מה יש לך, גברת בלום: ראיון עם אוולין קפלון
"דויד גרוסמן אומר שאני מזכירה את גברת בלום חיצונית", מספרת אוולין קפלון על דמותה בסרט "הדקדוק הפנימי" שיצא בשבוע שעבר לבתי הקולנוע. שיחה על עלייה, אהבה, תלות והליהוק של דמות המסכנה
גברת בלום היא סוג של תעלומה. איך עבדת על הדמות שלה?
"יש כל מיני רמזים בטקסט לדמות שלה, אבל זה נכון שקשה לומר בוודאות מה עבר עליה. אני חושבת שזה מה שיפה בסרט. לפי הדמות שלה רואים שהיא לא הכי שפויה. את הפתרונות מצאתי יחד עם ניר. המצאנו לה סיפור על זה שכל משפחתה באירופה נספתה".
קראת את הספר לפני כן?
"התחלתי לקרוא אותו בעברית, אבל הוא היה לי קשה לקריאה. גרוסמן הבטיח לי העתק ברוסית, אבל אף אחד מאיתנו לא מצא כזה. בדיעבד, זה היה עדיף. קשה לברוח מדמות כתובה אחרי שמתחברים אליה. הבנתי מאנשים שהדמות בספר יותר קשוחה ויש לה משפחה, אבל בסופו של דבר, היה לי חשוב ליצור גברת בלום משלי. גרוסמן גם אומר שאני מזכירה את גברת בלום חיצונית".

בתור עולה חדשה/ישנה מצאת חיבור מיוחד עם גברת בלום?
"זה הסרט הראשון שבו פרצתי קצת את גבולות העולה החדשה. גברת בלום היא זרה, אבל לא רוסייה. אני מסירה את הכובע בפני ניר, שלקח סיכון בכך שליהק אותי לתפקיד, על אף שאני כבר שנים מתויגת כרוסייה בקולנוע הישראלי. זה נכון, יש לי עדיין מבטא ואני בהירה. עד סוף חיי אהיה סוג של זרה".
בראיון שהענקת לפני חמש שנים אמרת שנמאס לך לשחק את המסכנה, והנה שוב, גם גברת בלום היא אישה מסכנה שמשתגעת לבסוף. זה עדיין מפריע לך?
"עבר מספיק זמן מאז. אני מאמינה שכל שחקן הרגיש באיזשהו שלב מתויג כדמות מסוימת. גברת בלום היא לא רק מסכנה. ברגע שהיא החליטה משהו, היא מתעקשת עליו. אני אוהבת את העובדה שהדמות שלה קצת אפלה באופן הזה".

"הילדה שלי עדיין צעירה, ואהרון הוא כבר נער מתבגר. זה אחרת. במיוחד כשמתייחסים למשפחה הקשה שאהרון נאלץ להתמודד איתה בסרט. עם הבת שלי יש לי שפה משותפת. אני משתפת אותה באיך שאני מרגישה והיא משתפת אותי. את החיבור לאהרון מצאתי דרך הבדידות של שתי
ביום-יום, קפלון עובדת כעורכת סרטים, והפגישה בבית הקפה נערכה יומיים אחרי שהעבירה לילה בחדר העריכה. קפלון אומרת שלמעשה המקצוע המרכזי שלה הוא עריכה ושיש לה מזל שהיא משחקת מדי פעם בקולנוע הישראלי.
במשחק את עושה שימוש בניסיון שלך בעריכה?
"בתור עורכת קל לי יותר לשחק. אני באה מעולם של מאחורי הקלעים. מתוך העריכה אני רואה את הניואנסים הקטנים שחשובים לשחקן. אנחנו לא תמיד מודעים לעצמנו. פעמים רבות אנחנו מרגישים טוב עם המשחק שלנו, אבל רואים שזה לא עבד. אבל כשיש במאי כמו ניר, את לא דואגת - דואגים לך".