הלילה של אוזי אוסבורן: על האוזפסט
היה שמח בפסטיבל האוזפסט שהתרחש אתמול בתל אביב. Korn צעקו כמו בניינטיז, soulfly נכנסו ברעש ואוזי אוסבורן הוכיח שהוא המלך של המטאל (גם כשריסס את הקהל בזרנוק קצף). היינו ונתנו בראש
רגע לפני 1: מסיבת עיתונאים עם אוזי ושרון אוסבורן
רגע לפני 2: דיווח מהאוזפסט בלונדון
ולא רק אוזי, גם שאר משתתפי האוזפסט הישראלי הראשון באו ועשו טוב לכל 8,500 האנשים שהגיעו לפארק הירקון.
החל מהלהקות בבמה הקטנה, שבה קרא טל פרידמן לליאור נרקיס שהופיע באותה העת בקיסריה: "מוצץ זרגים"; ועד כמובן לשלושת המופעים הגדולים של הערב בבמה המרכזית: Soulfly, Korn ואוזי אוסבורן.
סחטיין שוקי וייס, ארגנת לנו אחלה פסטיבל רוק מטאל, עם שתי במות מרשימות ולפחות שלוש להקות ששוות כל אחת מהן הופעה לבדה.
Soulfly נכנסו ברעש ונשמעו טוב, גם ובמיוחד כשביצעו שירים של "ספולטורה", להקתו הקודמת של הסולן מקס קאבלרה.
אחריהם עלו Korn, שיכלו למלא פארק בעצמם כשחלק לא קטן מהקהל הגיע במיוחד עבורם למופע, כך שהם היו עבורו ההופעה המרכזית.
קורן נשמעו טוב. הסולן ג'ונתן דיוויס עדיין בטרנינגים שהוא רגיל אליהם מהניינטיז, ובאותה שירה צועקת שגם היא באה משם. המתופף החזק והבסיסט המצוין נתנו כמה קטעים שבהם הם ג'ימגמו והחזיקו לבד את הקהל. הם אפילו נתנו את הקטע עם חמת החלילים של דיוויס והקאבר החלקי ל-One של מטאליקה.
לפני שהלכתי להופעה, אני מודה שהתכוונתי להנות מלראות את אוזי אוסבורן על הבמה גם במימד הנוסטלגי, כשחשבתי שייתכן מאוד שזה יהיה המימד המהנה העיקרי בהופעה, שכן מעולם לא ראיתי אותו בלייב. כן, אפילו פחדתי שאתאכזב.
אבל זה אוזי. ומייד כשאוזי עלה על הבמה, הנוכחות המוטרפת שלו מילאה אותה כמו שמעטים הפרפורמרים שמסוגלים לעשות זאת.
ההליכה הספק מגוחכת בצעדים קטנים שבה טופף על הבמה האמן הפסיכי הזה היתה בדיסוננס מוחלט לעוצמה של האנרגיה שהשתחררה ממנו ופוצצה את פארק הירקון בתל אביב.
אוצר המלים המאוד מצומצם שבו הוא השתמש, לא הפריע לאוזי לנהל דיאלוג מלא משמעות עם הקהל במשך השעתיים בהם הוא הופיע, במהלך השירים וגם
אבל לאוזי לא משנה אוצר המלים, סגנון הדיבור, הדאווין ובכלל מה יחשבו עליו. בדיוק להיפך. או כמו שהוא הגדיר זאת: “I’m Ozzy Osbourne, I don’t give a fuck”.
והיו הימנוני הענק. בשיר השלישי Mr. Crowley הקהל התחיל לשיר כבר בקטע של הקלידים. מאותו רגע, הוא התמסר לגמרי להופעה ולאוזי.
ואוזי התמסר להופעה ולקהל בעצמו, כמו שרק הוא יודע לעשות, כמו שהוא המציא את קלישאת הרוק הזאת.
אוזי עלה עם דליי מים שהוא צינן בהם את עצמו ואת הקהל שנדחק קרוב לבמה, וגם עם זרנוק קצף אותו הוא השפריץ בכמויות על הקהל, על הבמה וגם (הרבה) על עצמו.
כשהוא מכוסה קצף לבן, כמו מסיכה של ליצן מטורף, אוסבורן נראה כאילו הוא שם בשנות השבעים, ילד בן 62 שמתנהג כמו פרחח לא שפוי, לוקח את הקהל איתו למסע מוטרף במחוזות הבלוז הכבד שהיו הבסיס והפכו במהלך השנים למה שאנחנו מכירים היום כמטאל.
ההרכב הנוכחי שמלווה את אוסבורן עושה טוב לשירים. עם סאונד עכשווי, המעבר מהבלוז והרוק הכבד של הסבנטיז למטאל של היום נשמע טבעי לגמרי.
השירים הישנים נשמעו חזקים ובועטים כשהם יצאו תחת הידיים של הלהקה העכשווית, שאוזי שעושה לנגנים שלו הרבה כבוד, טרח לציין בכמה הזדמנויות שונות כי היא אחד ההרכבים הטובים ביותר שניגנו איתו במהלך השנים.
החשמל שזרם מאוזי לקהל ובחזרה לא נפסק עד לסופו ורק הלך וגבר, כשהוא מבצע קלאסיקות ענק שלו כאמן סולו ושל בלאק סאבאת, (Iron Man, ו- War Pigs היו אדירים) הלהקה האגדית ממנה יצא ושהשפיעה ועדיין משפיעה על דורות רבים כל כך של מוזיקאים.
לפני הסוף אוזי והקהל הפכו לאחד, כשהם שרו ביחד את הבלדה Mama, I'm Coming Home ואז קינח ב- Paranoid.
נראה היה שאוזי ממש נהנה מהאהבה שהקהל בתל אביב הרעיף עליו, מה שגרם לו להדגיש שהוא מתכוון לחזור להופיע פה, והפעם אחרי שבעבר הוא היה שיכור מדי מכדי להגיע לכאן, אוזי הבטיח שזה יהיה בקרוב. אני אהיה שם.
שוקי וייס, שוב סחטיין על האוזפסט הראשון. נראה לי שאחרי האנרגיה המטורפת שראית שעברה בקהל, אתה יכול להתחיל לדבר עם שרון ואוזי אוסבורן על לארגן את השני. הוא יצליח לא פחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם