מאולתר ומופרך: שניצר בפסטיבל חיפה
כמו סרטיו הקודמים של חיים בוזגלו, גם "סרק סרק" מלא בבכי, צעקות וצילומי תקריב מעיקים. וגם: חמש המלצות יומיות לפסטיבל הקולנוע
זהו תקציר מרוכז של "סרק סרק", סרטו מרובה הזנבות של חיים בוזגלו, שהוכן כבר לפני כשנתיים ועומד בקרוב להיחשף ברבים. כמו בעבודות קודמות של במאי שופע זה ( "כבוד", "צלקת", "זינזאנה"), גם "סרק סרק" נראה כאוסף אקראי של סקיצות מאולתרות, מהסוג המבוצע בדרך כלל בשיעורים בשנה ראשונה בבתי הספר לדרמה. בוזגלו, כמקובל אצלו, אינו חוסך בג'סטות גדולות, צעקות, בכי וצילומי תקריב מעיקים.
אילו אלה היו בעיותיו היחידות של הסרט, ניתן היה לעבור בשקט לסדר היום. אך פה הן מצטרפות לעלילה שמופרכותה מתחרה רק בעילגותה. למרות רשימת המשתתפים הארוכה והמנוסה (לביא, ריימונד אמסלם, לירון לבו, שמואל שילה, אריה צ'רנר ועוד ועוד), קשה לאתר על הבד ולו רגע אמין אחד, שאיכשהו יסייע להעמיד על הרגליים את סרט המתח הפוליטי הזה.
קוסמוס: קוסם, מרפא עממי, שאמאן או אולי שליח מטעם ההשגחה העליונה. לא חשובה זהותו של האלמוני הנופל משום מקום על תושבי עיר הגבול הטורקית קארס, חשוב יותר האפקט הרוחני שהוא מותיר על חייהם, כצלקות בלתי ניתנות להשכחה. הקולנוען המעולה ריאה ארדם ("ימים ורוחות") בסרט המאחד ספיריטואליות עם תופעות טבע בלתי מוסברות. דורש ריכוז רב.
לורד: האמונה בנסים הדתיים מקבלת ממד ממוסחר ביותר בעיר לורד בדרום צרפת, שם התגלתה על פי המסורת הבתולה הקדושה לעיניה של רועת עזים אנאלפבתית. ג'סיקה האוזנר, קולנוענית אוסטרית, מציבה במקום הזה, שבו מתרגמים אמונה עממית למחזורי כספים גדולים, עלילה המתעמתת עם הדת הקתולית על כל הקשריה הפגאניים.
ארבע פעמים: סרט שבו העזים הפועות מגלמות תפקיד בולט לא פחות מן הרועים המופקדים עליהן. רומנסה כפרית יפה, נטולת דיאלוגים לחלוטין, שהכין מיקלאנג'לו פרמרטינו האיטלקי, והיא מתחוללת בחבל קלבריה הבלתי מפותח ויכולה לשמש כשיעור להבנת חשיבות הסאונד בקולנוע. יפה.
האיש הצורח: מחמט סאלח הארון הוא הקולנוען היחיד הפעיל בצ'אד, אחת ממדינות אפריקה הרחבות ביותר. סרט זה מצטרף להישגיו הקודמים ("ביי ביי אפריקה", "דאראט"), שהיטיבו לבטא את הפער הבלתי ניתן לגישור בין המסורת השבטית ובין דרישות החיים בעולם של זמננו. הפעם שואבת העלילה את עקרונותיה מהסיפורים התנ"כיים על אודות עקדת יצחק ומרד אבשלום.
מולן רוז': סיפור חייו של הצייר אנרי דה טולוז לוטרק, שסבל מבעיית גובה קשה, אך הפליא לנצלה לטובת תעלולי מיטה. סיפורו של מועדון הלילה הפריזאי, ששימש לצייר הנודע כבסיס פעולה לתיעוד חייהן של רקדניות
אתמול פקד את הפסטיבל הכוכב ההוליוודי פול ג'יאמטי, הזכור בעיקר מהופעותיו הנוירוטיות ב"דרכים צדדיות" ו"אמריקן ספלנדור". הוא הגיע לחיפה לשם קידום סרטו החדש מתוצרת קנדה - "הגרסה של ברני" על פי ספרו של מרדכי ריכלר, שיגיע לבתי הקולנוע בארץ בעוד כמה שבועות. ג'יאמטי, בניגוד לתדמית שהוא מעביר בסרטיו, התגלה כאדם נינוח להפליא. במפגש עמו, שאליו הצטרף גם מפיק הסרט רוברט לנטוס, הכריז ג'יאמטי שהוא חותר לגלם בקרוב על הבד את דמותו החידתית של מחבר ספרי הסיינס פיקשן הנערץ פיליפ ק. דיק. לו יהי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם