השמאל המיואש: בכנס לזכרו של רבין בתל אביב
בקושי 70 איש הגיעו לכנס לזכר רבין באולם שיכול לאכלס 370 איש. מילא שהשמאל התבוסתן לא עושה דבר כדי לשנות את המצב, אבל גם במה שהוא נחשב חזק - דיבורים, הוא הפך לחלש, לא נשמע
עדיין זוכרים? יצחק רבין ז"ל צילום ארכיון: נאור רהב
15 שנה אחרי הרצח 70 איש טרחו ובאו, מה אומר 81 אחוז כיסאות ריקים באולם. חלק נכנסו באיחור לאולם החשוך, וחלק יצאו לקראת הסוף, ולא נודע כי באו אל קרבו.
יגאל עמיר, אביגדור אסקין, שאר הפרצופים וכל העשבים השוטים שהפכו עם השנים לשמורות טבע בערוגות מטופחות, יכולים להגיד שהם באמת ניצחו. מילא שהציבור השמאלי והתבוסתן לא עושה היום דבר כדי לשנות את המצב, אבל גם במה שהוא נחשב חזק - דיבורים, הוא הפך לחלש, לא נשמע.
15 שנה אחרי הרצח, השמאל הלאומי וכל מי שמנסה להצביע על האשמים בהסתה שהובילה לרצח ראש הממשלה פועלים היום במחשכים, נטולי ממון ומימון, ממרתפים קטנים, בדיוק כפי שפעלו יגאל עמיר ואחיו בימים הראשונים של נובמבר 95', כשעמלו בחדר העבודה שלהם בהרצליה על הקידוחים בכדורי ההולו פוינט ההם.
לשמאל, או למה שנותר מהציבור הזה, אין היום עוז הרוח להשיב מלחמה שערה. המקסימום שהוא מקציב זו חצי שעה בכיכר, עם שירים של יום הזיכרון, ונאום עקר של הנשיא, שהיה שם לפני 15 שנה, אבל נמצא היום בתפקיד שמאפשר לו היום מלאכה אחת בלבד - לכבס מילים.
אין עוז רוח. רוני סומק באירוע בצוותא
ראובן קסטרו
התמונות והצילומים בכנס מוכרים, אבל מחזירים ומלמדים על זיכרונו הקצר של האדם ועל עצימת העיניים הכללית. במשך שעות, על אדן המרפסת בכיכר ציון, נתלו כרזות ענק שעליהן נכתב בעברית ובאנגלית "מוות לרבין". נתניהו, שרון, קצב, שמיר, גנדי - כולם נשענו על שולי הכרזה. במשך שעות לא היה אף אחד מאנשיהם - עוזרים, מאבטחים הנהגים שעמדו למעלה ולמטה - שראה את השלטים ונתן הוראה להסירם. בכיכר הייתה אווירת לינץ', כמו בטהרן או ברמאללה, שם רצח ההמון בדם קר שני חיילים ישראלים שנכנסו לעיר בטעות. אם רבין ופמלייתו היו נקלעים לשם באותו ערב במקרה, כבר אז הוא לא היה יוצא משם חי.
כאן הייאוש יותר נוח. בעצרת בכיכר רבין צילום: יהונתן שאול
חצי שנה אחרי רצח רבין, בנאום הניצחון שלו בבחירות, בבנייני האומה, הזכיר נתניהו את שמו של שמעון פרס, והאולם התמלא שריקות בוז. נתניהו מיהר להסות את הקהל שהשתתק. אילו ידע לעשות את זה בזמן.
אלדד יניב הקריא קטע מראיון שהעניק אריאל שרון לביטאון של כפר חב"ד, ערב ראש השנה 1995. כדי לייצר את הזעזוע מחומרת ההסתה, יניב לא הזכיר שמדובר בשרון, אלא רצה להראות שעוצמת ההסתה שבדברים לא הייתה שונה מכל "עשב שוטה" שצמח באותם ימים בכפר תפוח, בהרצליה ובעשרות מקומות אחרים בארץ.
שרון השווה את טענותיו של רבין על ההסתה לרצח נגדו לטענותיו של סטאלין נגד מתנגדיו, שבגללן יצא אחר כך לרצוח את הרופאים היהודים ושאר מתנגדיו. כן, שרון נתן להבין שרבין מנסה לסתום את פיהם של מתנגדיו בטענת
שווא של איום ברצח. ואחר כך, הזכיר יניב, את כל רשימת שרי העבודה שמיהרו אל ממשלתו של שרון שש שנים מאוחר יותר.
יונתן יבין אמר שכדי להתפייס הימין צריך לנקות את שורותיו, להכות על חטאיו ואז לבוא בידיים נקיות לחבק את אחיו בשמאל. שמעון שבס סיפר שבניגוד לטענה שרבין זלזל באזהרות לשלומו הוא היה מודאג, נזף בשר המשפטים דוד ליבאי על מאות תיקים פתוחים של הסתה ודרש ממנו לפנות לנשיא בית משפט העליון, שיזרז את הטיפול בהם. התשובה לא איחרה להגיע: "בית המשפט העליון לא מתערב בנוהלי העבודה של בתי המשפט".
"ירצחו אותך", הזהיר פואד בן אליעזר את רבין באחת הישיבות. אבל גם פואד, כמו כולם, עצם עיניים והכשיר את שלל השרצים האלה. חלקם או רובם באו אתמול לכיכר. שם הייאוש יותר נוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם