עוד באירופה הוא היה סתיו: על הסתיו בספרות ישראלית
הספרות הישראלית לא הרבתה לעסוק בסתיו. אלה שכן עשו זאת, הסתמכו בעיקר על זיכרון עמום שנותר להם מאירופה
"עכשיו הפרדס היה רחוק ואני לבדי. זה הרגע המתאים לנסות. אולי ארון בגדים הוא לא בדיוק המקום הכי מתאים לעוף, אבל הוא הנקודה הכי גבוהה, עם הפתח הכי עמוק והכי שחור. אני לא בטוחה שהארון יציב, אבל אי אפשר לסגת ואי אפשר להתחרט. הייתי רוצה לפתוח את הדלתות ולהציץ פנימה, אבל זה לא הזמן המתאים. אולי בגדי הקיץ והחורף מתבלבלים שם בפנים ולא מבינים מה קורה. איך כל כך מהר התחלפה העונה? יום אחד, אולי בסתיו הבא, אני אבדוק מה באמת קבור בעומק הארון. אולי אגלה שם כמה בגדים שנשארו מאמא" (נאוה סמל, מתוך "לעוף מכאן", הוצאת ידיעות אחרונות, 2004).
"דווקא הוא שלא נולד בארץ, ואולי משום שלא נולד בארץ, חיפש בה את הסתיו", מסבירה פרופ' נורית גוברין. "יעקב פיכמן אהב את הסתיו והקדיש לו שירים רבים. הוא נחשב בביקורת ובמחקר ל'משורר הסתיו'. רשימותיו הפיוטיות 'סתיו', 'חשון' ו'אדמת סתיו' מעלות מושגי סתיו לקוחים מאירופה. על כך כתבו רבים, לרבות אנשי הטבע, ביניהם עזריה אלון, וכתבתי גם אני, במחקרי וכאשת ספרות. ואף על פי כן השתרשה החלוקה לארבע עונות, אולי גם על פי שיר השירים: 'כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו'".
כך או כך, הרבה יותר קשה למצוא תיאורי סתיו בפרוזה עברית, אם משום שיש הרבה פחות, ואם משום שזה פשוט לא הנושא של הסיפורים והרומנים. אז מניין שאבו הכותבים את השראתם לסתיו שאיננו? חיים באר מסביר: "המשוררים שכתבו על הסתיו היו בדרך כלל כציירים שציירו אור אירופאי מסונן מהזיכרון. מה שנכתב בשעתו היה פרי תרבות אירופאית. אמנם יש טקסטים מלנכוליים, אבל המלנכוליה היא בדרך כלל של הנפש. אני באופן אישי לא זוכר שהתמודדתי עם זה. יש כל כך הרבה שינויים אקלימיים דרמטיים, שקשה לזכור מה באמת היה".
"בדרך כלל רבים הם תיאורי 'לב הקיץ' בספרות על רקע ארץ ישראל ונופי ישראל, החום הכבד, השמש, היובש, הצמחייה וכן תיאורי החורף על הגשמים, הרוחות והפירות", ממשיכה גוברין. "גם לא ברור מתי בדיוק נסוג הקיץ ומתחיל הסתיו, מתי מתחיל החורף ומסתיים הסתיו. הסתיו ניכר בחריש, בשלכת של הגפנים בכרכים, בהתקצרות הימים, בפירות של סוף הקיץ בשירים ובפרחי החצב".
בחזרה אל נאוה סמל. "אין מוזיקת שלכת בישראל - הפרטיטורה שנפתחת בעלים נושרים וממשיכה בפסיעות על אדמה
"ואין צלילי נשירה רכים, שנשמעים לי כמו פיהוק של מלאכים... 'שלכת' - דווקא בעברית זו מילה כל כך מוזיקלית שאפשר לשמוע בה את כל מה שחסר. שששלכת. הס לכת - ההליכה החרישית שנעדרת מישראל החותכת את צעדיה קדימה ואחורה במקצב בוטה, ורק השירים הנוגים משמרים איזה געגוע לשלכת בלתי קיימת מחיים קודמים. בסתיו של ארץ זרה לעולם לא שוררת דומיה. היכן שיש עצים רוחשת סביבך המיה, כאילו יש זולת איתך, איזו רוח רפאים ידידותית שמלווה אותך וממלאת את האוויר בצעיפי קולות שקופים כדי שלא תישאר לבדך מול האבק המדברי החונק. אין, ולא תהיה אצלנו לעולם קשת האדומים-כתומים-סגולים שמפרידה בין הצהוב החורך של הקיץ והצהבהב העגמומי של החורף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם