כחומר ביד היוצר: על האלבום החדש של אושיק לוי

באלבום הקאברים החדש של אושיק לוי "קול וחומר" אמנם חסר חוט מקשר בין השירים השונים, אבל הקול המעושן, ההגשה השרמנטית והעיבודים המצוינים ירגשו אתכם בכל מקרה

ירין כץ | 27/9/2010 14:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

אושיק לוי, ''קול וחומר''

בגיל 66 אושיק לוי עדיין מחפש את עצמו. אחרי 40 שנות קריירה כזמר שחתום על להיטים כמו "חוזה לך ברח", "יונתן סע הביתה" ו"זה מכבר", וכשחקן ב"גבעת חלפון אינה עונה", "השיר שלנו", "השמינייה" ו"בלי סודות" האלמותית, הוא מוציא אלבום קאברים המכיל שירים שלא זכו מעולם להיכנס לפנתאון המוזיקה הישראלית כמו "שלומזונה" של משינה או "סיכוי קלוש" של שרון הולצמן.

- האזינו לשיר "כל קיץ"
- האזינו לשיר "ילדה שלי"

ואולי בעצם לא מדובר בחיפוש, אלא בכיוונים אמנותיים ברורים מאד לו עצמו שרק התקשורת מתקשה לקטלגם. כך או כך, האלבום החדש, "קול וחומר", ראוי לשבחים על הניסיון של לוי לאתגר את עצמו ואת המאזינים, תוך לקיחת לא מעט סיכונים שיכולים לפגוע במכירות.

כשהוא מצויד בקול מעושן והגשה שרמנטית, מבצע הזמר גרסאות כיסוי לכמה מהקלאסיקות של הרוק הישראלי, וביניהן "איש בלי נצח" של החברים של נטאשה, "חור בלבנה" של רוקפור ו"עצוב בלעדייך" של אביב גפן, כשעל בחירת השירים והעיבודים מנצח המוזיקאי זיו ריינר.
צילום יח''צ: מיכה קירשנר
לא הכיר את השירים. אושיק לוי צילום יח''צ: מיכה קירשנר

לוי מעולם לא זכה להכרה ולהערכה לה זכה אריק איינשטיין למשל, אך הוא בהחלט קורץ מחומר דומה ובורך ביכולות הגשה ושירה מרשימות, שבעידן הסינגר-סונגרייטרים הפכו למוצר שאבד עליו הכלח. העיבודים של ריינר, ביחד עם ההגשה של לוי, נותנים את הכבוד הראוי לטקסטים המקוריים כשהם מתעכבים על כל מילה והברה משל היו חברים חרוצים באקדמיה ללשון עברית. ההתעכבות הזו מאפשרת למאזין לגלות מחדש את השירים בין אם הוא הכיר אותם בביצוע המקורי ובין אם לא, ובכך הופכים את ההאזנה לחוויה מלמדת.

אצלו היה קשר בין השירים. שבן
אצלו היה קשר בין השירים. שבן צילום: עמית ישראלי
אולם בחירת השירים, שהיא יתרונו הגדול של האלבום, משמשת כחרב פיפיות והופכת גם לחסרונו. לוי העיד בראיונות שונים כי לא הכיר חלק מן השירים שהציע לו ריינר בעבודתם המשותפת ולמד אותם במטרה למצוא פרשנות משלו. העובדה הזו ניכרת באלבום ופוגעת מעט באותנטיות שלו. להבדיל למשל מאלבום הקאברים "מגדל הפזמון" של שלומי שבן (המשתתף גם הוא באלבום זה), שקיבץ בתוכו עשרה שירים שאין ביניהם שום קשר מלבד חיבתו העזה של שבן אליהם, ב"קול וחומר" השירים אמנם מבוצעים בצורה מקצועית ומרשימה, אך חסר בהם מימד הרגש שנובע מחיבור אישי.

אלבומי קאברים מצריכים לרוב כותרת גג שתסביר מדוע נבחרו דווקא הם ולא אחרים ומהו החוט שמקשר ביניהם. בפרויקט של לוי וריינר קשה לזהות את החוט הזה, כך שמי שמצפה מלוי
להוציא אלבום בסגנון "אושיק לוי שר שירים מבית אבא" או "אושיק לוי שר סינטרה" יצטרך להסתפק הפעם ב "אושיק לוי שר". אבל לוי שר טוב והעיבודים של ריינר מלאי רבדים ומותאמים למידותיו, כך שהאלבום ראוי להאזנה למרות הכל. 

גם אם זה נשמע שלוי עדיין מחפש את עצמו, אין ספק ש"קול וחומר" הוא אחד מפסגות הקריירה הרב תחומית שלו, כשעל הדרך הוא עושה חסד עם כמה שירים מעולים ונשכחים וגם על כך מגיעות לו מחמאות. לריינר אמנם מגיע קרדיט גדול על יצירת האלבום, אך לוי, שהסכים לצאת להרפתקה מוזיקלית כזו, כשהוא מלווה באנשים צעירים רבים, הוא למעשה הגיבור האמיתי של הסיפור. 




כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/music/ -->