רואה שחורים: על ההופעה של אוזי בלונדון
רגע לפני פסטיבל אוזספט שיתקיים מחר בתל אביב, שלחנו את עידו סואן להתרשם מההופעה של אוזי אוסבורן בלונדון. אחרי שעה וחצי של רעש תופים ותמרות עשן, הוא הבין למה הפך נסיך האופל לאייקון תרבות
ובינתיים בישראל: דיווח ממסיבת העיתונאים של אוסבורן בתל אביב
פסטיבל אוזפסט התקיים לראשונה ב-1996 באריזונה ובקליפורניה, לאחר שמארגני פסטיבל המוזיקה הנחשב לולהפלוזה סירבו לאשר את השתתפותו של אוסבורן. אולי זה גם הזמן להזכיר שאוסבורן, שהחל כסולן להקת בלאק סבאת', נחשב לאחד מאבות ההאבי-מטאל, עוד לפני שהז'אנר הפך פופולרי כל-כך. ב-2005 הוא נכנס להיכל התהילה של המוזיקה בבריטניה, מה שמעיד סופית על חשיבותו בהתפתחות אותו ז'אנר, שלא לדבר על שלל הרכבי ההאבי-מטאל שבאו בעקבותיו ועדיין זוכים להצלחה מרשימה.
הגעתי להופעה ביום שבת בעודי מתפלל לחזור בריא ושלם מהאירוע. על אף שהאבי-מטאל הוא לא הז'אנר האהוב עליי, אני מעריך אותו בתור סגנון שנוצר כמחאה על שלטון ההגמוניה, החוק, המשטר וערכי החברה הבורגנית המסואבת ולפסטיבל עצמו הלכתי מתוך תחושת סקרנות. אולי רציתי לדעת אם הדעות הקדומות שלי על ההאבי-מטאל ושוחריו אכן מוצדקות, ואולי בכלל רציתי להיות מסוגל ליהנות ממופע של האיש והסמל, נסיך האופל אוזי אוסבורן ולנסות להבין את סוד קסמו האמנותי.
כבר בכניסה למתחם, קיבל את פניי גבר שיכור כלוט שהובל על ידי שוטרים החוצה, בעודו צועק ומקלל - לא מחזה סימפטי במיוחד, ובכל זאת: פסטיבל, מוזיקה, שותים וכו'. חוץ מזה שהוא הופרד מאשתו, וסירב להתפנות בלעדיה. צודק.
גם אם ההאבי-מטאל החל כמוזיקה שנתנה ביטוי למחאה חברתית, היום הוא מתקיים בשוק מסחרי לחלוטין, כולל מרצ'נדייז ושלל אטרקציות שהיו בפסטיבל עצמו, ביניהם מיני לונה פארק, שנקרא, כמה משעשע, "כפר הארורים". איזו מחאה ואיזה נעליים. הקהל עצמו, מצעיר ועד מבוגר (והיו לא מעט כאלה, מה שמעיד על חותמו של אוסבורן בנוף התרבותי), היה נראה כקהל אופייני של חובבי הז'אנר, כלומר לובשי שחורים, חולצות
ועדיין, יש משהו מרשים בכמות העצומה הזאת של האנשים, שמקיימים מעין תרבות אלטרנטיבית לכל מה שקורה כיום בתוכניות המוזיקה בטלוויזיה המסחרית, ושיש עדיין קיום עצמאי למשהו שחורג מגבולות ה"כוכב נולד" ותואמיו (במקרה הבריטי הכוונה היא ל"אקס פקטור" כמובן, שבאופן אירוני אשתו של אוסבורן שימשה בו כשופטת, עד לפני שנתיים).
ואולי זו מהות המחאה, עצם הנהירה ההמונית לפסטיבל כמו אוזפסט, וכיבוש ה-O2 לערב אחד רועש במיוחד. מה שמפתיע זה שעוד לא הופקה תוכנית שתגלה את כוכב ההאבי-מטאל הבא - ואולי זה מה שאוסבורן צריך לעשות עכשיו, רק צריך שמישהו יזרוק לו את הרעיון כי ריאליטי משפחתי כבר היה לו וגם ביוגרפיה הוא כבר כתב (או יותר נכון הכתיב לסופר צללים שכתב אותה עבורו) בסוף 2009.
הקהל באולם השתולל כמעט כמו אוסבורן עצמו, שעלה על הבמה ב-21:00 ונעל את הפסטיבל. כבר אחרי שני שירים, הוא שפך על עצמו דלי של מים קרים, ובשיר הרביעי כבר ריסס את הקהל בתת מקלע עם קצף לבן. כשסיים איתם ריסס גם את עצמו, והפך מנסיך אופל שחור לנסיך אופל לבן. מיותר לציין שרבבות המעריצים נותרו משולהבים לאורך כל המופע, שהסתיים אחרי שעה וחצי של רעש תופים ותמרות עשן, במהלכן ניפק את מיטב להיטיו, כולל שירים מאלבומו החדש, העשירי במספר.
אוסבורן היה נראה אנרגטי ומפחיד מתמיד, גם בגיל 61, והיחיד בקהל שלא בא על סיפוקו הוא כנראה אני, אחרי שהבנתי שאני מעדיף לצרוך את מנת הדיסקו השבועית שלי במקום. כל השאר קיבלו בדיוק את מה שבשבילו הם באו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם