רוח גבית: דנה ברגר על עמותת "רוח נשית"
נועה ארי היא אחת מאותן נשים נפגעות אלימות המשתתפות בעמותת "רוח נשית", שאליה התוודעתי לפני כשלושה חודשים לצורך התנדבות. מיד הוקסמתי. נזכרתי ביכולות שלי. למדתי שוב על כמה אתה מקבל כשאתה נותן. נגעתי באנשים לא דרך המוזיקה בלבד, אלא ממש הייתי שם. לא רק הקול שלי, גם העיניים והידיים והלב. דנה ברגר כותבת
וכך ישבנו לנו שתינו, ואני קיטרתי באוזניה ושיתפתי אותה בקושי שבלהיות סטודנטית לפסיכולוגיה שמרוב תיאוריות, פסיכואנליטיקאים מדופלמים, מיני פסיכופתולוגיות מעורבבים עם סטטיסטיקה א' וגם ב' - אני כבר ממש לא יודעת איזה מטפלת ארצה להיות, אם בכלל.
נכון שאני מאוד נהנית מלימודיי, נכון שאין כמו להתחיל ללמוד בגיל 37 כשאת כבר בעלת קריירה ואת כבר אמא, ואת באה לאוניברסיטה מתוך תשוקה אמיתית ללמוד. לאו דווקא כדי לרכוש מקצוע ובטח לא בשביל החתיכים בקפיטריה. נכון שלימודי הפסיכולוגיה מרתקים אותי ואני גומעת את החומר בשקיקה ואפילו מצטיינת בבחינות הגמר, אבל האמת היא שאין לי שמץ של מושג מה זה בכלל להיות מטפל ואיך אדע איזה סוג של מטפלת ארצה להיות כשאהיה גדולה (ואני אהיה ממש גדולה כשאסיים את הלימודים). הרי יש המון סוגים של מטפלים: זוגי, קבוצות, פרטני, ילדים, מבוגרים, מטפלים שבאים בנקודה מסוימת של חייו של אדם - אחרי שבר או אסון גדול - מטפלים שמתמחים בטראומה, בפוסט טראומה, בחרדות למיניהן, ועוד ועוד.
תשובתה של חברתי החכמה הייתה פשוטה ומדויקת: "תתחילי להתנדב", אמרה . תתחילי לצאת לשטח. זאת דרך נפלאה לפגוש אנשים מכל מיני סוגים של אוכלוסיות, לגעת בהם, להרגיש אותם, ולראות איך אני מרגישה בתוך כל זה. איפה אני עם כוחות, איפה אני מצליחה לתת מעצמי ולהכיל את הזולת, ואיפה ההפך - מה גורם לי להיסגר ולרצות לברוח. בנוסף, תמיד טוב לעשות משהו למען מישהו ויש כאן הזדמנות לתת ולקבל. כמו שצריך.
"רוח נשית" היא עמותה הפועלת למען נשים נפגעות אלימות. העמותה פועלת לקידום כוחן הכלכלי של נשים נפגעות אלימות בישראל ומעניקה כלים וידע להתפתחות כלכלית, תוך חתירה מתמדת לשילובן בשוק העבודה בתעסוקה הולמת ומתגמלת, ובכך מאפשרת להן דרך מעשית ליציאה אל מחוץ למעגלי האלימות.
נפגשתי עם מכי נאמן, מנכ"לית העמותה, ועם הצוות הנשי החזק שלה, וחשבנו ביחד איך אפשר לשלב אותי כמתנדבת בעמותה. ב"רוח נשית" ישנן כ-250 מתנדבות , מנטוריות, מאמנות אישיות ועוד נשים רבות שתורמות מזמנן וממרצן בכל מיני תחומים אחרים.
סיפרתי להן על הצורך שלי במפגש אמיתי עם אנשים, ולא רק עם ספרי לימוד. הן סיפרו לי על נשים המשתייכות לעמותה שהן מוזיקאיות ושאפשר וכדאי לעשות משהו ביחד. התחברתי עם אישה מקסימה במיוחד בשם מיטל-טליה טיירי מ"רוח נשית" - עובדת סוציאלית, מושקעת עד צוואר בדוקטורט שלה, מעצבת גרפית ומלחינה - ויחד בנינו סדנה
גולת הכותרת של הסדנה, הדובדבן שלה, הייתה הופעה בקפה ביאליק בתל אביב. מירב, בעלת המקום, נרתמה ונתנה לנו שם ערב ואפילו קיבלנו את הסאונדמן הכי טוב שיש, הכל בהתנדבות ובאהבה. כל אחת עלתה לבמה עם שירים שלה, שירים שחלקם נכתבו במהלך הסדנה עצמה. הבאתי את מאיה בלזיצמן שתנגן לנו בצ'לו, ואת אביב בן עזרא הגיטריסט, שניגנו בהתנדבות וברגישות גדולה. עשינו חזרות אצל אסף רוט, שתרם את חדר החזרות שלו לכבודנו, ואיתי פרל בכבודו ובעצמו הקליט את המופע כדי שכל אחת תצא עם דיסק ביד.
את נועה ארי, רווקה בת 31, הכרתי לפני כשלושה חודשים. נועה היא אחת מאותן נשים נפגעות אלימות המשתתפות ב"רוח נשית". ישבנו אחת מול השנייה במפגש אישי, שאותו קיימתי עם כל אחת מהנשים המוזיקאיות שיועדו להשתתף בסדנה. הוקסמתי מיד. היא שרה ומנגנת כמו נסיכה אמיתית. החיבור בינינו היה ישיר, מיוחד וחזק.
ספרי לי על עצמך. מי את? מהם חלומותייך, שאיפותייך?
"הרצון שלי להיות מאושרת תמיד דחף אותי קדימה והפגיש אותי עם אנשים שעזרו וכיוונו אותי לטוב שבחיים, אבל אני עדיין לומדת בעצמי 'מי זאת נועה?', ואולי בגלל זה אני קצת מתקשה לענות על השאלה הזו. אני עדיין מגלה בעצמי תכונות חדשות כל הזמן ואני גם לומדת ליהנות מהתהליך שלי ל'גילוי עצמי', למרות שזה קשה לפעמים. מוזיקה תמיד היוותה חלק בלתי נפרד ממני, ואני גאה לומר על עצמי שאני מוזיקאית. החלום הגדול שלי הוא להוציא את שיריי לאוויר העולם ולהצליח להגשים את עצמי מבחינה מקצועית, להצליח להיות בזוגיות טובה, להיות טובה גם לעצמי ולהגיע לעצמאות כלכלית".
מה הביא אותך ל"רוח נשית"?
"הגעתי ל'רוח נשית' בהמלצת העובדת הסוציאלית שלי, מירי ספירו המדהימה, שליוותה אותי שנים והרגישה שאמצא שם הכוונה, עזרה ותמיכה בדרכי להווה ועתיד טובים יותר. הגעתי ללא ציפיות. לא ידעתי למה העמותה קיימת ומה מטרתה, אבל היה לי ברור שכל מה שיציעו לי אקח ואעריך. הרגשתי כמו נערה מתבגרת שאבדה במדבר, ופתאום מציעים לה קנקן מים".
בהמשך נפגשה נועה עם סמדר ("אישה מדהימה ביופיה ובחוכמתה"), שהמליצה לה להתחיל את השלב הבא בחייה עם קואוצ'ינג אישי ששינה את חייה. "הצטרפתי לקורס 'נשים בונות עסקים' כדי להתחיל להרשות לעצמי להתייחס למוזיקה שלי כעסק", היא אומרת. "דרכן זכיתי גם למנטורית אישית שמלווה אותי עד היום וחווה איתי ביחד את הבנייה האישית שלי כאדם, כאישה וכזמרת. מהיום הראשון שבו הכרתי את הנשים המדהימות ברוח נשית, הן תמיד ראו בי את הפוטנציאל והכוח, תמיד דאגו לי, דחפו אותי קדימה, נתנו לי במה וקול והזכירו לי שגם אני יכולה ושגם לי מותר. בזכותן זכיתי ליהנות מאורן הטהור וההכוונה המוזיקלית של ריקי גל וכן, גם שלך, דנה. על כל אלה אני מודה מכל לבי".
איך הייתה החוויה בסדנת הכתיבה שלנו? מה קרה לך שם?
"סדנת הכתיבה איתך פתחה אצלי מגירות שלא ידעתי איך לגשת אליהן בלי להישאב שוב לתוך העולם האישי הכואב שבי. הגישה שלך למוזיקה גרמה לי להרגיש טוב עם האמביוולנטיות שלי למוזיקה. לימדת אותי שלאלתר לא הורג אותי. בזכות החוויה הזו אני מעריכה יותר את הזכות והיכולת שלי לשיר וליצור מוזיקה".
איך הייתה ההופעה בקפה ביאליק?
"ההופעה הזו נצורה בלבי כחלום מציאותי. גם בזמן שהייתי על הבמה הבטתי בקהל והרגשתי שאני מרחפת. ההכנות והחזרות להופעה, הזכות להכיר אמנים ואנשים מדהימים, ההתרגשות והעשייה המוזיקלית עם התמיכה שלך ושל'רוח נשית' הפכו את ההופעה לדובדבן שבקצפת".
יש חששות מהעתיד?
"אני מביטה אחורנית ולא מאמינה כמה חלומות כבר הגשמתי.אני מאוד מתרגשת מהעתיד. למעשה, אני מתרגשת גם מהמחר. אני לומדת לומר כן ולזהות כל הזדמנות שנקרית בדרכי וזה מעודד אותי להמשיך קדימה, גם כשהדרך לא ברורה לי מראש. אני מופתעת ומתרגשת מהעולם ומעצמי בכל יום מחדש ואני מודה על כך כל יום. החששות שלי בעצם שומרים עליי ערנית ומשמשים לי דלק בכל פעם שאני נשברת. הפחד מניע אותי קדימה ועוזר לי לא לוותר. יש משפט יפה שחברה אמרה לי לפני כמה דקות: 'עדיף כישלונות מפוארים מחלומות במגירה'. ואני באמת חושבת שזה נכון".
ומה לגבי תוכניות להמשך הדרך?
"אין לי ממש תוכניות מעשיות, כי אני עדיין לומדת אותי. אבל המטרות שלי ברורות. אני יודעת שתמיד אעשה מוזיקה ותמיד אמשיך ליצור ולשיר. למרות שאני יודעת בוודאות שיש עוד הרבה חוויות מדהימות לפניי, חלק גדול מההתרגשות שלי נובע מכך שאין לי מושג איך ומתי יקרה הדבר הבא המדהים בחיי, במוזיקה או בפן האישי, והציפייה פשוט הפכה לפרפרים קבועים בבטן שלי".
יש לך טיפ לבנות אחרות שעברו פגיעה בחייהן?
"המסר שלי הוא שכולם יכולים. כולם טובים. אף אחד לא נולד רע. לכולנו מותר לתת צ'אנס נוסף לחיים, צ' אנס נוסף לעצמנו. ברגע שהבנתי שמותר לי לסלוח לעצמי, התחיל התהליך האמיתי שלי לאושר. אדם אמנם לא בוחר היכן להיוולד ולאיזו משפחה, אבל את העתיד כל אחד רשאי לבחור לעצמו ולעצב אותו כפי שבא לו. אני באמת מאמינה בזה שאני יכולה לבחור לעצמי את המשך חיי ושבעצם אושרי האמיתי תלוי רק בי וזה נהדר, כי אני יודעת הכי טוב מה טוב לי ומתאים לי ומה לא".
מה אגיד לכם, הייתה לי חוויה מופלאה. למדתי על גבולות, על לא לפזר קסם שווא והבטחות (אני טובה בזה). היה לי חשוב לא למכור להן אשליה. דווקא כשיש פצע סביב עניין האמון וה"לסמוך על מישהו". הסברתי שזה לא כוכב נולד. שאנחנו נפגשות כדי ללמוד משהו ביחד, להרגיש משהו ביחד, ולנגן רגע ביחד. לחגוג קצת. שאין איזו הבטחה לגילוי כישרונות.שאני לא מאמינה באיזה מפיק גדול שיבוא ויציל אותן. שזה במילא כבר לא עובד ככה, בטח לא בארץ.
שהדרך היחידה שאני מאמינה בה זה למצוא אנשים שרוצים לנגן איתך ולהתחיל לחרוש את המקומות הקטנים בארץ. בלי תנאים. שאין כאן עניין של זוהר ותהילה (גם אחרי 20 שנה במקצוע) וטוב שכך. מה שבאמת מעניין זה ליצור. למצוא תרופה ללב הפצוע. לשיר. להתחבר למוזיקאים אחרים. לעשות מוזיקה ביחד. להתעלות. אני יודעת שזה נשמע נורא סיקסטיז, אבל לא אכפת לי.
נזכרתי ביכולות שלי. במתנה הזאת להיות שם בשביל מישהו כמעט זר. למדתי שוב על כמה אתה מקבל כשאתה נותן. קיבלתי מהן הרבה כוח. הרבה השראה. הרבה אהבה.
מה שחוויתי היה יוצא דופן. נגעתי באנשים לא רק דרך המוזיקה, דרך השירים, בלי להכיר אותם, אלא ממש הייתי שם. לא רק הקול שלי. גם העיניים והידיים והלב. זה משהו אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם