בק פור גוד: על ההופעה של ג'ף בק
ההופעה של ג'ף בק היא מפגן ראווה של וירטואוזיות יוצאת דופן שחובקת בתוכה כמעט כל סגנון אפשרי. רוקנ'רול ובלוז שמובילים לג'אז ופיוז'ן ומגיעים לרוק כבד. הוא עושה ככל העולה על רוחו והגיטרה היא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מגופו
ההופעה של בק היא מפגן ראווה של וירטואוזיות יוצאת דופן שחובקת בתוכה כמעט כל סגנון אפשרי. רוקנ'רול ובלוז שמובילים לג'אז ופיוז'ן ומגיעים לרוק כבד. הוא עושה ככל העולה על רוחו. הגיטרה היא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מגופו, דומה לכל כך הרבה דברים ולא דומה לשום דבר מלבדו.
והוא אינו לבד. חבורת נגנים אדירה סביבו, שכל אחד מהם עילוי בפני עצמו. טל וילקינפילד הבסיסטית המתוקה והסופר מוכשרת אותה טיפח בק הוחלפה לסיבוב הנוכחי ברונדה סמית' שהצליחה להשמיט לסתות לא מעט פעמים במהלך המופע עם ביצועים מרשימים ויכולת ווקאלית נהדרת.
נאראדה מייקל וולדן בחליפת אלביס לבנה ונוצצת שלט על סט התופים ביד רמה ותרם את קולו הגבוה לקטעים שנגעו בסול-fאנק ("Higher"). ג'ייסון רבלו, נגן ג'אז סופר מוערך, הסתתר מאחורי המקלדות וסחט מחמאות וחיוכים מבק לאורך כל ההופעה.
פעמים רבות בהופעות מסוג זה, בהן כל אחד מהנגנים מפגין את השיא שלו, הקהל יכול ללכת לאיבוד. לא כאן. ההופעה של ג'ף בק לא מאבדת את עצמה לרגע. היא נמצאת כל הזמן בתנועה. כל הזמן בציפייה לקראת הדבר הבא שיפתיע, שירגש, שישאיר אותנו דרוכים. שיפיל אותנו מהרגליים ולא ישאיר זמן להתאושש.
בק התחיל הכי חזק והלך והגביר. הוא הצליח לגעת כמעט בכל תקופה, ושיחרר קטעים מעולים
הדיוק והמיומנות של בק הם משהו שצריך לראות כדי להבין. את הכל הוא עושה עם חצי חיוך מבויש, מרוחק מהקהל, אך שואב ממנו עוד ועוד אנרגיות. הוא בא לעבוד, נקודה. והוא נותן עבודה מושלמת מבלי להתאמץ. גם ברגעים היותר שקטים כמו הביצוע שלו ל-"Somewhere Over The Rainb" (שמופיע גם באלבומו החדש) הוא אינו יורד מהאולימפוס עליו הוא ניצב במשך שעתיים.
לקטעים שהוא עשה עם סלייד הזכוכית שלו יש מקום מובטח בגן עדן. באינטרפרטציה שלו ל-"A Day in a Life" של הביטלס (שסגרה את ההופעה לפני ההדרן) הוא פירק את השיר לחלקיקים והרכיב אותו מחדש עם זכוכית מגדלת. בק ביצע את כל תפקידי השיר הקטנים ביותר על הגיטרה בצורה כל כך חלקה ושוטפת עד שזה הרגיש כמו להקה של איש אחד, למרות שלצידו נגנים כה מעולים.
הוא עלה להדרן עם הקטע הקלאסי "How High Is The Moon", חמוש בפעם הראשונה בגיבסון לס פול והקדיש אותו ביראת כבוד ללס פול, המוזיקאי/חלוץ/ממציא המהולל שמת לפני כשנה. בקטע האחרון "Nessun Dorma" האופראי והמיתולוגי שקיבל בבת אחת את רוח הנעורים והחספוס של בק (ומופיע גם הוא באלבומו החדש), הקהל המשולהב שישב סביב השולחנות בנימוס במשך רוב ההופעה כבר נצמד לבמה, סנטימטרים בודדים מהאגדה וסירב ללכת.
מי שלא הספיק אמש, רוצו לראות את הפלא הזה שנשאר לעוד הופעת אחת הערב בקיסריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם