לא בכיוון: על הסרט "סטון"
"סטון" מציג את עצמו כמותחן סקסי על משולש מסוכן אבל אז מתגלה שבכלל מדובר בדרמה. וככזו הוא פשוט חלש
אשת האבן: ראיון עם מילה ג'ובוביץ'
"סטון" נראה כמו דרמת מתח סקסית על משולש מסוכן שקודקודיו הם אסיר העומד בפני ועדת השחרורים (נורטון), קצין המבחן שלו העומד בפני פרישה (דה נירו) ואשת האסיר היפהפייה (ג'ובוביץ') שכל הצלעות מתחברות במשולש שלה (סלחו לי על הרמיזה, אבל הסרט בוטה בהרבה בהקשרים האלה). לא צריך להיות גאון כדי להבין לאן זה הולך. הטריילר אומר את זה כמעט בגלוי.
הפתיחה מצהירה על הסגנון. זה גם לא לוקח זמן רב עד שהאירועים אכן מתגלגלים כצפוי. אבל זה בכלל לא הכיוון. כי "סטון", בניגוד למה שנדמה, אינו המותחן על האישה הפתיינית, הנבל המתוחכם והגיבור הטוב שנופל למלכודת. זה בכלל לא מותחן - זו דרמה. הסודות לא מחזיקים מתח רב, האיש הרע מנצל את קלפיו הסודיים באופן מינורי, האיש הטוב לא יוצא להחזיר מלחמה שערה.
הבעיה של "סטון" היא לא שאינו מותחן, שהוא סוחב זמן או שהוא משחק בכללי הז'אנר ובציפיות הצופה (זה דווקא עומד לזכותו). הבעיה היא שכדרמה הוא פשוט חלש. הסרט מכיל רעיונות מורכבים שנופלים קורבן לחולשה תסריטאית ובעיקר לדמויות שלא נבנות היטב על המסך. כל כך הרבה מידע נותר בערפל שהמאבק המשולש ברור הרבה יותר בתקציר העלילה מאשר בסרט.
האלמנט הסקסי. מילה ג'ובוביץ'
יח''צ
שלושת הגיבורים הם דמויות מרתקות על הנייר וחצי אפויות על הבד. מיהו האסיר סטון ומה פשר המהפך הרוחני שהוא חווה במהלך הסרט? מה מניע את לסטה, איפה נגמרת התוכנית שהיא רקמה עם בעלה ומתחילה האישיות הפרובוקטיבית שלה? ומה הסיפור של ג'ק מייברי (יש רק סצנה אחת בפתיחה שנותנת לכך מענה מסוים)? יותר מדי שאלות שנוגעות לגיבורים ונותרות פתוחות גם בסיום הסרט (שבו "סטון" הולך לאיבוד באופן סופי).
בהתחשב בכך שלושת השחקנים הראשיים עושים עבודה מופלאה ממש. דה נירו ונורטון הם שני אייקונים תקופתיים של משחק אינטנסיבי ומלא ברק אבל המפגש ביניהם לא מייצר חשמל כצפוי. שניהם כבויים, כפי שדמויותיהם מכתיבות, אבל הם מצוינים. דה נירו, שבחירת הסרטים שלו במילניום הנוכחי היא שערורייתית, מבצע כאן את תפקידו הטוב ביותר בשנים האחרונות (ומהדהד לשתיים מהופעותיו הגדולות
ביותר ב"השור הזועם" וב"נהג מונית").
דה נירו הופך את ג'ק מייברי לדמות מורכבת מכפי שהיא נדמית ומכפי שהיא כתובה. זה אינו איש החוק שמונע מתוך שליחות מוסרית אלא פקיד ציבור עייף שדבק בכללים. הוא לא הגיבור הרגיש שקל לשדל במניפולציות רגשיות, אך גם לא המנוול האנטיפת ששם קצוץ על הפושע שמולו. הוא מורכב מזה. אדם טוב אבל טעון כעסים. לדה נירו יש מעט לעבוד איתו והוא עובד נפלא.
אצל נורטון זה אפילו מרשים יותר. המטמורפוזה המוזרה שדמותו עוברת מצליחה איכשהו להחליק בהצלחה בזכות התמהונות האניגמטית שהוא משדר כהרגלו. הדמות של ג'ובוביץ' היא היותר טובה מבין השלוש והיא משתחלת אליה בקלילות כמו... כמו מילה ג'ובוביץ' לשמלת קיץ. בלי התחתונים. ושוב תסלחו לי - אני רק מהדהד את הסרט. בדבר אחד הוא לא לגמרי משקר - יש בו משהו סקסי. או מישהי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם