שירת הקבבונים: על "עונת החתונות"

"עונת החתונות" ששודרה כרצועה יומית ב-HOT ועכשיו עלתה ערוכה בערוץ 10 התמקמה באגף החמוץ מתוק. מצד אחד, היא מנסה להראות לנו תמונה גרוטסקית ומודעת של החברה הישראלית. מצד שני, אי אפשר שלא לחוש אמפטיה לגיבורים ליום אחד שמוצגים בה

אלון הדר | 21/11/2010 9:14 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

''עונת החתונות'', יום שישי, ערוץ 10

בארצות הברית משודרת בימים אלו העונה המי יודע כמה של סדרת הראליטי "עקרות הבית האמיתיות", המביאה את סיפוריהן של נשים ססגוניות המקדישות את חייהן לטיפוח אישי, הסעת הילדים למטפלת וקידום הסטטוס החברתי שלהן. זו דרכה של אמריקה להביט על מבנה משפחתי רווח, פרוורי ואורבני כאחד, ולא להסמיק מבושה. בישראל עדיין אף זכיין לא אימץ את הפורמט (כל הקודם זוכה), אבל גם כאן משמשות תוכניות הראליטי כאמצעי להביט על החברה שלנו, לכאורה ללא פילטרים ומתווכים. זה אולי מסביר את סוד הצלחתן.
סורבה פסיפלורה.
סורבה פסיפלורה. "עונת החתונות" צילום: אילן ספירא


"עקרות הבית האמיתיות של אשקלון" עדיין לא נשמעת סקסית בעברית, ומציאת מקבילות ישראליות קצת גדולה על ההפקה המקומית (מתחם מומלץ: תל ברוך צפון), ולכן הדוקו-ראליטי חוזר שוב ושוב למחוזות הבטוחים: חתונות. קשה שלא להתעכב על אינפלציית תוכניות החתונה ששוטפות אותנו לאחרונה. "חתונה ישראלית" ב"יס", " זמר חתונות" בערוץ 24, "עונת החתונות" ו"בטבעת זו" בערוץ 10.

אני לא חושב שיש משהו מיוחד עם חתונות ישראליות שמסביר את ההצלחה של הסדרות האלו. אני גם לא חושב שדווקא החתונה היא זו שמייצרת את העניין האמיתי. בדיוק כמו עם עקרות הבית הלא נואשות סיפור המסגרת הוא בסך הכל כלי להתבוננות פנימית. אבל לסאגת החתונות יש ערך מוסף: שירת הקבבונים מצטלמת נהדר. כל כך הרבה אנשי מקצוע שעוסקים בענף התמנוני הזה הופכים לתפאורנים מצוינים לסדרה. מתוכנית לתוכנית היוצרים התחדדו. זיהו סיפורים מושכים יותר, דמויות אקסטרימיסטיות. מחקר הישראליות נעשה מדויק יותר, והזמין אותנו לחגוג בחולצות של קסטרו את מדורת השבט.

אין דבר שצופי הטלוויזיה אוהבים יותר. "עונת החתונות" ששודרה כרצועה יומית ב"הוט", ועכשיו עלתה ערוכה בערוץ 10, התמקמה באגף החמוץ מתוק. התוכנית, שיוצריה אחראים על הלהיט החינני "בליינד דייט", ניסתה לצעוד בעקבות השטנץ המצליח. מצלמה אינטליגנטית ומודעת שמלווה את גיבורי הפרק. היא לא תחמיץ רגע טלוויזיוני, אבל גם לא תנסה לסחוט אותו. לצופים היא תעניק חוויה חד-פעמית, בה הישראליות העכשווית מזוקקת למילים בודדות: אין דברים כאלו, מספר אחת בארץ, אני לא נושמת.

כדי לשמור על הריחוק המתבקש, הושתלה אנימציה של בועות מדברות. הטריק שעבד ב"בליינד דייט" לא עובר הפעם. הערות ילדותיות, עמוסות מדי ולא מצחיקות. גם הקריינות של דנה מודן, המלווה את הגיבורים, נשמעת מאולצת. כאילו השתילו לה בכוח משפטיים סרקסטיים וציניים. באופן מפתיע, המצלמה חושפת סוג של אמפטיה תת-עורית, אפילו אדים של חיבה אמיתית, לגיבורים של יום אחד.
הפרזנטורים לחוויה הישראלית הם לא פחות ממושלמים.

דמויות שעסוקות בבולמוס נרקסיסטי ומנכיחות את אקזמת הבורגנות. הן מביימות את סרט (הטראש) של חייהם ועסוקות בהחצנה מוחלטת של ההנאה הפרטית שלהן. מושגים כמו צניעות, אירוניה עצמית או מנימליזם מתאדים ביום הקדוש הזה. בפרק ששודר עברו המיועדים אסף וחן ניתוח חזה ואף, שכרו מסוק והזמינו כנריות ומקהלת ילדים. אני בטוח שבפרקים הבאים שיאי הגרוסטקה ישברו.

מה שהכי מגוחך בסורבה הפסיפלורה הזה הוא שאם תשאלו אותם, הם לא יבינו על מה אתם מדברים. הם בכלל אלטרואיסטים. תראו למשל כיצד החתן משדל את חברו ליאור להציע נישואים לחברתו יומיים וחצי לפני החופה שלו. "תעשה את זה כמו כולם", הוא מתחנן בפני חברו שיכרע ברך. אבל ליאור, כמו כל קורבן חתונה, מתעקש לעשות את זה בדרכו וכך לשמור על זהותו העצמית. הוא מגיש זר פרחים בצורת כלב הפודל של חברתו. איך ניסחו את זה אוהדי בית"ר: גן העדן שלנו הוא הגיהינום שלכם.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/tv/ -->