צוחק מי שצוחק: מה ההשפעה של ג'ון סטיוארט?
אף שהוא מתעקש להגדיר את עצמו בחור נחמד שמנסה להצחיק אנשים, הקומיקאי היהודי ג'ון סטיוארט נבחר השבוע לדמות המשפיעה ביותר בארצות הברית. "העצרת להחזרת השפיות" שהוא מתכנן בשבת בוושינגטון תהווה הוכחה נוספת לעוצמתה של תוכנית טלוויזיה, ה"דיילי שואו" במקרה זה, שעוסקת בסאטירה פוליטית נוקבת
- אובמה התארח אמש בתוכניתו של סטיוארט
"העצרת להחזרת השפיות" שמתכנן סטיוארט בשבת, עשויה להפוך לאירוע ה"בלתי מפלגתי" הגדול ביותר בוושינגטון מאז... ובכן , מאז שכוכב רשת כבלים אחר, גלן בק, אירח כאן את עצרת "החזרת הכבוד" לפני כמה חודשים. גם בק טען שמדובר באירוע לא מפלגתי.
נכון לכתיבת שורות אלו, פחות משבוע לפני האירוע, עדיין לא ברור כיצד ינצל סטיוארט את הפלטפורמה החדשה שלו. טרם הוכרז על אורחים או זמרים שיופיעו, סטיוארט עצמו נתן רק כמה ראיונות לאמצעי התקשורת, וסיפק מעט מאוד פרטים על העצרת בתוכנית הלילה שלו.
סטיוארט בן ה-47 טוען שהוא לא יותר מבחור שמנסה להשיג צחוקים "בתוכנית חדשות מזוייפת בכבלים", כפי שהוא מגדיר זאת. זה כמובן אנדרסטייטמנט, אבל מתאים לרקע שלו כסטנדאפיסט וכבדרן.
אולם לפחות על פי הסקר השנתי שערך המגזין "אסק מן", הקומיקאי היהודי נחשב לגבר המשפיע ביותר בארצות הברית. סטיוארט נכנס למקום הראשון ברשימה, כשמיד אחריו מגיעים ביל גייטס (מיקרוסופט), מארק צוקרברג (פייסבוק), וסטיב ג'ובס (אפל). לשם השוואה, אובמה, ראש המעצמה הגדולה בעולם, נדחק למקום ה-21.
מוביל ברשימת המשפיעים, אפילו על אובמה. הנשיא בראיון אצל סטיוארט
צילום: רויטרס
מעלה את המודעות
ג'ונתן סטיוארט לייבוביץ', שנולד בניו יורק וגדל בניו ג'רזי, הסתובב בסצינת הסטנד-אפ לאחר שסיים את לימודיו ב"ויליאם אנד מרי" ב-1984, עד שזכה בתפקיד בלתי נשכח ב"מופע של לארי סנדרס" בתחילת שנות התשעים. ליד השולחן ב"הדיילי שואו" הוא התיישב בשנת 1999 כמחליפו של קרייג קילבורן.
טיפח אותם. סטיוארט עם סטיבן קולבר וסטיב קארל רויטרס
נכון שאת "הדיילי שואו", המשודרת ב-11 בלילה (שני עד חמישי) רואים מעט צופים יחסית - ממוצע של 1.8 מיליון צופים מדי לילה עד עכשיו באוקטובר - אבל זה לא כולל ארבעה שידורים חוזרים מדי יום בערוץ "קומדי סנטרל", מה שכמעט מכפיל את מספר הצופים (3.5 מיליון איש). פירוש הדבר שלסטיוארט יש בערך אותו מספר צופים כמו ל"נייטליין", לדיוויד לטרמן או לג'יי לנו, ויותר צופים מכל תוכנית אחרת ברשתות החדשות בכבלים (חוץ מ"דה אוריילי פקטור" בפוקס ניוז).
ולכך אפשר להוסיף מיליוני קליפים מהתוכנית של סטיוארט בעמודי פייסבוק, בבלוגים ובאתרי אינטרנט, ואת הדיווחים והכתבות עליו באמצעי התקשורת המרכזיים (בתקשורת אוהבים לקשקש על "הדיילי שואו"
).
גם אי אפשר לומר שתוכנית החדשות של סטיוארט לגמרי מדומה. רבות כבר נאמר על "הדיילי שואו" כמקור חדשות לגיטימי בקרב צופים צעירים שגדלו על סטיוארט. מחקר של "פיו ריסרץ' סנטר" משנת 2004 גילה ששיעורם של צעירים עד גיל שלושים שהסתמכו של תוכניות קומיות כמו של סטיוארט לקבלת מידע על מסעות הבחירות לנשיאות (21 אחוז), כמעט זה לשיעורם של בני אותו גיל שהסתמכו על תוכניות החדשות שמשודרות מדי ערב ברשתות הגדולות (23 אחוז).
החוקרים חלוקים בדעתם אם הצפיה ב"דה דיילי שואו" הופכת אותך לחכם יותר. אולם, בסדרת מחקרים שיפורסמו בקרוב טוענת פרופסור לורן פלדמן מ"אמריקן יוניברסיטי" שהתוכנית של סטיוארט העלתה את המודעות לנושאי מדע ואיכות הסביבה. "ברוב המקרים, הצופים כבר מביאים איתם ידע לתוכנית", אומרת פלדמן. "אתה צריך רקע כדי להבין סאטירה. הייתי אומרת שאנשים שצופים בתוכנית מתעניינים בפוליטיקה באופן כללי, אבל לא בהכרח בקיאים בניואנסים".
משפיע פוליטית. סטיוארט זוכה באמי
צילום: רויטרס
מלמד אנשים לחשוב
ההשפעה הפוליטית של סטיוארט נעשתה ברורה לפחות מאז 2003, כאשר הסנטור לשעבר ג'ון אדוארדס הכריז בתוכניתו שהוא רץ לנשיאות. המועמד הדמוקרטי ג'ון קרי התארח בתוכנית בשנת 2004, וכמובן שגם אובמה עשה את העלייה לרגל המסורתית ל"דה דיילי שואו", כמה ימים לפני הבחירות בשנת 2008. גם הסנטור ג'ון מקיין, שאותו מכנה סטיוארט "חבר", התארח פעמים רבות בתוכנית. אבל בוש לא התארח בתוכנית מעולם.
ג'פרי ביים, פרופסור לחקר התקשורת באוניברסיטת צפון קרולינה-גינסבורו, אומר שהתוכנית מציעה "מודל חדש וחשוב של עיתונאות", שנוטש את הרעיונות המסורתיים על "אובייקטיביות" ו"נייטרליות", ובמקום זאת מנסה לחשוף את מידת האמינות והמהימנות של הטענות וההצהרות הרשמיות.
קטע אופייני בתוכנית הוא קליפ שבו רואים פוליטיקאי אומר דבר אחד, ומיד אחריו קליפ שבו אותו פוליטיקאי אומר את ההפך הגמור, כמה שבועות או חודשים לפני כן. אחרי הקליפים רואים את הפנים של המופתעות של סטיוארט.
"חבר". מקיין ב"דיילי שואו" צילום: אי-פי
אך יש רבים, בהם פלדמן, שלא רואים בסטיוארט ובתוכניתו משהו שהוא מעבר לפוליטיקה ולחלוקה המפלגתית. הפופולריות של "דה דיילי שואו" זינקה כתוצאה ישירה מהעיסוק הסאטירי בממשל בוש. אמנם סטיוארט לא העלים עין מהטעויות של אובמה, אך הביקורת מתבצעת בתדירות נמוכה יותר ובצורה יותר מעודנת. נתון אחד מספר את כל הסיפור: במהלך שמונה השנים של בוש בבית הלבן, הופיע רק חבר קבינט אחד (שרת החינוך מרגרט ספלינגס) בתוכנית. ואילו בשנתיים הראשונות של אובמה הופיעו שישה שרי קבינט, בנוסף לשר נוסף ולגברת הראשונה מישל אובמה.
"ברור לצופים באיזה צד הוא", אומרת פלדמן. "הוא לא מצביע על האבסורד בשמאל כל כך הרבה כמו שהוא תוקף את האבסורד בימין, אבל הוא מטפל גם בשמאל. אני כן בטוחה שהוא א-מפלגתי בשאיפתו ליצור דיאלוג יותר שפוי".
ביים מסכים שהתוכנית והמגיש שלה הם "מרכז-שמאל", אבל "תהיה זו טעות לנסות להציב אותה על רצף פשוט של שמאל-ימין. אני לא סבור שסטיוארט רוצה שיזהו אותו כעוד ליברל. אפשר לומר שהוא פרוגרסיבי שיש לו דעה משוחדת בעד ההיגיון".
ובכן , עצרת המונית שהמטרה המוצהרת שלה היא להיות נחמדים. האם זה תפקיד שסאטיריקן באמת יכול למלא?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם