ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

רשימת מכולת: ראיון עם יוסי גרבר

יוסי גרבר, 77, אוהב את הבמה. למרות הפנסיה, הוא עדיין משחק ועומד להשתתף ב"מכולת", שיתוף פעולה ראשון בין תיאטרון הקאמרי ובית ליסין. "הרבה זמן לא שיחקתי מישהו רע, אז בינתיים אני מרוצה", הוא אומר

לראשונה בישראל, תיאטרון הקאמרי ותיאטרון בית ליסין משתפים פעולה ומעלים את ההצגה "מכולת", מחזה ישראלי חדש מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו. המחזה מתאר את סיפורם של משפחת מרינסקי בשנות השבעים, החיים בעליבות בבית ישן צמוד למכולת שבבעלותם. תוך זמן קצר חדר המגורים הפך למחסן המצרכים של המכולת והאפשרות להיחלץ מן המצוקה מסתמנת עם הסיכוי הקלוש לקבלת פיצויים מגרמניה. בני המשפחה נערכים לקרב אחרון, שבסיומו, הם מקווים, יגשימו סוף סוף את חלומם להפוך מפליטים "ישנים" לבני הארץ.

יוסי גרבר, 77, שמגלם בהצגה את הסבא הנוקשה, מרוצה מהדמות שלו. "זה לא תפקיד גדול, אז זה מצוין", הוא אומר בהומור. "אני משחק ניצול שואה שכל הזמן חושב על ביזנס ועוזר במכולת של הבן שלו. הסבא מאוכזב מהבן כי הוא חושב שהוא היה יכול להגיע רחוק יותר. הוא חי בפנטזיות עד שמעבירים אותו לבית מוגן ונעלב כי הוא מרגיש שזורקים אותו".

יש קשר למציאות?
"זה מאוד ריאלי, מאחר ואני בא בימים, וזו תמונה מאוד נאמנה של הרבה משפחות ניצולות, על המאבק שלהן לשרוד לצד דור ההמשך והישראליות שלהן. מבחינת האופי שלו, הדמות שאני מגלם היא של איש קשה וכפוי טובה. אני רוצה לחשוב שאני לא כזה, אבל זה נורא מספק לשחק אנשים רעים. אחרת זה לא מעניין. הרבה זמן לא שיחקתי מישהו רע אז בינתיים אני מרוצה. נראה מה יגיד הקהל. ברגע שהקהל לא יהיה מרוצה גם אני לא היה מרוצה".

אתה גם מחכה לפיצויים ולהפסיק לעבוד?
"קיבלתי כבר פיצויים כי אני עשר שנים בפנסיה. עכשיו אני עובד רק כי אני אוהב לשחק. תמיד עבדתי, אז אני לא יודע איך זה אחרת. ברגע שארגיש שלא רוצים אותי יותר אני אומר'שלום, תודה רבה'. נכון לעכשיו כל הזמן מציעים לי תפקידים והחוזה שלי הוא ארוך, הוא חוזה של שנים, אז אני פה".

במשך השנים עבדת כמעט בכל תיאטרון אפשרי. זו הפעם הראשונה שלך בתיאטרון בית לסין. איך ההרגשה?
"בית לסין הציעו לי כמה פעמים לשחק, אבל מתוך העבודה שלי בקאמרי לא יכולתי. פתאום עכשיו זה די מוזר לשחק בתיאטרון הישן של הקאמרי אחרי שלושים שנה. יש לי זכרונות מאוד טובים משם. חוץ מזה, מאוד מרענן לשחק עם שחקנים ועובדים שאתה לא מכיר".

מה דעתך על התיאטרון בארץ?
"בתקופה הזאת זה קשה. ההנהלות רוצות לעשות תיאטרון כמו שהיה פעם ולקחת יותר סיכונים, אבל בלי ספק שבגלל התקציבים עושים דברים בגלל שצריכים את הכסף. ישראלים הולכים הרבה לתיאטרון והאולמות תמיד מלאים. אתה מספק להם סחורה וזה מאזן את התקציבים. היום יש מגמה של פחות קומדיות ויותר איכויות".

אתה מרגיש שהתיאטרון בארץ במצב טוב?
"הפריחה בתיאטרון היא גדולה, אבל הייתי רוצה שהפריחה תהיה יותר גדולה. הייתי מעדיף שיהיה את התיאטרון המסחרי כמו שהיה פעם כי אני חושב שיש מקום גם להצגות האלה. אני מקווה שזה יילך לכיוון הזה כי הקהל

תומך והקהל בא. הקהל בארץ שונה מכל מקום אחר. הקהל מכל עיר הוא שונה. קשה לקלוע לטעם הישראלי. אני חושב שעדיין לא נוצר האיפיון של התיאטרון הישראלי. גם לאנגלים לקח מאות שנים לאפיין את עצמם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...