מתחת לשמיים: אסף אבידן מתכונן למופע במצדה
אחרי שלוש שנים מטורפות ומסחררות שהפכו אותם מירושלמיים אנונימיים לכוכבי רוק גדולים ברמה ארצית מגיעים אסף אבידן והמוג'וז לפסגה הכי גבוהה באזור: מופע זריחה מיוחד במצדה במסגרת פסטיבל התמר. תפסנו את הזמר לשיחה על ההופעה הלא שגרתית, על תעשיית המוזיקה, על תוכניות לעתיד ועל ההצלחה
מעבר להיותו סמל מין בהתהוות ומרואיין מבוקש, לשמחתו ולשמחת כולנו יש הרבה בשר והצדקה מאחורי כל הכוכבות הזו, אחרי הכל, אבידן לא היה ב"כוכב נולד", לא שייך לכנופיית רימון, לא סילסל להיטים ים תיכוניים בקיסריה ולא השתתף באף תוכנית ריאליטי - ההצלחה שלו ושל להקתו שהצטרפה אליו בכדי ליצור את אלבומו השני "The Reckoning" נבנתה לאט לאט, מפה לאוזן, מהופעה להופעה ולא ביום אחד. הניגוד הגמור מכל כוכבי האינסטנט שבאים והולכים ואין בעצם שום הצדקה ממשית לקיומם.
אבידן הוא כבר מזמן לא הבטחה. הוא מקיים בכל אלבום ובכל הופעה. ההופעה במצדה, אלבום חדש, אתר אינטרנט חדש, הופעות עם תזמורת במשכן לאמנויות הבמה, שיתופי פעולה רבים על הבמה ובאולפן שיקרו בתקופה הקרובה רק מראים שהוא ולהקתו נמצאים בשיאם היצירתי.
"אני עובד לפעמים 16 שעות ביום", הוא אומר. "אבל אני נהנה מכל רגע. תמיד הייתי במשחק שלי, לא חשבתי שמישהו ישמיע את השירים ברדיו והאלבום ימכור 30 אלף עותקים. עשינו אותו והוצאנו מכיסנו כי האמנו בזה. אני עושה את האמנות שלי וזה ההבדל בין אמן לאומן. זה מה שאני מאמין בו".
מה זאת הצלחה?
"הצלחה היא לעשות מה שאתה אוהב ולהתפרנס ממנו בכבוד. אין פרס יותר גדול מלהתעורר בבוקר ולעשות מה שאתה רוצה, יש מעט מדי אנשים בעולם שחווים את זה. אנחנו משקיעים את כל התזרים וההכנסות שלנו בפרויקטים הבאים, אף אחד לא מתעשר מזה. אני מוזיקאי ואני מתפרנס מזה ומתעסק בזה. ההצלחה היא כלי להמשיך לעשות את האמנות שלך. את האמת שלך. אני שלם עם זה ואנחנו גאים במה שאנחנו עושים. הצלצול בטלפון שלי הוא של השיר 'איי דיד איט מיי ווי', עשיתי את זה בדרכי ועשיתי הכל בכדי שיהיו לי הכי מעט חרטות על הדרך. המוזיקה עושה לי לקום בבוקר ויש תגובות חמות, יש הד, עוד ילד ששומע אותי ואת זפלין ושלא 'יפול' למוזיקה לא טובה".
אבידן מודה שבענייני מוזיקה, הוא עדיין מהדור הישן שהולך לחנות ורוכש אלבומים. "בארה"ב יש כיום מנוי חודשי להורדות החוקיות, זה
בניגוד למגמה הזו אנחנו מוציאים בקרוב אלבום קונספט, האלבום הבא שיצא הוא קפטן ומלחיו שיוצאים למסע. הקפטן קורא להם לצאת ולעזוב את האדמה שמסמלת קיבעון ושממון והם יוצאים למסע לאלמוות דרך שבעת הימים. הם נתקלים במכשולים עד שהם מתים והקפטן נשאר לבד וחוזר לאדמה בכדי לספר את סיפורו. זה אלבום שאנשים אמורים לקחת ולשמוע אותו מההתחלה ועד הסוף. האלבום הזה הוא לגמרי לא קומוניקטיבי, הוא יאיים על הרדיו, אני ואתה אולי לא נחשוב ככה אבל אני בטוח שזה מה שיחשבו שם".
מה אתה חושב על הרדיו בארץ?
"קטונתי להבין את הבחירות של הרדיו, באלבום השלישי לא יהיה להיט גדול. עד היום אני לא מבין איך דווקא השיר 'Weak', שיר עם שני אקורדים שרחוק מלהיות סינגל בטוח, הוא השיר הכי מושמע שלי. יש לנו קהל מכל גווני הקשת המוזיקלית, קהל שרוצה מוזיקה כנה ואמיתית. תחנות המיינסטרים, מתוך קבעון, מפחדים, אז על פי התכנון באלבום החדש לא יהיה סינגל מוביל. עורך שרוצה יכול לקחת את האלבום, להתחבר לאחד מהשירים ולהשמיע. הקהל הרבה יותר חכם ממה שחושבים עליו בתחנות הרדיו".
לשלושת הגברים של המוג'וז יש פרוייקט שהם עובדים עליו ובו הם עושים ככל העולה על רוחם. "אני והדס קליינמן הקלטנו אלבום בלוז-ג'ז עם מיטב המוזיקאים הישראליים שחיים בניו יורק", הוא מספר. "אבישי כהן על החצוצרה, יונתן אבישי על הפסנתר, עומר אביטל על הקונטרבס ואביב כהן על התופים. רציתי מאוד לעשות את זה עם מוזיקאים מסוג אחר שהתאימו לשירים ספציפיים שכתבתי.
"שבועים לפני ההקלטות היו רק שלושה שירים ובסופו של דבר זה נגמר בזה שהקלטנו 12 טרקים. כשלמדתי בבצלאל למדתי לא להילחץ. אם אתה יצירתי, זה בסוף יצא, זה בא בתקופות. אנשים יוצרים הם אנשים יוצרים", הוא מוסיף.
ומה עם הופעות בחו"ל?
"בחודש הבא אנחנו יוצאים לטור בצרפת. בצרפת ובגרמניה יש ביקוש. נופיע שם במקומות של 300 איש כמו בבארבי ואפילו מתחת. זו עבודה קשה. להתראיין הרבה, לנסוע שמונה שעות, סאונד צ'ק, הופעה וחוזר חלילה. יחסית, אנחנו נחשבים ללהקה שמצליחה באיזורים האלו יותר מהרגיל ויש להקות מקומיות שלא ממלאות מועדונים כמונו. יש עניין מהמדיה וזה קצת כמו כל פעם להתחיל מחדש, שוב לשמוע שאני נשמע גמו ג'ניס ג'ופלין כאילו לא שמעתי את זה כבר. אבל אני ממש לא מתלונן, אחרי הכל זו מחמאה גדולה לכל מוזיקאי".
וגם חתמתם חוזה עם סוני.
"החוזה קרה בסוף רק בתנאים שאנחנו העמדנו להם. פנו אלינו חברות לא פחות גדולות, אבל קיבלנו הצעה להיות אמן של סוני מבלי להיות כפופים להם: אנחנו מייצרים את האלבום מההתחלה עד הסוף ומקבלים את כל ההחלטות האמנותיות לבד. להם יש רשות לשווק בטריטוריות מסוימות באירופה ולזמן מסוים. הם זרמו איתנו כי הם מאמינים בזה. חברות תקליטים אחרות אמרו לנו: 'קחו הכל או כלום'. אני הכי גאה בהחלטה הזו ובמוג'וז שאמרו 'קודם כל אמנות ואידיאולוגיה'. לא חייבים לשחק את המשחק ולראייה יש להקות כמו רדיוהד ואמנים כמו ג'ק וויט וטום ווייטס שנאמנים לדרכם עד הסוף".
"התעשייה נמצאת שלב שכל המבנה שלה משתנה", הוא מסביר. "הדינוזאורים מתו והיונקים הקטנים מחפשים דרך חדשה. אין שום תעשייה בעולם שנפגעה כמו תעשיית המוזיקה, הכל נגיש לגניבה. זה לכאורה הקפיטליזם במיטבו, כמות מידע ושפע בלתי נדלה אבל בלי משמעות ובלי בשר. החברות מוכרות, ולא משנה איזה מוצר, איזה סינגל. בתור אמן זה מזעזע. אין סבלנות, הכל מיידי, הכל רגעי, הסטארים של היום רגעיים. לדעתי לא יהיו יותר להקות ענק כמו 'יו 2' או 'קולדפליי', להקות לא יצליחו לסחוף באמת את ההמונים. יהיו להקות של נישות, הרבה אמנים מתחילים שכולם רוצים ומחפשים אחרי הפריצה, השאלה היא מה קורה איתם אחר כך. אבל למרות כל הבלאגן יש אופטמיות של שחר חדש".
יש לך גם קשר מיוחד עם ירושלים.
"יש לי זיקה מיוחדת לעיר שגרתי בה עד לפני שנה וחצי. אני מגדיר את עצמי עדיין כירושלמי אבל מפריעה לי ההתעסקות בירושלים, במסכנות לעומת האח הגדול. אחרי הכל ירושלים זה מיקום גיאוגרפי ואני עברתי לתל אביב כי כבר לא יכולתי לסבול את העיר מבחינה אישית, את הכבדות, את ההתעסקות עם זה שאתה ירושלמי, אני בן אדם שחי. בתחילת הקריירה הופעתי במקביל בשתי הערים באותה מידה. ההופעה הראשונה שלי ושל הלהקה הייתה דווקא בבלום בר בתל אביב".
ספר קצת על המופע במצדה.
"המופע בסוכות יהיה ממש על ההר בין העתיקות. זה הווניו הכי יפה בעולם. עולים עם הרכבל בנגלות, 80 איש בכל פעם ויש שם מקום ל-1,300 איש. הזריחה תגיע, המדבר יפתח מולנו ויש לזה הרבה כוח ואנחנו נתאים את השירים לאווירה. יהיו שלוש אורחות על קלידים, פסנתר, קרן יער וויולה, עיבודים מיוחדים ושירים חדשים".
אסף אבידן והמוג'וז, יופיעו במצדה בלילה שבין ימים שני ושלישי (27-28 בספטמבר) בשעה 03:30 במסגרת פסטיבל התמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם