שמחה ראבה: לקראת הגעתו של מקס ראבה
הזמר הגרמני מקס ראבה עומד לנחות בישראל בחודש הבא. לקראת בואו, נסענו לגרמניה להתרשם מאחד מזמרי קלאסיקות הפופ והסווינג המובילים. געגועים לתקופה יפה יותר
רגע לפני עוד הסתובבו המאות הרבות של האנשים וחיפשו את מקומותיהם, אכלו נקניקיות ושתו בירות אבל ברגע שרבה עלה לבמה, אחרי הקדמה לא ארוכה של להקת הביג בנד המרשימה המלווה אותו כבר שלושים שנה, ושר את השיר הראשון בקולו הגבוה ובסגנון ההגשה הכמו לקוח מסרט דוקומנטארי על גרמניה של לפני היטלר. הקהל נשתתק בבת אחת ובצייתנות גמורה התמסר לצלילים.
נכון, שיריו של רבה, שיגיע לישראל להופעות בחיפה, ירושלים ותל אביב בתאריכים 18-21 לאוקטובר, לא פורטים על נימי הנוסטלגיה של רוב הקהל הישראלי, בניגוד לקהל הגרמני.
הגרמנית הרצוצה בפי אפשרה לי להבין רק חלקית את דברי הקישור שלו, שנדמה שריגשו ושעשעו את הקהל. מרתק היה לראות מהצד כיצד הם נופלים ברשתו והופכים מסורים יותר ויותר משיר לשיר ומקטע קישור לקטע קישור.
הביצוע של ראבה אנכרוניסטי במכוון, ההופעה המוקפדת, החליפה ופסנתר הכנף הלבנים, הטוקסידו שלובשים כל הנגנים, הביצוע המהוקצע עד כדי כמעט נוקשות וההומור היבש שהוא מפגין בקטעי הקישור, כל אלה הופכים את ההופעה לעל גבול הפרודיה המוגזמת בכוונה. מוגזמת רק על הגבול, כך שרגעי ההומור משתלבים עם הרגעים המרגשים.
הופעה מוקפדת. מקס ראבה
יח''צ
ראבה, המלווה בתזמורת וירטואוזית ממש מבחינת טכניקה מוזיקלית שמלווה אותו כבר שנים ארוכות, שר רפרטואר מגוון בגרמנית ובאנגלית (בהופעה בישראל הוא מתכוון לשיר יותר שירים באנגלית ולבצע את קטעי הקישור באנגלית וכן לשיר יותר שירים מוכרים גם מחוץ לגרמניה) של שירים שכולם לקוחים משנות העשרים והשלושים ורבים מהם נכתבו, עובדו או הולחנו על ידי יוצרים יהודים או מתנגדי משטר לנאצים שנרדפו או הושמדו בזמן המלחמה.
לדבריו, במפגש עיתונאים שנערך אחרי ההופעה, הוא רואה בעצם השירה של השירים וההקפדה לאזכר כל יוצר ויוצר בשמו את ההצהרה הפוליטית הטובה ביותר שהוא יכול להצהיר, על הצורך של גרמניה להתמודד עם עברה מחד גיסא ולקחת עליו אחריות. אך מאידך גם להרגיש שהיא יכולה להתרפק על עברה הפרה נאצי. זו אחת הסיבות
העיקריות לכך שרצה להופיע בישראל במשך שנים רבות כי לא יתכן, לדבריו, שבכל העולם הוא מופיע עם רפרטואר שחלק כה גדול ממנו נוצר על ידי או לפחות בשיתוף יהודים ודווקא בישראל לא.
"גרמניה הייתה פעם חלום", אמר לי בסיום הקונצרט הנס קופר, תושב בון כבן שישים בערך, שנכח בקונצרט עם אשתו ומצהיר שגדל על השירים הללו בבית הוריו. "לפני היטלר, לפני המלחמה, לפני הפשיסטים, הייתה לנו החוקה הכי מתקדמת, האומנות הכי מתקדמת, התרבות, הטכנולוגיה, היחס ליהודים היה הכי טוב מכל אירופה. הקללה שלנו, שהגיעה עם הנאצים, הפכה את גרמניה מחלום לסיוט. מהסיוט הזה לא בטוח שהתעוררנו. לעולם כשידברו על גרמניה יזכירו את הסיוט. אבל השירים האלה מזכירים שהיה גם חלום". נדמה שאי אפשר להגדיר זאת בצורה קולעת יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם