נבחרת יפן: רטרוספקטיבה לאקירה קורוסאווה
צופי הסינמטקים בישראל עומדים לזכות בפרס: לצפות בזה אחר זה ב"רשומון" וב"המלאך השתוי" של אקירה קורוסאווה, לצד סרטים נוספים של הבמאי
כתוצאה מרשלנות זו, התחוללה בקיץ 51' אחת ההפתעות הגדולות ביותר בתולדות הקולנוע, כש"רשומון" של אקירה קורוסאווה, בכיכובו של טושירו מיפונה, התפוצץ על הבד בוונציה, הימם את הצופים, וגרף אחריו קריאות התפעלות, שובל ענק של פרסי הוקרה ובתוך כך פתח את הנתיב למערב עבור תעשיית הסרטים היפנית.
והנה כעת עומדים באי הסינמטקים בישראל לזכות במה שהוונציאנים לא זכו לו לפני 59 שנה: לצפות בזה אחר זה ב"רשומון" וב"המלאך השתוי". שני הסרטים משולבים ברטרוספקטיבה ליצירתו הפילמאית של קורוסאווה, שמתחילה מחר לרוץ בירושלים, בתל אביב ובחיפה, לציון מאה שנים להולדתו של אחד מחמשת הגדולים בכל הזמנים, שהלך לעולמו לפני תריסר שנים.
המונח רטרוספקטיבה גדול מעט על האסופה בת 19 הסרטים (מתוך 31 שביים) של קורוסאווה, שמדלגת על כל יצירתו המוקדמת, איננה מתעכבת על סרטים עבורם הכין רק את התסריט, או על סרטי תעודה נודעים שהנציחו את עבודתו הפילמאית. אך גם כך מדובר במפגן רב עוצמה, שמצעיד מול המקרנה את "שבעת הסמוראים", "קגאמושה", "סנז'ורו", "יוג'ימבו", "המבצר הנסתר", "איקירו", "דודסקאדן", "חלומות" ו"רשומון" הבלתי נמנע.
כל אלה, לצד עיבודיו של קורוסאווה ל"מקבת", "המלך ליר" ו"המלט" של שייקספיר בסרטים "כס הדמים", "ראן" ו"הרשעים ישנים היטב". אף אחד מהסרטים הללו אינו נזקק לשבריר של המלצה, והם כבר מזמן חלק מהצופן הגנטי של כל צרכן תרבות. שווה לצפות בהם מחדש, משום שהם מוגשים הפעם בעותקי 35 מ"מ, ולא במהדורת די-וי.די, המגמדת את הישגיו החזותיים של קורוסאווה ואת הגעש הסוער בתוך הפריים שלו.
לעומת התותחים המוכרים, כדאי להפנות אצבע ממליצה לסרטיו המוקדמים יותר של קורוסאווה המשולבים במקבץ הזה - "המלאך השתוי" ו"כלב שוטה". שניהם הפקות משנת 48' ובשניהם עורך מיפונה הגדול את הופעות הבכורה שלו אצל קורוסאווה.
בלתי נמנע. ''רשומון''
יח''צ
"המלאך השתוי" מעמת בין שני סוגים של מגע אנושי, כאשר הוא מפגיש בין רופא שתיין לגנגסטר חולה שחפת, המשתדל להוכיח כי חייו לא בוזבזו רק על פשיעה וגילויים של רוע לב. מיפונה, ביחד עם טקאשי שימורה - הכוכב הבולט האחר של קורוסאווה - מבעיר את הבד בלהט פנימי המצליח לכונן בו-זמנית שתי טכניקות משחק סותרות לכאורה, מהסוג שטיפחו בהוליווד ג'יימס קגני וגרי קופר.
הדברים הללו חוזרים על עצמם בסרט הפשע המשובח "כלב שוטה", שם שבים מיפונה ושימורה לשתף פעולה כצמד שוטרים בעלי עמוד שדרה מוסרי איתן, המתמודדים מול זדון ופשיעה, שהיו תוצאות לוואי חברתיות לתבוסה היפנית במלחמת העולם השנייה, שהסתיימה שנים ספורות לפני הפקת הסרט. הדים מאוחרים יותר לטראומה הלאומית הזו בולטים גם בסרטים "אני חי בפחד" (1955) וכמובן ב"רפסודיה באוגוסט" (1991) שמשתדל לשחזר את
רגע האימה שהשתררה בעת הטלת פצצת האטום על נאגאסקי.
כדאי להתאמץ ולצלוח גם את "אדום הזקן", דרמה בת שלוש שעות ומעלה, שהופקה בשנת 65' סרט זה, שבשעתו התקבל רע מאוד ביפן ועקב כך נרשם ניסיון ההתאבדות הנודע של קורוסאווה, עוקב אחר מערכת יחסים בין דורית, במהלכה משתדל רופא כפרי זקן לשכנע צעיר שאפתן לוותר על גינוני הרהב האישי, למען טיפוח הומניזם בשירות הציבור.
גישה זו, המפגישה זקנים מנוסים שכבר השלימו עם הפגמים הטבועים במין האנושי, ביחד עם צעירים ופזיזים, בולטת גם בסרטים מאוחרים של קורוסאווה - "שומר היערות" ו"מאדאדיו," המשולבים אף הם באסופה הנוכחית, שיכולה היתה לשדרג את עצמה אם היתה מכילה גם את "האידיוט" (על פי דוסטויבסקי), "בשפל" (בעקבות מקסים גורקי) ו"גבוה ונמוך" (לפי אד מקביין), המבצבצים מעת לעת ברפרטואר המשודר בכבלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם