רעם וברק: ביקורת על תזמורת ראשל"צ
תזמורת ראשל"צ הגישה קונצרט ששילב שכלתנות מעניינת עם ריגוש מאופק
תזמורת ראשון לציון בניצוח דניאל כהן, 31.10, המשכן לאמנויות
"הכניסה" הזו של דניאל כהן מאפיינת את הטמפרמנט הניצוחי שלו, כפי שנוכחנו גם בהמשך הקונצרט. נראה כי הוא מזרים אנרגיה לכל יצירה שעליה הוא מנצח. בהמשך שמענו את הפסנתרן אלון גולדשטיין בנגינת הקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר מאת שופן.
גולדשטיין הוא, בעיניי, מהפסנתרנים המופלאים של ישראל וגישתו לשופן עוררה בי סקרנות רבה. לאחר הצגת הנושאים בתזמורת פתח גולדשטיין במשפט הפותח של הפסנתר וכבר בזה היה רמז לגישתו. למשפט היה אופי הצהרתי משהו, עם ריתמוס חד, כאילו בא להגיד ששופן אינו שמאלץ נמרח ודביק. בהמשך הפרק בלט הפיסוק הברור של הנושאים, ללא כל פאתוס וללא השתפכות רומנטית. בנגינה הזו הייתה תערובת של שכלתנות עם ריגוש מאופק.
ללא כל פאתוס. מתוך הקונצרט
מירי שמיר
הציפייה שלנו לשופן הפיוטיאגדי הגיע בפרק השני, עם צליל חלומי ומרחף שאותו ניגנה התזמורת בהתאם. צרורות של צלילים חרישיים התגלגלו באצבעותיו של אלון ונתמכו בדוושה המוסיפה פיוט וריחוק. סוף הפרק היה רצ'יטטיב דילומי שמצלצל כמו רעם וברק ונתמך על ידי התזמורת בחזרה על אותו צליל.
לסיום הבליטו גולדשטיין והתזמורת את האופי הריקודי הפולני של המזורקה בפרק השלישי. הפסנתרנות של גולדשטיין כה מופלאה, שגם בגישתו זו הוא מעביר חוויה שלמה שבה
התזמורת היא שוות ערך, ולא רק מלווה, בצל הפסנתר. ההדרן של חינסטרה שניגן אלון הוא תעלול אקרובטי מעורר הערצה. היצירה השלישית הייתה מאת מתן פורת, גם הוא מצעירי ישראל המוכשרים.
ולבסוף, עידו תדמור ורקדניו עלו לפס צר בחזית הבמה ליצירה טיל אוילנשפיגל של שטראוס. המחול היה יותר פנטומימה ממחול ממשי, אילוסטרציה למוזיקה, שהחלה דווקא ברוח פרשנית לדמותו של הילד הקטן, אך בהמשך שמענו בעיקר מוזיקה (יפה ביותר) שלוותה ברחשי מחול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם