ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » אמנות

יד חנה: תערוכה על חנה סנש נפתחת בניו יורק

אחרי יותר משנתיים של עבודה, תיפתח השבוע בניו יורק תערוכה המוקדשת לצנחנית חנה סנש ז"ל וכוללת חומרים שלא נחשפו לציבור. "רצינו להביא את סיפור החיים שלה ולא רק את סיפור הגבורה", מספר האחיין איתן סנש

תערוכה מיוחדת שמוקדשת לחנה סנש ז"ל תחל השבוע (13 באוקטובר) במוזיאון למורשת יהודית בניו יורק. התערוכה "Fire In My Heart", שקמה ביוזמת משפחתה של הצנחנית שהפכה לאגדה, תהיה פתוחה למשך שנה שלמה, ולאחר מכן צפויה לנדוד ברחבי ארצות הברית במטרה להגיע לבסוף גם לישראל.

התערוכה מציגה לראשונה לציבור את סיפור חייה של סנש בהיבט הרחב ביותר ומתבססת בעיקר על חומרים אותנטיים שנשלחו על ידי המשפחה למוזיאון מתוך האוסף שנמצא ברשותם, הכולל בין השאר מסמכים ותעודות אישיות, צילומים שנעשו על ידי חנה במצלמתה בזמן שחיה בארץ וכן ופריטים אישיים שהשאירה אחריה. כל אלה טרם נחשפו לציבור בארץ ובחו"ל.

"החומרים האלו היו אצלנו בבית", מספר איתן סנש, אחיינה של חנה בשיחה עם nrg מעריב. "הם לא הוצגו בשדות ים, בו התגוררה והייתה בצוות ההקמה שלו, ולא במקום אחר עד היום. על סמך האוסף הזה עשו סרט דוקומנטרי לפני שלוש שנים שהייתי שותף בהכנה שלו והיום זו התערוכה". במקביל, פועלת הח"כ אורית נוקד, יו"ר השדולה לשימור אתרים, להכנסת בית חנה סנש שבקיבוץ לרשימת שימור אתרי מורשת.

למה בעצם רק עכשיו, כל כך הרבה שנים אחרי?
"בשביל תערוכה בסדר גודל כזה צריך משאבים. השקיעו בה כמה מאות אלפי דולרים וההכנה ארכה בערך שנתיים. פה בארץ אין מי שיממן כזה דבר כי זה הרבה מאוד כסף. פנינו לגורמים שונים, אבל לא הצלחנו לגייס משאבים רציניים לכך. עם זאת, אחד התנאים שלנו היה שבסוף היא תוצג גם בישראל, אחרי שהיא תנדוד בין קהילות יהודיות בארצות הברית, אז יש תקווה שנמצא את הדרך להציג גם כאן".

סנש, שבשבוע הבא יסע עם משפחתו לניו יורק לפתיחת התערוכה, מספר שההכנה שלה לקחה בסביבות שנתיים, לצד צוות מקצועי מאנשי המוזיאון, ביניהם ד"ר אנה סלאי, שסייעה בתרגום להונגרית. "המוזיאון השקיע בהכנת התערוכה משאבים רבים מתוך רצון להביא את סיפור חייה של חנה לידיעת הציבור", הוא מסביר. "על אף השנים הרבות שעברו מאז מותה הטרגי אנשים עדיין מתעניינים ורוצים לדעת".

למי אתם מייעדים את התערוכה בניו יורק?
"קודם כל אנחנו בקשר עם בית הספר על שם חנה סנש בניו יורק. המטרה שלנו היא בעיקר חינוכית. להביא את סיפור החיים שלה ולא רק את סיפור הגבורה. לא הכל ידוע, וכאן הכל מבוסס על תיעוד שלה עצמה: מכתבים, יומן וצילומים".

איך אספתם את החומרים?
"חלק הגיע דרך אמא של חנה, קתרינה סנש, שהיא גם סבתא שלי. היא עלתה לארץ עם ניירות אחרי השואה ובמשך כל השנים זה היה אצלה. חלק מהדברים כבר פורסמו בעבר כמו היומן של חנה, אבל מה שמעניין זה שהיא הגיעה לארץ בזמנו עם מצלמה וצילמה הרבה מאוד, היא חיפשה את עצמה.

נסעה להרבה מקומות לחשוב לאיזה קיבוץ להצטרף אז יש הרבה תמונות מקוריות.

"זה אוסף באמת ייחודי. הוא עבר לאבא שלי, וכשהוא נפטר זה עבר אליי ולאחי. בגלל שהחומרים האלה שכבו במשך שנים רבות והמצב שלהם לא תמיד היה טוב, החלטנו שהם ראויים לטיפול ארכיוני".

אתה מתרגש?
"כן. מאוד מרגש שהגענו לסוף הדרך".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...