום החדש שלו מעט רגרסיבי ומזכיר את זה של אלבומו השני, "Graduation". הביטים פה קצת משעממים, והסימפולים נשמעים משומשים.

בהחלט חסרים כאן עוד שירים כמו "Hell of a Life" החדשני והאינטליגנטי.

האלבום "808 and Heartbreak", שהגיע אחרי מות אמו האהובה של ווסט בתאונת ניתוח פלסטי, היה אישי, אותנטי ואינטימי. באלבום החדש נראה שהאגו שלו יצא משליטה, וזה לא בהכרח עושה טוב לכישרון שלו. אולי אפילו כדאי שהאלבום הזה ימכור פחות מהציפיות - מה שייתן לווסט את הסטירה המתבקשת לקראת האלבום הבא. אחרת הוא עוד עשוי, חלילה, להידרדר לכדי אימוץ שימפנזה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...