מגדלים באוויר: על טלוויזיה סתווית
בטלוויזיה הישראלית התקבע ז'אנר שלם של סדרות סתוויות. עם הרבה אפור, שתיקות מעיקות, צ'לו ועפר שכטר. רק שייגמר מהר, כמו הסתיו
"לאהוב את אנה", "מגדלים באוויר", "תיבת נוח", בטח יצא לכם לדגום (זהירות, עלולות להכיל שיירי עפר שכטר). המכנה המשותף: גשם מתדפק על החלון, אפרוריות, אטיות מהורהרת וסריגי אנגורה. סדרות שהמבקרים אוהבים ואנחנו אוהבים לפהק מולן (זה הזמן לצעוק "מד מן" ולרוץ להתחבא).
סדרות סתיו, שגם מתרחשות לרוב במעין מזג אוויר שלכתי ונוגה שמזכיר יותר את רחובות ברלין המטפטפים מאשר את תל אביב הנוטפת, וגם עמוסות בסתוויות מטאפורית - יחסי הורים ילדים, שתיקות ארוכות ושאר סממני איכות מדכדכת. שם קוד: ניר ברגמן. כאילו הגשם הולם יותר סדרות שצריך לחשוב בהן, וסדרות שצריך לחשוב בהן חייבות לדכא לנו את הנשמה (סערה בחוץ = סערת רגשות, כמה נדוש וחסר מעוף).
מסכנים, לא קר לכם? מתוך ''מגדלים באוויר''
צילום: אלדד רפאלי
הסתיו בטלוויזיה תמיד יקושר אצלנו לאיכותיות ולסוודרים של אסי דיין ב"בטיפול", אולי בין היתר כי הקיץ מקושר אצלנו לטמטום. אבל לפני שנגיע לקיץ, בטח תשמחו לשמוע שגל סדרות הסתיו חלף לו ומברונטיות רזות מדי עם צעיפים ומבט זעוף חזרנו לבלונדיניות שופעות עם חיוך ומחשוף. ביי טל ליפשיץ, אהלן רותם סלע.
חורף או קיץ, עכשיו כולם רוצים קומדיות, תראו את הסדרות שעלו עכשיו (באמת, תראו, הן מצוינות) - "אבודים באפריקה", "חסמב"ה", "מעצר בית". גם טובות וגם מותאמות לאקלים הסובטרופי המיוזע שלנו. איזה פלא, אפשר להיות גם אינטליגנטים וגם קלילים, גם איכותיים
וגם לא לנסות להנחית לנו משקולות על הלב בכל רגע נתון. זה התחיל עם "מסודרים", המשיך עם "פולישוק" וגם ל"רמזור" היה חלק משמעותי בטרנד.
סביר להניח שמדובר באופנות חולפות, וסדרות הסתיו מלאות האווירה ישובו יום אחד ללחשש בעצבות על מרקח עינו. או שאולי, כמו בכל תעשייה נורמלית, נקבל תמהיל סביר של ז'אנרים בכל רגע נתון. מה שבטוח זה שממש כמו עונות השנה המעפנות שלנו, גם הטלוויזיה שלנו לא יכולה להתנהג כמו הטלוויזיה בעולם כולו. אנחנו קטנים ועניים מדי ויש לנו 30 מעלות באוקטובר. אין לנו סתיו, יהיה הרבה יותר פשוט אם נפנים את זה.
דור חדש של סדרות. ''אבודים באפריקה''
צילום: יחסי ציבור
ומסתיו מטאפורי בואו נעבור לתקופה עצמה, זאת שבמדינות אחרות נחשבת לעונה שלמה ואצלנו תתרחש באחד הימים הקרובים. אולי שני בצהרים, הכינו את הקרדיגן. בארצות הברית זה מתחיל בספטמבר, אקלימית וטלוויזיונית. עונה הסתיו האמריקאית היא חגיגה לכל חובבי הטלוויזיה (בחו"ל) והטורנטים (בארץ).
דווקא בחורף. "אמריקן איידול" צילום: רויטרס
גם אצלנו חשבו ככה פעם - בחורף אנחנו דוהרים על קומדיות בריטיות, בקיץ אנחנו בבוני אולפנים שקופים. כולנו, למרבה הצער, זוכרים את "קיץ על החוף, על החוף, על הקיץ" עם עודד מנשה, ששודרה בערוץ 2. ניסיון מגושם ליצור טלוויזיית קיץ, שהפך לאבטיפוס של הטמטום הטלוויזיוני המיוזע. עבר מאז כבר יותר מעשור, האנשים בטלוויזיה הבינו שהטמטום מתאים לכל עונה והקימו את ערוץ 24 תודה להם.
אבל הם גם הבינו שאנחנו לא ארצות הברית, ואצלנו לוח שידורי הקיץ לא אמור להיות נחות, זול ודל (לפחות לא נחות, זול ודל יותר מאשר ביתר עונות השנה), אחרי הכל יש לנו שמונה חודשים כאלה. מתי הצפייה הטלוויזיונית הקיצית השאירה אבק לזו החורפית? אולי עם "לא נפסיק לשיר" שהפכה ל"כוכב נולד" והביאה רייטינג נאה, וברייטינג נאה הכוונה לכך שהדביקה את הלשון שלנו למסך. מאז כל קיץ יש לנו "כוכב נולד", בכל חורף יש לנו "האח הגדול" (אגב, "אמריקן איידול" משודרת בארה"ב בחורף, בקיץ משודרת "America's Got Talent" המוצלחת פחות), באמצע אנחנו חווים ריקנות רגשית מתובלת ב"הישרדות".
זה יכול להיות ההפך, כמובן, אבל התקבעו כאן כמה עוגני ריאליטי עונתיים גדולים. חוץ מהם אין לנו ממש חלוקה לעונות טלוויזיוניות, בעיקר לקפריזות טלוויזיוניות, אבל מה שבטוח זה שהעונה היחידה שבה לא יעלו תוכניות חדשות היא עונת הסתיו. או לפחות מה שאמור להיות סתיו, ואצלנו מכונה "החגים". ימים של צחיחות טלוויזיונית מובהקת ועגמומית, בחוץ חום אימים ועל המרקע חורף גרעיני.
בסופו של דבר, אפשר לדון עד מחר באסטרטגיות ובתפיסות לגבי צפייה טלוויזיונית המכתיבות את לוח השידורים, אבל המשמעות היא לתת יותר מדי קרדיט לקברניטי הטלוויזיה. לא תמצאו פה יותר מדי סדר ותכנון, אלא בעיקר אילוצים ובעיות תקציב. סדרות לא ישודרו כי יורד גשם, אלא כי הן מוכנות וכי יש חור בלוח השידורים. אין אצלנו מספיק קביעות, גודל ויציבות כלכלית כדי ליצור טלוויזיה מחזורית בעלת המשכיות. עונות סתיו ועונות בכלל הן מותרות, במיוחד בשביל אנשים כמונו שרוב הזמן סתם מתפללים לגשם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם