עיניים עצומות לרווחה: הסרט על גבריאל בלחסן מרגש
ב"גם כשעיניי פקוחות" לא תמצאו בדל ליטוש של יחסי ציבור ואין בו ניסיון להזניק אתכם לחנות הדיסקים הקרובה. המוצרים פה הם בסיסיים ביותר: איש מוכשר שכותב מוזיקה ומנסה כמעט ללא הצלחה להשאיר את חייו יציבים
''גם כשעיניי פקוחות'', רביעי, 21:20, ערוץ 2
"גם כשעיני פקוחות", סרטו המצוין של הבמאי אופיר טריינין, עוקב אחר מסעו הכמעט מייאש של בלחסן להשיג קצת נורמליות במחול המניה-דיפרסיה שבו הוא חי. בלחסן הוא גיבור אולטימטיבי שכל במאי סרטים דקומנטרים היה מבקש: מתמסר טוטאלית, משתף ובעיקר אינו מסתיר דבר מעצמו ומהצופים.
בלחסן, סולן ומקים להקת אלג'יר, התמוטט בשנת 2006 באמצע הופעה. מצבו הנפשי התערער ואובחנה אצלו מחלת המניה-דיפרסיה. הוא התאשפז באברבאנל ולאחר מכן יצא לתל אביב כדי להשלים את ההקלטות לאלבום חדש. הסיפור הסתבך כשהמחלה התפרצה שוב. הסרט עוקב אחר הניסיון הבלתי מתפשר להשלים את האלבום המיוחל ויחד איתו מעט שלווה.
בלי יומרות. בלחסן ב''גם כשעיניי פקוחות''
צילום: רואי רוט
"גם כשעיניי פקוחות" עשוי משילוב מחוזק של מונולוגים בלחסניים למצלמה לצד הכרת הסביבה המשפחתית הגרעינית הקרובה לו. לאט לאט לקחו אותנו הבמאי ובלחסן למסע בארץ הבלגן במוח. רגע אחד יש שלווה ומיד אחריו מגיע סחרור. פה הוא מדבר בבהירות ורק הסטת את ראשך לשניה הצדה והוא שורף את כל בגדיו. המסע האותנטי הזה בנוי בצורה כל כך סוחפת שהיו רגעים שגם אני הייתי מותש מעומס המחשבות, הטרדות והמאבק.
אנטי תזה לסרטי אמנים. בלחסן יח''צ
מתי בפעם האחרונה ראיתם זמר מפורסם מסתכל למצלמה ואומר "יש לי חור בלב"? גבריאל בלחסן הוא גיבור נטול יומרות, מלבד היומרה להיות מה שהוא כרגע.
ההישג הגדול של הסרט הוא ביכולת לפרק
את הנושא הטעון כל כך של יציבות נפשית לגורמים קלים לעיכול ולהזדהות. מהי מורכבות האדם אם לא הצורך באהבה, בהרגשה טובה, בבהירות כלפי עצמו והסובבים אותו. יש כאן שילוב מנצח של סיפור פשוט המספר את עצמו יחד עם בימוי קולח שלא מסתבך ונופל למלכודות של העמסה רגשית יתרה.
מבקרי טלוויזיה הם אנשים לא מרוצים גם כשהם מרוצים. רוב הסיכויים שאם בלחסן היה אמן אחר החמוש בסינגל חדש או וידוי רועש וגלוי, סרטו לא היה מגיע לשממת הרייטינג הנמצאת בערב החג של שמחת תורה. זהו, מצאתי משהו לא טוב בסרט, אפשר לסיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם