בק פור גוד: על ההופעה של ג'ף בק

ההופעה של ג'ף בק היא מפגן ראווה של וירטואוזיות יוצאת דופן שחובקת בתוכה כמעט כל סגנון אפשרי. רוקנ'רול ובלוז שמובילים לג'אז ופיוז'ן ומגיעים לרוק כבד. הוא עושה ככל העולה על רוחו והגיטרה היא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מגופו

משה מזרחי | 5/10/2010 10:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ג'ף בק בתל אביב
ג'ף בק בתל אביב צילום: שירן מוסטובוי
"חוקים אינם מעניינים אותי. למעשה, אם אינני שובר את החוקים לפחות עשר פעמים בכל שיר, אני מרגיש שאיני עושה את עבודתי כהלכה". כך אמר ג'ף בק לפני שנים רבות, ובהופעה שלו אתמול (ב') ברדינג 3 בתל אביב הוא הוכיח שזה נשמע בדיוק כמו שהוא מתאר את זה.

ההופעה של בק היא מפגן ראווה של וירטואוזיות יוצאת דופן שחובקת בתוכה כמעט כל סגנון אפשרי. רוקנ'רול ובלוז שמובילים לג'אז ופיוז'ן ומגיעים לרוק כבד. הוא עושה ככל העולה על רוחו. הגיטרה היא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מגופו, דומה לכל כך הרבה דברים ולא דומה לשום דבר מלבדו.

והוא אינו לבד. חבורת נגנים אדירה סביבו, שכל אחד מהם עילוי בפני עצמו. טל וילקינפילד הבסיסטית המתוקה והסופר מוכשרת אותה טיפח בק הוחלפה לסיבוב הנוכחי ברונדה סמית' שהצליחה להשמיט לסתות לא מעט פעמים במהלך המופע עם ביצועים מרשימים ויכולת ווקאלית נהדרת.

נאראדה מייקל וולדן בחליפת אלביס לבנה ונוצצת שלט על סט התופים ביד רמה ותרם את קולו הגבוה לקטעים שנגעו בסול-fאנק ("Higher"). ג'ייסון רבלו, נגן ג'אז סופר מוערך, הסתתר מאחורי המקלדות וסחט מחמאות וחיוכים מבק לאורך כל ההופעה.
צילום: שירן מוסטובוי
ג'ף בק בתל אביב צילום: שירן מוסטובוי

פעמים רבות בהופעות מסוג זה, בהן כל אחד מהנגנים מפגין את השיא שלו, הקהל יכול ללכת לאיבוד. לא כאן. ההופעה של ג'ף בק לא מאבדת את עצמה לרגע. היא נמצאת כל הזמן בתנועה. כל הזמן בציפייה לקראת הדבר הבא שיפתיע, שירגש, שישאיר אותנו דרוכים. שיפיל אותנו מהרגליים ולא ישאיר זמן להתאושש.

בק התחיל הכי חזק והלך והגביר. הוא הצליח לגעת כמעט בכל תקופה, ושיחרר קטעים מעולים

מכל פינה בקריירה הבלתי נתפסת שלו. הוא פתח עם שני קטעים חדשים יחסית ואז שלף את "Led Boots"  מאלבומו הקלאסי "Wired". אלבומו החדש "Emotion & Commotion" שיצא השנה זכה לייצוג הנדרש עם קטעים מעולים כ-"Hammerhead" ו-"Corpus Christi Carol", ובק גם לא ויתר על קלאסיקת בלוז נצחית כ-"Rollin & Tumbling", קטע שזכה לאינספור ביצועים והפך בקלות לאחד משיאי ההופעה.

צילום: שירן מוסטובוי
ג'ף בק בתל אביב צילום: שירן מוסטובוי

הדיוק והמיומנות של בק הם משהו שצריך לראות כדי להבין. את הכל הוא עושה עם חצי חיוך מבויש, מרוחק מהקהל, אך שואב ממנו עוד ועוד אנרגיות. הוא בא לעבוד, נקודה. והוא נותן עבודה מושלמת מבלי להתאמץ. גם ברגעים היותר שקטים כמו הביצוע שלו ל-"Somewhere Over The Rainb" (שמופיע גם באלבומו החדש) הוא אינו יורד מהאולימפוס עליו הוא ניצב במשך שעתיים.

לקטעים שהוא עשה עם סלייד הזכוכית שלו יש מקום מובטח בגן עדן. באינטרפרטציה שלו ל-"A Day in a Life" של הביטלס (שסגרה את ההופעה לפני ההדרן) הוא פירק את השיר לחלקיקים והרכיב אותו מחדש עם זכוכית מגדלת. בק ביצע את כל תפקידי השיר הקטנים ביותר על הגיטרה בצורה כל כך חלקה ושוטפת עד שזה הרגיש כמו להקה של איש אחד, למרות שלצידו נגנים כה מעולים. 

צילום: שירן מוסטובוי
ג'ף בק בתל אביב צילום: שירן מוסטובוי

הוא עלה להדרן עם  הקטע הקלאסי "How High Is The Moon", חמוש בפעם הראשונה בגיבסון לס פול והקדיש אותו ביראת כבוד ללס פול, המוזיקאי/חלוץ/ממציא המהולל שמת לפני כשנה. בקטע האחרון "Nessun Dorma" האופראי והמיתולוגי שקיבל בבת אחת את רוח הנעורים והחספוס של בק (ומופיע גם הוא באלבומו החדש), הקהל המשולהב שישב סביב השולחנות בנימוס במשך רוב ההופעה כבר נצמד לבמה, סנטימטרים בודדים מהאגדה וסירב ללכת.

מי שלא הספיק אמש, רוצו לראות את הפלא הזה שנשאר לעוד הופעת אחת הערב בקיסריה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/music/ -->