שום דבר לא השתנה: על מהדורת "מבט"
חשבתם שמשהו באמת יקרה בערוץ הראשון? אז תחשבו שוב. שידור "מבט" אמש, למרות כל האיומים, הוכיח שקשה לטלטל את המוסד הזה, שדווקא זקוק לניעור של ממש
בסופו של דבר, קהל הצופים של ערוץ 1 ניהל אמש חיי שגרה רגילים: מקלחת, תה, "מבט", החזרת השיניים התותבות לכוס, כיבוי אורות, שינה. אם איומיהם של עובדי רשות השידור היו מתממשים, אזרחינו הוותיקים היו ודאי מוצאים עצמם מבולבלים, תוהים ומתקשים להירדם בלי מנת האורן נהרי היומית שלהם.
הלחץ עבד: שעון הנוכחות נדחה בשבועיים
מצד שני, העובדה ש"מבט" שודרה אמש כרגיל הניבה גם אכזבה קלה - בעיקר משום שמדובר ברצועת שידור שהיא בסיס קיומו של גוף שזקוק נואשות לטלטלה מוחשית, עזה וברת השפעה.
הדיבור על נחיצותו של ניעור מהסוג הזה מסתובב פה כבר שנים, אף אחד כבר לא לוקח אותו ברצינות, אבל להסרתה של "מבט" מלוח השידורים, אפילו אם רק לערב אחד, היה ככל הנראה אפקט ממשי כלשהו, ולא רק על התשלום עבור שעות נוספות לעובדי רשות השידור.
משהו אולי היה זז שם סוף סוף בכיוון כלשהו. הגלגל התקוע אולי היה מתחיל להשתחרר לנוכח חשיפת התקלה בראש חוצות, בשיא הפריים טיים. מבחינה זו, היה גם אספקט מייאש בכך ש"מבט" שודרה אתמול, בניגוד לאיומים: ההחלטה לשדר את מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הייתה עדות לקיבעון הכללי שמאפיין אותו, ותימוכין לשלטון
למרבה הפלא, בתוך כל הייאוש והבלגן הזה, המהדורה ששודרה אמש הייתה בסדר גמור: תמציתית, קולחת, שלווה, נינוחה ונראית, על פניו, מושקעת וזורמת כתמול שלשום. עם זאת, לא לגמרי ברור מדוע היא נפתחה דווקא בסיפור הטראגי על הפעוט מירושלים שנמחץ אתמול למוות תחת דלת פלדה. נכון, מדובר באירוע מצער ומזעזע, אבל הוא סוקר לאורך כל היום באמצעי תקשורת רבים, ולמעשה מיצה את עצמו. הרבה יותר הגיוני היה לפתוח בשרשרת הפיגועים בעיראק, שהייתה אז עדיין אירוע מתפתח, בחבילות הנפץ שהתגלו אתמול ברחבי אירופה, בחיזבאללה המאיים שוב להשתלט על לבנון או בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס בארצות הברית.
ייתכן שההחלטה הזאת הייתה אילוץ שנבע מהבלבול שככל הנראה ליווה את אנשי "מבט" לאורך היום, ייתכן שלא. איך שלא יהיה, בסך הכל המהדורה הייתה ראויה, הנושאים הנ"ל טופלו בהמשך, ואפילו לא נצפו תקלות מפדחות בשידור, מה שקורה שם לא מעט בערבים רגילים, בלי קשר לאיומים כאלה ואחרים.
ינון מגל היה חד וענייני כהרגלו, המעברים מהאינסרטים לדיונים באולפן (ולהפך) עברו חלק, ובשום שלב לא היה ניתן לחוש כי ההחלטה לשדר את המהדורה ניתנה ברגע האחרון וכי אנשיה נאלצו לאלתר אותה או לעשות משהו קרוב לזה.
האייטם המסיים אמנם עסק בהורדתו של הלוף ממנות הקרב הצה"ליות, אייטם ערוץ אחדי קלאסי, שכבר נעשה לפחות ארבע פעמים, בווריאציות שונות, במהלך העשור האחרון. המהדורה עברה עד כדי כך טוב, שעולה חשד כי כל הסיפור סביב הורדת "מבט" היה הגזמה לשם משא ומתן בלבד, כיאה לדפוס ההתנהלות הרווח בערוץ לנוכח מצבים מסוג זה.
בפועל, מה שיצא מפרשת "מבט" זה שאנחנו, צופי הטלוויזיה שאמורים להחליט אם הם בעד או נגד המשך קיומו של ערוץ הראשון, נקלענו למצב אבסורדי: ההחלטה לשדר את "מבט" למרות האיומים החד משמעיים רק החריפה את משבר האמון בינינו לבין הערוץ הגווע הזה. העובדה ששום דבר לא השתנה שם גם עכשיו, אחרי שהבטיחו לנו שינוי (לרעה, בסדר, אבל עדיין שינוי), הרחיקה אותנו ממנו בדיוק ברגע שבו נוצרה הזדמנות לכך שנחזור להתעניין בשלומו. חבל.
"מבט", הערוץ הראשון, 21:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם