ברית אחים: על הסרט "אחות קטנה"
רוני גפן, סטודנטית לתואר שני בקולנוע, התלוותה לניצול השואה אגון לביא בחיפושיו אחר אחותו המאומצת, אותה ראה לאחרונה לפני שישים שנה. התוצאה: הסרט המרגש "אחות קטנה" שיוקרן הערב ב-yes דוקו. ראיון
את סיפור הסרט "אחות קטנה", שהופק בסיוע קרן גשר לקולנוע והאוניברסיטה, שמעתי מפי גפן, שאותה אני מכירה באופן אישי, כבר לפני שנתיים. מרעיון קטן שנולד בשיעור תחקיר באוניברסיטה גדל לו סרט מסע שמתחיל באסטוניה בשנת 1939 ומסתיים בירושלים ב-2010.
איך הגעת לעשות את הסרט?
"לפני שנתיים בערך נפלתי במקרה ברדיו על התוכנית 'המדור לחיפוש קרובים'. כמעט והעברתי תחנה אבל היה שם משהו שתפס אותי. ראיינו שם ניצול שואה, שסיפר על חברת ילדות שלו, אותה ראה לאחרונה בסדר פסח בבית הוריו שבקרקוב בשנת 1939. הוא מסר את הפרטים שלה ושל בני משפחתה בקול בוטח, כאילו ידע שהוא עוד יראה אותה. הקשבתי לו, מרותקת, ולא האמנתי שיש עדיין ניצולים שלא התייאשו מלחפש את קרוביהם.
"תהיתי לעצמי מה בעצם המוטיבציה שלהם. איך אפשר לחפש בהתמדה שכזו אדם במשך 60 שנה, ועוד להתעמת יום יום עם טראומות העבר. התחלתי לעשות תחקיר בנושא וגיליתי שבארגון מגן דוד אדום ישנה יחידת קישור לצלב האדום, שהתפקיד שלה הוא לסייע לניצולי שואה לאתר את קרוביהם. דרך מד"א הכרתי את אגון לביא, בן 74, שהוא אחד האנשים הנמרצים ביותר שפגשתי מעודי וגם אדם תקשורתי חם מאוד".
מה משך אותך במיוחד בסיפור של אגון?
"בין שלל העיסוקים שלו, התברר שהוא גם יוצר קולנוע, מה שגרם לי להתחבר אליו ולסיפור שלו באופן מיידי. כשפגשתי אותו נדהמתי מהתשוקה העזה שלו למצוא את אוויצ'קה. הם היו יחד בסך הכל שנה וחצי, וזה היה לפני 65 שנים. ניסיתי להבין מאיפה נובעת המוטיבציה שלו, כנגד כל הסיכויים. ליוויתי את מסע החיפושים שלו שכלל בין היתר הרצאות מול קבוצות של קשישים ניצולי שואה, שם הקרין את הסרט שלו, 'המסע של אגון', שבו הוא יצא עם הבנים שלו למסע חיפושים באירופה אחרי אוויצ'קה".
לא פחדת לגעת בנושא כמו השואה?
"ברור שפחדתי. כל כך הרבה סרטים נעשו בנושא ותהיתי מה אני כבר יכולה להגיד שעוד לא אמרו. אבל כשהכרתי לעומק את עולמם של 'המחפשים' הבנתי שאני יכולה להאיר בסרט הזה נושא פחות מוכר והוא הדרכים השונות בהן מתמודדים ניצולי שואה עם הזיכרונות שלהם".
גפן מספרת שאגון היה בן תשע כשהורים שלו אימצו את אוויצ'קה, ילדה שהגיעה לכפר שלהם בסלובקיה עם קבוצת פליטים שברחו מפולין. "כל המשפחה ברחה יחד והתחבאה אצל
מה מיוחד בעינייך ביצירה דוקומנטרית?
"אני אוהבת את זה כי אני מתחברת לאי ודאות. מאוד מעניין בעיניי לעבוד על סרט תקופה כל כך ארוכה כאשר החיים, בצורה מסוימת, מכתיבים את קו העלילה. גם במקרה שלי, הסרט קיבל תפנית כאשר יום אחד קיבלתי טלפון מבוריה קוזוקין, שאחראי על איתור הקרובים במד"א. בקול נרגש הוא מסר לי שהגיע מכתב מהצלב האדום ואוויצ'קה נמצאה. שמה היום הוא אווה ישראל, והיא חיה בבריסל. בסיוע מד"א הצטרפתי למשלחת ותיעדתי את המפגש. זה היה אחד הרגעים המלחיצים מבחינתי. אני והצלמת שירה אפל עבדנו מראש על צילום של אירוע כל כך חד פעמי, אבל למעשה לא היה לנו מושג איך בדיוק הוא יצטלם.
"אבל מעבר לרגע המפגש, מאוד עניין אותי לראות מה יקרה אחריו, איך כל אחד מהם, בייחוד אגון, יעבד את החוויה לאור החיפושים הממושכים. אחרי שצילמנו, הגענו לשלב שהוא בעיני, העבודה המאתגרת ביותר ביצירה הדוקומנטרית - העריכה. שם בעצם יוצרים את הסיפור מחדש. מתוך עשרות שעות של חומרים, נשארות רק 50 דקות. אחרי חודשים הבנתי שכל סיפור אפשר לספר באינספור צורות ובסוף מצאתי, יחד עם העורכת ענת לחוביץ, דרך מעניינת לעשות זאת. מה שיצא זה 'סרט בתוך סרט' מאחר ואני משלבת קטעים מהסרט של אגון ומלווה אותו מקרין את הסרט בפני קבוצות וכך מביאה את נקודת המבט שלו בתוך המסגרת הכללית, שהיא נקודת המבט שלי על הסיפור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם