יד הגורל: על "שלושת הימים הבאים"
"שלושת הימים הבאים" מנסה להעביר מסר פסיכולוגי-אידיאליסטי. התוצאה, למרבה הצער, משעממת
''שלושת הימים הבאים'', ארה ''ב, 2010
הו, דון קישוט. "שלושת הימים הבאים" יח''צ
חיש מהר מתברר לו לקרואו - כאן בתפקיד מורה לספרות מהעיר פיטסבורג - שהוא עצמו עומד להישאב אל תוך התסמונת הדון קישוטית, שעליה הוא יודע בעיקר מתוך קריאה בספרים.
אליזבט בנקס, אשתו הקולנועית, נעצרת ומואשמת ברצח, ובעלה המסור, כלומר המורה קרואו, זומם לפרוץ אל בית האסורים ולשלות אל מאחורי הסורגים את האהובה לו מכל.
פול האגיס, שכתב וביים את "שלושת הימים הבאים", מקדיש את מרבית דקות הסרט למעקב צפוף אחר האופן שבו מכין עצמו דון קישוט מפיטסבורג לקראת היום הגדול, היום שבו יגאל את דולצינאה הפרטית שלו.
האגיס, שכבר בלבל את דעתם של מבקרים ומחלקי פרסים בסרטיו הקודמים "התרסקות" ו"בעמק האלה", בוחן פעם נוספת את תיאוריית האקראיות, שגורסת כי האדם התבוני אינו יכול לתכנן שום מהלך מכריע בחייו. שכן הכל בעולמנו הדווי נתון ביד המקרה. כאן פוגע הדבר בבנקס המואשמת לשווא ברצח, ועלילת הסרט תופסת אותה כשהיא חולה ומותשת לאחר שלוש שנות מעצר ומשפט.
האגיס, זאת ניתן היה כבר ללמוד מסרטיו הקודמים, אינו נוטה לבזבז אנרגיה על סיפור קוהרנטי בעל היגיון ועם ראש וזנב. הרבה יותר חשוב למאחז העיניים הזה ללוש את הרעיון שלמענו הוא יוצא לצלם את סרטו.
כך קורה ש"שלושת הימים הבאים" מדלג את כל הפוטנציאל העסיסי בסיפור שלו - החקירה המשטרתית, ההליך השיפוטי, ניסיון ההתאבדות ומחלת הסוכרת המסוכנת של בנקס. במקום זאת, הוא מניח את כל הביצים בסל הפסיכולוגי הבוחש במטמורפוזה העוברת על הבעל קרואו, בנתיב החד סטרי, שהופך אותו ממורה אידיאליסט למפר חוק מסוכן.
אף שהסרט גדוש בדמויות משנה, בגילומם של ליאם ניסן, בריאן דנהי, דניאל סטרן, הלן קארי וגם מורן אטיאס, הוא אינו נאחז בשום זיז של סיפור והתנהלותו היא מסטיקית כאילו להכעיס.
מה שמציל אותו מפלופ גמור הוא הופעתו הכנה של קרואו, הגובר פה על נתוני הפתיחה החסרים בדמות שלו באמצעות שפת גוף נחושה ויכולת טבעית להופיע מול מצלמה. אבל אפילו דון קרואו איש למאנשה נאלץ בסופו של דבר להיכנע בפני טחנות הרוח של השעמום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם