עינוי סיני: ביקורת על "שנגחאי"
ב"שנגחאי" היה אמור להיות סיפור המשלב רומנטיקה נושנה ביחד עם אקשן עדכני. בפועל זה סתם לא כלום המצטלם באופן פתייני
''שנגחאי'', ארה''ב, 2010
למרות שהתקציר המפורט לעיל מתאים בדיוק לתיאור עלילת הסרט הקלאסי המופלא "האדם השלישי" (משנת 49'), כולל שמה של הגברת, הרי הכוונה כאן הייתה דווקא לתמצת את סיפורו של "שנגחאי", שהוא סוג של חקיינות דלה לסרטי עבר מהוללים שנוצקו בסגנון הפילם נואר.
ג'ון קיוזאק הוא עיתונאי אמריקאי, למעשה סוכן ביון מיומן, המתגלגל בשנת 41' לעיר הנמל הסינית שנגחאי, שבאותה העת עדיין לא נכבשה על ידי הצבא היפני, שכבר הספיק לשטוף בנוכחותו האכזרית את מזרח אסיה. האישה החידתית היא הכוכבת הסינית הוותיקה גונג לי, והמתח המיני-עלילתי שעומד בין השניים אמור היה להניף מעלה מעלה קומבינה של סיפור המשלב רומנטיקה נושנה ביחד עם אקשן עדכני. בפועל זה לא זה ולא ההוא אלא סתם לא כלום המצטלם באופן פתייני.
מנסה להיות פילם נואר. שנגחאי
מתוך הסרט
בעת תהליך הפקת הסרט, שמאחוריו עמדו צמד האחים בוב והרווי ווינשטיין, נפלו צרות צרורות מהזן הפיננסי על הפרויקט. בין היתר, נאלצה ההפקה לנדוד מסין לתאילנד, וזאת בשל התנגדות פתאומית של שלטונות בייג'ינג למיזם שאינו מציג באופן אוהד מספיק את פעילותה של המחתרת הסינית שניסתה להתנגד לכיבוש היפני. הצרות בהפקה הניבו חורים בסיפור, וחוסר הסבירות העלילתית עולה פה לעיתים על גדותיה.
חיקוי של פאם פאטאל. שנגחאי מתוך הסרט
פה ושם מצליח מיכאל האפסטרום ("ונדטה"), שביים את הסרט, להשיג איזון כלשהו בכל הקשור לאיכותיות הפילמאיות. בעיקר, תודות לשיטות התאורה והפילטרים שמשתמש בהם בנואה דלהולם ("פרשת וינסלאו", "סאד", "הסוחר מוונציה"), שצילם את הסרט. אבל עם משחקי אור-צל, והשתעשעויות חזותיות המנגידות בין גווני חמים וקרים, אי אפשר להנשים באופן מלאכותי שעתיים של סרט, והעסק קורס די מהר.
חוסיין אמיני ("ארבע נוצות", "ג'וד"), שתיסרט את "שנגחאי", ממצב את הסיפור בשבועות הספורים שקדמו לחודש דצמבר 1941, מועד ההתקפה הפתאומית של הצי היפני על פרל הרבור וכניסתם של האמריקאים למלחמת העולם ה-2. הסמכתה של העלילה אל התאריך הגורלי ההוא אמורה היתה ליצור מעין שעון מתח, שהתקתוקים שלו הולכים וגוברים ככל שמועד ההתקפה הולך וקרב. בפועל, על הבד, מתורגמים מושגים כמו מתח
ומסתורין להתנהלות מסטיקית מייגעת.
כמה מגה-סטארים של הקולנוע המזרח-אסיאתי לוהקו כאן לתפקידים מובילים. הגברת לי, כוכבת גדולה בסרטי זאנג יי-מו וצ'ן קאי-גה, העושה את דמותה של אנה החידתית, שוב מתבזבזת בסרט הוליוודי, ממש כשם שעשתה ב"מיאמי וייס" או ב"זכרונותיה של גיישה". קן וואטנבה היפני, שהפליא לבטא קודים להתנהגות אצילית של לוחם מסורתי בסרטים כמו "הסמוראי האחרון" או "מכתבים מאיוו ג'ימה", עושה כאן צחוק מעצמו, ממש כמו שקרה לו בשובר הקופות האחרון "התחלה".
גם צ'או ין-פאט ("נמר, דרקון", "קללת פרח הזהב"), ממובילי תעשיית הסרטים בהונג קונג, אינו מוסיף כבוד לרזומה שלו כשהוא מגלם ב"שנגחאי" דמות של ארכי-גנגסטר סיני, הנשוי לגונג לי ומשתף פעולה עם היפנים הרעים. על תיפקודו של ג'ון קיוזאק בתפקיד הראשי מוטב שלא לבזבז דיו הדפסה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם