הצבא האדום: ביקורת על "Red"
Red הוא סרט אקשן שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ומציע גלריית שחקנים כיפית
תענוג קטן. Red צילום: AP
החבורה שמקיפה את ויליס מעוררת הערכה לא פחות (ולמעשה יותר) מעבודת הליהוק של סטאלון: ג'ון מלקוביץ', מורגן פרימן, הלן מירן, בריאן קוקס ומרי לואיז פארקר, לצד הופעות אורח של ריצ'ארד דרייפוס ג'וליאן מקמהון ("ניפ/טאק") וארנסט בורגניין. אבל לעומת הצוות של סטאלון זו חבורה של קשישים (ופארקר המקסימה) שלא מתייחסת לעצמה יותר מדי ברצינות.
ויליס הוא ליהוק כמעט טבעי לתפקיד פרנק מוזס, הסוכן שנשאב חזרה אל העבר שכבר השאיר מאחוריו. גם ויליס, חרף התנסויות דרמטיות חוזרות, מוצלחות ומוצלחות פחות, מוצא את עצמו חוזר שוב ושוב למקום שממנו צמח והפך לכוכב לסרטי האקשן ולפוזיציה המוכרת עם אקדח ביד וצבא של אויבים מאחורי כל פינה. שלא לדבר על כך שהקרחת של גיבור הקומיקס שעליו מבוסס הסרט כמעט מחייבת את הליהוק הזה (מי עוד היה יכול לספוג בקלות כזו את ההערה של פארקר: "ציפיתי למישהו עם שיער").
מוזס הוא Red - לא אדום עור גם לא קומוניסט אלא פשוט הגדרה קצרה וקולעת ל-Dangerous Retired Extremely. במילים אחרות מה שאהוד ברק חושב כרגע על אהוד אולמרט. או אם תרצו רפי איתן בגרסה הוליוודית.
כבר בפתיחת הסרט יורדת אש רתק של ארמיה מצרית על ביתו של מוזס ומאלצת אותו להימלט על נפשו ולנסות להבין מי מנסה לחסל אותו ומדוע. כדי לסבך את המצב מעורבת בעניין גם בחורה (פארקר - מקסימה כבר אמרתי?), עובדת בביטוח הלאומי שנקשרה למוזס בשיחותיהם הטלפוניות. דייט ראשון שכולל מטחי יריות איזולירבנד, חבלה על הפה וסימום, אינו מבטיח רבות לזוג הטרי אבל מכיוון שמדובר בסרט הוליוודי אין צורך לדאוג לעתידם.
קליל ומחויך. הלן מירן ב-''Red''
צילום: AP
"Red" נע בתזזיתיות בעקבות גיבוריו לאורך ארצות הברית כשבדרך אוספים השניים מכרים שמסייעים במשימה: ג'ו (פרימן), ידידו הוותיק של פרנק; מרווין (מלקוביץ'), פנסיונר פרנואידי של ה-CIA; ויקטוריה (מירן), סוכנת MI6 לשעבר; ואיוון (קוקס), היריב הוותיק מימי המלחמה הקרה העליזים. החוזה שהוצא על ראשו של מוזס קשור במשימה סודית בגוואטמלה ומגיע עד לצמרת הממשל ובקלחת מעורבים לא רק סוכנויות הביון שהוזכרו, אלא גם ה-FBI, השירות החשאי של הנשיא וסוחר נשק הקשור למאפיה, אבל כל אלו הם רק השלד (והחלק הפחות מעניין בסרט) שסביבו נתפרו האקשן וההומור שהם בשרו ודמו של הסרט.
סצנת ההרס בפתיחה מבהירה מיד שני דברים: לא נחסכו אמצעים בכל הקשור לאקשן ופעלולים; ולא מדובר
בהפגזה מסיבית וראוותנית בנוסח מייקל ביי, אלא באקשן מחויך שמזכיר יותר את "מת לחיות 4.0" של ויליס או "שקרים אמיתיים", שני סרטים שהצטיינו גם הם בטור המודעות העצמית. שהרי אי אפשר להתייחס ברצינות להרעשה הארטילרית על בית בלב שכונה פרברית שעוברת בלי שאף שכן יוצא למרפסת לשאול מי מרעיש כך בשעת ערב.
מכאן ועד למכונית שסבה על מקומה בזמן שוויליס יוצא ממנה בשלווה כמו ליידי מכרכרה, או בכדור אקדח שמפוצץ רקטת RPG, הדרך סלולה. כמו "Red" כולו, הסצנות האלו אולי לא מתוחכמות במיוחד אבל הן מלאות בנינוחות ובקלילות שמאפיינות את הסרט וגיבוריו. גם לצפות בשחקנים רציניים כמו מירן, פרימן וקוקס משתעשעים קצת הוא תענוג קטן. ומרי לואיז פארקר מקסימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם