המדריך למהפכנית: על "איזה מין שוויון"
"איזה מין שוויון" הוא סרט בריטי חמוד, שקטן בהרבה מהאירועים האמיתיים שעליהם הוא מבוסס. נטע חוטר מ"רייטינג" מחממת לב
''איזה מין שוויון'' (''Made in Dagenham''), אנגליה 2010
ואם לאכול לכם לגמרי את הראש, מעלעול קל במאגרי נתונים אמינים (גוגל) עולה שבישראל יש מ-64' חוק המחייב מתן שכר שווה לנשים ולגברים בגין אותה עבודה (מ-96' יש גם תיקון לחוק המרחיב אותו לא רק לאותה עבודה, אלא גם לעבודה שוות ערך) אבל עד היום גברים מרוויחים יותר מנשים. מזל שאנחנו בעיתונות ואיש לא מרוויח כלום באופן שוויוני.
אנגליה קצת פחות מתקדמת מאיתנו, ולכן הם זכו לחוק כזה רק ב-70', והסרט "איזה מין שוויון" משחזר את האירועים שהובילו לחקיקה המשמחת הזאת. זה פחות משעמם ממה שזה נשמע, וזה גם של נייג'ל קול, שביים את "להציל את גרייס" ואת "נערות לוח השנה", כלומר אתם בטח תתעלפו עליו. אין ספק, הבחור רגיל להתפלש בדרמות קומיות פיל גודיות על נשים שעושות דברים לא שגרתיים בעידודו של גבר ומספקות באמצע גם שניים-שלושה נאומים מעוררי השראה ומחממי לב. את הלב שלכם, כמובן, אני כבר מיציתי לגמרי את הז'אנר ולדעתי הוא קצת צ'יזי ומעייף, אבל הסרט עדיין נחמד. מדובר בנושא חשוב וראוי, אבל הייתי מעדיפה לראות אותו מטופל בסרט של מייק לי ואחרי זה להיכנס לדיכאון לשבוע.
פחות משעמם ממה שזה נשמע. ''איזה מין שוויון''
יח''צ
אבל מספיק איתי. "איזה מין שוויון" מתרחש בבריטניה ב-68', מה שאומר שנראה הרבה שמלות ושיער מ"מד מן". כאמור, הוא מבוסס על סיפור אמיתי, על מאבקן של קבוצת תופרות במפעלי פורד, מאבק שתחילתו היה על הכרה בהן כעובדות מקצועיות וסופו במאבק על השוואת שכרן לזה של הגברים באותו המפעל.
קבוצת הנשים, בראשותה של ריטה אוגריידי הכריזמטית (סאלי הוקינס הרזה שאנחנו מכירים מ"חופשייה ומאושרת" ומ"לחנך את ג'ני"), יוצאת לשביתה ממושכת, מהלך לא קל בעבור משפחות בריטיות ממעמד הפועלים שגם ככה בקושי גומרות את החודש. הנשים מתגלות לנו לאטן כחריפות, נאמנות וחזקות ממש כמו הגברים שלהם הן נשואות ולעתים אף יותר, ולכן אין סיבה שירוויחו פחות מהם. מאחורי תעוזתה של ריטה לקום ולדרוש את המגיע לה עומד, כמה צפוי, גבר. בוב הוסקינס למעשה, שפעם היה שחקן טוב ("ניקסון",
"מי הפליל את רוג'ר רביט") והיום הוא מן חננת קומדיות בריטיות קשישה ("גברת הנדרסון גאה להציג"), שמספר כי הוא תומך במאבק הנשים כי אמו הייתה חד הורית.
"איזה מין שוויון" חמוד למדי. מי שעידון וסאבטקסט חשובים לו עשוי מדי פעם לחוש חוסר נוחות מהישירות המתפרצת וחוסר התחכום של הסרט, אבל רוב הזמן הוא סוחף ונעים. התחושה היא שהסרט עצמו קטן נורא, אולי קטן מדי ביחס לאירועים שאותם הוא מתאר.
הוא עשוי באופן כל כך צפוי (עד כדי כך שבתחילת הסרט תדעו בדיוק איזו שמלה הגיבורה תלבש בקתרזיס הסופי) ומיושן שאי אפשר לא לתהות אם הוא רק מתרחש ב־68' או גם נעשה באותה התקופה. אין ספק שמאבקן של התופרות בפורד היה צעד גדול מאוד לאנושות, אבל "איזה מין שוויון" הוא לא ממש צעד לקולנוע, סתם עוד סרט בריטי נחמד עם כמה רגעים שובי לב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם