כחומר ביד היוצר: על האלבום החדש של אושיק לוי
באלבום הקאברים החדש של אושיק לוי "קול וחומר" אמנם חסר חוט מקשר בין השירים השונים, אבל הקול המעושן, ההגשה השרמנטית והעיבודים המצוינים ירגשו אתכם בכל מקרה
אושיק לוי, ''קול וחומר''

- האזינו לשיר "כל קיץ"
- האזינו לשיר "ילדה שלי"
ואולי בעצם לא מדובר בחיפוש, אלא בכיוונים אמנותיים ברורים מאד לו עצמו שרק התקשורת מתקשה לקטלגם. כך או כך, האלבום החדש, "קול וחומר", ראוי לשבחים על הניסיון של לוי לאתגר את עצמו ואת המאזינים, תוך לקיחת לא מעט סיכונים שיכולים לפגוע במכירות.
כשהוא מצויד בקול מעושן והגשה שרמנטית, מבצע הזמר גרסאות כיסוי לכמה מהקלאסיקות של הרוק הישראלי, וביניהן "איש בלי נצח" של החברים של נטאשה, "חור בלבנה" של רוקפור ו"עצוב בלעדייך" של אביב גפן, כשעל בחירת השירים והעיבודים מנצח המוזיקאי זיו ריינר.

לוי מעולם לא זכה להכרה ולהערכה לה זכה אריק איינשטיין למשל, אך הוא בהחלט קורץ מחומר דומה ובורך ביכולות הגשה ושירה מרשימות, שבעידן הסינגר-סונגרייטרים הפכו למוצר שאבד עליו הכלח. העיבודים של ריינר, ביחד עם ההגשה של לוי, נותנים את הכבוד הראוי לטקסטים המקוריים כשהם מתעכבים על כל מילה והברה משל היו חברים חרוצים באקדמיה ללשון עברית. ההתעכבות הזו מאפשרת למאזין לגלות מחדש את השירים בין אם הוא הכיר אותם בביצוע המקורי ובין אם לא, ובכך הופכים את ההאזנה לחוויה מלמדת.

אלבומי קאברים מצריכים לרוב כותרת גג שתסביר מדוע נבחרו דווקא הם ולא אחרים ומהו החוט שמקשר ביניהם. בפרויקט של לוי וריינר קשה לזהות את החוט הזה, כך שמי שמצפה מלוי
גם אם זה נשמע שלוי עדיין מחפש את עצמו, אין ספק ש"קול וחומר" הוא אחד מפסגות הקריירה הרב תחומית שלו, כשעל הדרך הוא עושה חסד עם כמה שירים מעולים ונשכחים וגם על כך מגיעות לו מחמאות. לריינר אמנם מגיע קרדיט גדול על יצירת האלבום, אך לוי, שהסכים לצאת להרפתקה מוזיקלית כזו, כשהוא מלווה באנשים צעירים רבים, הוא למעשה הגיבור האמיתי של הסיפור.