על שלושה בנים: ביקורת על "גנב עירוני"
אז איזה בן אפלק תקבלו ב"גנב עירוני"? התסריטאי הלקוי, השחקן הדהוי או דווקא הבמאי המפתיע?
הפעם, והכוונה היא לסרט החדש "גנב עירוני" בבימוי אפלק, הם מפרי חוק. קגני, כלומר ג'רמי רנר, שלא מזמן היה מועמד לאוסקר בזכות הופעתו ב"מטען הכאב", ואפלק, בתחפושת בוגרט, חברים בכנופיה של שודדי בנקים הפועלת יומם וליל ברחבי בוסטון ואחראית לתואר המפוקפק שנושאת על גבה שכונתם - רובע צ'רלסטאון המקומי - כבירת השודים בצפון אמריקה. על תושבי רובע זה נאמר שהם מבצעים בכל שנה 300 מעשי שוד בעיר בוסטון. רנר/קגני ואפלק/בוגרט אינם לבד. יש עוד שני חברים בצוות השודדים המיומן שלהם אבל הם המובילים את החבורה, ובמיוחד אפלק עגום המבע.
יום אחד פורץ הקוורטט הבוסטוני אל תוך מרחב מוגן יחסית של עוד אחד מהבנקים המקומיים ובדרכו הבטוחה להניח ידיו על המלקוח הממתין בכספות, נתקל אחד הפורצים, ומדובר דווקא באפלק, במנהלת סניף הבנק הצעירה שהתנהגותה בזירת הפשע מותירה עליו רושם רב. בסיום הפשיטה על הבנק נלקחת אותה הגברת כבת ערובה שמבטיחה לחבר'ה הטובים את דרכי הנסיגה, ובסופו של דבר משוחררת לדרכה כשהיא בריאה בגופה ומצולקת בנפשה.
זהו הזרע שממנו מתפתחת הדרמה ב"גנב עירוני". בוגרט, כלומר אפלק, שם עינו בצעירה הנאווה ובין השניים מתפתח מחול חיזור איטי ומורכב שסופו איחוד רומנטי בין החיה ליפה. הרומן הזה מתחולל מתחת לאפם של שלושת חברי הכנופיה האחרים. במיוחד מעורר הקשר הבלתי נסלח הזה את זעמו של קגני/רנר איש האגרוף בחבורה. והצרות כבר בדרך.
אמרנו בוסטון ועיקר שכחנו. אם זאת היא העיר, הרי בוודאי שמדובר בבני העם האירי שממלאים את חוצותיה. אנשים קשוחים שאותו חלק בלתי מבוטל מתוכם שפנה לפשע מנהל תחרות בלתי מוסווית עם ארגוני פשיעה אחרים סביב היצמדות עיקשת לשמירת קוד התנהגות מחוספס, וקוד שתיקה וחוסר שיתוף פעולה עם המשטרה. כזה הוא אביו הקולנועי של אפלק (השחקן פיט פוסטלת'וויט) הנמק בבית הכלא לכל חייו רק משום שהוא מסרב להסגיר לידי החוק את השמות של המבצעים האמיתיים של אותו פשע שבגללו הוא נשלח אל מאחורי הסורגים.
אמרנו בוסטון. צריך לומר גם אפלק. אין זו הפעם הראשונה שבה התסריטאי-במאי-שחקן הזה נוחת על העיר. לפני שלוש שנים, ב"נראתה לאחרונה", שהיה סרט הביכורים שלו כבמאי, התמקד אפלק באותה בוסטון אך שם הוא בחן אותה מהעבר
הפעם, ב"גנב עירוני", אפלק מפסיד בתוצאה 2:1. התסריט שהוא היה שותף לכתיבתו (עם ארון סטוקארד ופיטר קרייג) לקוי וחסר היגיון פנימי. המשחק של אפלק ושל מרבית עמיתיו ובעיקר הקגני שבחבורה, כלומר רנר, נטול כל חן או מסתורין.
אך מהעבר האחר של המאזניים מתבלטת הפעם יכולת הבימוי של אפלק שרושמת כאן לעצמה ציונים לגמרי לא מבוטלים. בייחוד אמורים הדברים לנוכח ההצלחה של אפלק בחיבור שבין אתרי ההתרחשות לסוגי הצילום המגוונים - מצלמת כתף, מצלמות ניטור וכמובן גם רגעים מרובים של צילום מאוזן ואלגנטי שעליהם חתום רוברט אלסוויט, שכבר אסף בעבר מחמאות על עבודותיו ב"מגנוליה", ב"סוריאנה" וב"מייקל קלייטון".
כאמור לעיל, רובע צ'רלסטאון הבוסטוני נחשב למקום הצפוף ביותר באמריקה ככל שהדברים נוגעים לאוכלוסיית שודדי בנקים. המוזר הוא שדווקא שם מחליטה להתגורר רבקה הול המגלמת ב"גנב עירוני" את דמותה של מנהלת סניף הבנק המנהלת רומן אסור עם השודד אפלק.
דמות זו, החלשה ביותר בתסריט, היא גם החלשה ביותר במבחן התוצאות על הבד. הול ("ויקי כריסטינה ברצלונה", "פרוסט/ ניקסון") מדגמנת יאפית חסרת אפיונים, דמות חיוורת ששום פושע בעל מודעות למעשיו ולמעמדו לא היה מסכן את אחוות האירים למענה.
בלב צ'רלסטאון נטועה אחת הגבעות הידועות ביותר בתולדות ארצות הברית, הלא היא באנקר היל. באתר זה התחולל ב-1775 הקרב הגדול ומרובה הקורבנות שציין את פרוץ מלחמת העצמאות האמריקאית. מאז נוצר בחובו של השם באנקר היל הילה של קדושה חילונית שמחוזקת היטב על ידי האנדרטה הנודעת שהוקמה על הגבעה - אובליסק בגובה של 221 מטר שכדי להעפיל אליו יש לטפס 294 מדרגות.
מתוך שאיפה לא לגמרי ברורה לומר משהו לא לגמרי בהיר, מתעקש אפלק לשוב עוד ועוד אל האנדרטה הרמה הזו שמשקיפה מגבוה על סצנות רבות המרכיבות את עלילת סרטו. אולי דחוף היה לו לומר משהו חשוב בעניין המחיר האישי הכבד שאדם צריך לשלם על בחירותיו האישיות והגנה על עקרונותיו. ואולי בכלל "גנב עירוני" תופס צד בסכסוך העד שבין שוטרים וגנבים, כאשר השוטרים הם סוג של כובש בריטי והגנבים הינם הדחקה מאוחרת לרוח המרד שאחזה במתיישבים האמריקאים לפני 235 שנה. אפלק אינו מפרש כוונותיו, אך יכול להיות שכל צופה אמריקאי מבין אותן היטב אפילו באופן בלתי מודע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם