פנטזיה כפולה: שני אלבומים לזכרו של ג'ון לנון
ג'ון לנון ייזכר קודם כל ככותב שירים גאוני, חדשן, סקרן, לוחם, חולם, איש שמאל רדיקלי שהאמין שהיה יכול לשנות באמת. האלבומים "Power to The People" ו-"Double fantasy", שיצאו לרגל יום הולדתו ה-70, מוכיחים את זה
לפני 30 שנה, כשחגג 40, טס מטוס בשמי ניו יורק עם ברכת יום הולדת שמח לכבודו, מתנתה של יוקו אונו לבעלה האהוב. היום נשארנו עם המתנות שהוא העניק לנו. מתנות בדמות שירים אינן נמדדות במילים, וכל סופרלטיב, גדול ככל שיהיה, אינו יכול להכיל אותן. השירים הללו רק מתעצמים עם השנים והופכים ליותר מרגשים ובעלי משמעות לכל מי שמגדיר עצמו כלנוניסט, או כל אחד אחר שהמוזיקה בדמו.
כעת זה שוב זמן טוב לסיכומים ומחוות, וכמו בכל כך הרבה הזדמנויות חגיגיות, אנו נהנים ממבול הוצאות מחודשות ומארזים מפלצתיים מלאים בכל טוב. ההתמקדות היא כמובן בקריירת הסולו של לנון (כי עם הביטלס יש לנו מספיק מועדים אחרים לחגוג) שידעה שיאים בלתי נתפסים ונפילות איומות לא פחות. לנון, האדם והמוזיקאי סבל כל חייו מחוסר ביטחון וחרדת נטישה שהותירה בו לא מעט צלקות ושאותן ידע לכתוב בדרכו הייחודית והחד פעמית.
אוסף חדש שיוצא עכשיו ונקרא "Power to The People/ The Hits" בהפקתה של יוקו אונו, מאגד בתוכו 15 שירים בלבד מתקופת הסולו שלו. לכאורה משימה בלתי אפשרית, כי על כל שיר שנכנס יש חמישה לפחות שלא נכנסו. אך מה שמייחד את האוסף הזה, ויוצר עריכה מעט מגמתית, היא העובדה שחסכו מאיתנו את הכאב (למעט "Cold Turkey") והשאירו אותנו עם האופטימיות, האהבה והשלום.
שירים מטלטלים ופוצעי לב, שאמנם לא היו להיטים גדולים אך היוו אבן דרך מפוארת בתקופת הסולו של לנון כ-"Working Class Hero" או "Mother, God" למשל בולטים בחסרונם, אך כמובן שאי אפשר להכניס את כולם. חוץ מזה, כדי להכיר את לנון יש לקנות את האלבומים במלואם ויפה שעה אחת קודם.
אז מה כן נכנס? יהלומים אחרים. הרעיון פה היה לקחת את השירים הפופולריים והנגישים ביותר, שמופיעים
אגב, "Gimme Some Truth" המעולה הוא גם שיר הנושא למארז מפואר שיוצא עכשיו ומכיל ארבעה דיסקים שונים, שכל אחד מהם מאגד שירים תחת כותרת אחרת, וגם אם מדובר בטיזר למארז הנ"ל, הוא עדין מושלם. מדובר בלנון ועם זה אי אפשר להתווכח.
הוצאה חדשה נוספת וחשובה היא לאלבום "Double Fantasy", שמגיע בגרסתו המקורית בצירוף דיסק נוסף שמכיל את הגרסה הערומה והמינימליסטית יותר של האלבום כולו. גם אלבום זה שנמכר כמובן גם בנפרד, הוא כחלק ממארז ענק שכולל את כל אלבומי הסולו של לנון בגרסאות משופרות ותוספות שטרם נשמעו לאלו שאינם אספני לנון.
"Double Fantasy" מלא בשירים מעולים ומרגשים. לנון נשמע רגוע, שלם ובטוח כמו שלא נשמע מעולם וזה כמובן לא פוגע במאומה בגאונות הטקסטים ובהברקות יוצאות הדופן שלו, כמו למשל המשפט האגדי: "החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות" מ-"Beautiful Boy", שהוא אולי שיר האהבה היפה ביותר שנכתב מאב לבן.
יוקו אונו מככבת פה בקטעים מחוייכים ואופייניים של פופ על גבול האוונגרד כמו ב-"Give Me Something" ו-"Kiss, Kiss, Kiss", בו היא לא מוותרת על תחביבה לצרוח ולגנוח. עד כמה שדביק לשמוע את יוקו שרה וג'ון מדקלם ב-"Hard Time Are Over", הוא תמיד יקבל משמעות מצמררת כפולה ומכופלת בסופו של האלבום הזה.
זהו אלבום משפחתי שנע סביב המשולש של שני הורים ובנם שון עם כל התובנות, הפחדים, החרדות, האופטימיות, ההומור והאהבה העצומה ששררה שם. הוא ראוי תמיד לעדנה מחודשת ומתכבד הפעם גם ברישום היפה של שון לנון לעטיפת האלבום המקורי (שון, אגב, צייר את כל עטיפות אלבומי הסולו של אביו בגרסאות המחודשות). עוד חרוז בשרשרת החיים האינסופית של לנון שלעולם אבל לעולם לא ירד מגדולתו ויופיו.
Power to The People/The Hits
Double Fantasy/Stripped Down + Original Album
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם