צייר לי ענן כבשה: יש אמנות סתווית?

באמנות הישראלית הסתיו נדחק לטובת אור מסנוור ונופים צחיחים. גם הצלמים מתבלבלים מהיעדר חילופי העונות

לירון שוורץ | 9/10/2010 15:55

אין באמת סתיו באמנות הישראלית. כך, לפחות, טוענת טלי תמיר, אוצרת עצמאית, לשעבר במוזיאון נחום גוטמן ובגלריית הקיבוץ. "אנחנו אורזים את הסתיו בקופסה, ושולחים אותו לארץ בדואר", היא אומרת. ציירי הנוף הישראלים אליהו גת, אורי רייזמן, ומיכאל גרוס מציירים נופים צהובים, מוכי חמסין וצרובי שמש, ואמנים מוקדמים יותר, שעלו ארצה מרחבי אירופה, מקבוצת אופקים חדשים, למשל, דיברו על האור המסנוור בארץ, על הנופים המחוקים, כתוצאה מהאור הבהיר שאופייני כאן.

עבודה של ורד ניסים יח"צ

"הביטוי הכי קרוב לסתיו שניתן לחשוב עליו הוא בעבודותיה של רונית אגסי", לפי תמיר. רונית אגסי, ילידת קיבוץ מרחביה, מחוררת במחט עלים שנשרו, ומייצרת דימויים הנראים דרך החורים, כשהעלה מונח מול מקור אור. "אצלה אפשר למצוא אזכור לרומנטיקה של עלים ושלכת, זיכרון של קרבה לטבע, לאדמת הקיבוץ של פעם", אומרת תמיר.

ד"ר קציעה עלון, אוצרת וחוקרת אמנות, וראש החוג ללימודי מגדר במכללת בית ברל, טוענת גם היא להיעדר מוחלט של סתיו. עלון מונה את מסת היצירות הישר? אליות העוסקות בחום השמש והשלכותיו, ומציינת כעבודה בת זמננו, של הנוף הארץ ישראלי, את עבודות האדמה המבוקעת של גל וינשטיין. וינשטיין הציג בארץ ובספרד מיצב הנקרא "רעדים", מעין משטח עצום של אדמה צחיחה ומבוקעת, של אגם החולה המיובש, העומד בקונטרסט מול עמק יזרעאל הירוק והפורה.

"העבודה מצליחה לצאת מן הקונטקסט המקומי ולסמן דבר מה מאוד ישראלי-כללי של צחיחות אדמה ויובש". טוענת עלון. "לכל המבט הזה על השמש יש נופך מעט אוריינטליסטי, של התרפקות על הירוק וגעגוע אליו, ולא השתלבות טבעית עם הנוף. וככלל, האמנות הישראלית מנכיחה, באופן טבעי, הרבה יותר קיץ, ים ואלמנטים קרובים, מאשר את הנושא הקלאסי 'ארבע העונות'".

עלון אצרה ב-2007 עם דליה מרקוביץ' את התערוכה הקבוצתית "הים האחר". לדבריה, הים שהוצג בעבודותיהם של 28 אמנים, אינו הים הרומנטי, הקיטשי, המתקתק שהורגלנו לצרוך. אלא ים כמרחב המבחין בין יהודים לערבים, בין בסיסים צבאיים לחופים אזרחיים, בין עוני וזוהר. לאור כל זה, היא אומרת, ברור מדוע אין כאן סתיו.

"הציפייה לגשם היא כל כך על הקצה, אחרי הקיץ הקשה כאן, ואין זמן להתענגות הפיוטית על יפי השלכת. הצמא למים הוא איום, ושונה בתכלית ממדינות אירופה, שבניגוד לכאן צמאות דווקא לשמש". עלון מציינת נקודה נוספת: "בישראל של ימינו יש ילדים הקרויים 'סתיו' או 'אביב', אך לא 'חורף' ו'קיץ'. דומה כי דווקא העונות החמקמקות, הלא קיימות כאן כמעט, מצליחות ללכוד את יסוד הטמירות שמצוי בנשמות חדשות".

ורד נסים,

אמנית שהציגה בעין הוד וזכתה בפרס עודד מסר לאמן הצעיר ובביאנלה לאמנים צעירים ברמת השרון, מתעסקת בעבודותיה בפריחה ובנבילה, ומצלמת רבות במרחבים טבעיים, דוגמת יער בן שמן. "לתאורה יש חשיבות רבה", היא מסבירה. "ללא אמצעי צילום מקצועיים האור החזק של השמש הישראלית בקיץ גורם לתוצאות שבהן חלקים מהתמונה מושחרים או שרופים, ובשנים האחרונות בתהליך של היעדר מאפיינים מובהקים של עונת מעבר, חל בלבול בתחושה שמקבל המתבונן. וגם שלי.

"הבלבול שתופס אותי לא אחת, לגבי מועד צילום התמונות, אינו מקרי, והוא דוגמה חיה להיעדר סתיו ישראלי. כל המעברים בין העונות טושטשו. שעון הקיץ מוחלף לשעון חורף כשעדיין חמסין. הגשם הראשון הוא זה שמזכיר לי שאין רק עונה אחת במדינה הזאת וגם הוא מבושש להגיע בינתיים".