תצאי בחוץ!: על "צולם ביום חול"
החלק השני של "צולם ביום חול" התבונן על הנשים בחברה החרדית וניסה לבדוק האם הפוזיציה בה הן נמצאות נובעת מבחירה חופשית או לא, והאם יש להן אפשרות אמיתית לצאת מהמשבצת הזו
עבור הגוף המשדר זהו כתם שחור המאיים על החברה החילונית. על המרחב הווירטואלי אותו מנסה הטלוויזיה לייצר. הנוכחות שלו מערערת, שכן עולמו בז לערכי הפריים טיים. קלות דעת, סקס בשקל, ראוותנות חסרת בושה - הם, לפחות באופן רשמי, לא הקפוטה שלו. אם נביט בו כשווה אל שווה, נשמע מה באמת יש לו לומר, תרמית הרוקנרול הגדולה תחשף. לכן הפיתרון הוא להציג אותו באופן סטריאוטיפי, פנים חלולות. במילא אברמל'ה לא ישפיע על טבלת המדרוג.
לפני כעשור התחיל להבין הציבור החרדי, במיוחד אלו העוסקים בתקשורת, שזה הזמן לשתף פעולה עם האויב. ישראל אייכלר ("פופוליטיקה"), דודי זילברשלג (כל תוכנית חדשות) ואפילו אלי ישי, חיפשו מצלמה מחמיאה. אבל דווקא ההופעות השיגו את המטרה ההפוכה: הם התראיינו מעמדה מתגוננת, אחרי עוד שערורייה תורנית שהתפוצצה בתקשורת. מאוימים בתוך טריטוריה זרה להם, ירו חצים חדים, שחיזקו את הדימוי המעוות וגרמו לנזק.
מה שלא הצליחו לעשות העסקנים החרדים, הטיבו לעשות דווקא שני יוצרים חילונים: רון עופר ויוחאי חקק. "צולם ביום חול" הוא הניסיון הכן הראשון לראות ולהבין את החרדי. חקק, שבעברו היה כתב חרדים במקומון בירושלים, עבר תהליך מעניין. מעיתונאי שהתמחה דרך רשת מקורות יוצאת דופן בנפלאות ושערוריות השטייטל לדוקטורנט שהקדיש את הקריירה האקדמית שלו לחקר החברה החרדית. זה נתן לו מבט אחר, מעמיק, חסר הנחות מוקדמות, על קבוצה מרתקת זו. את התוצאות רואים בכל רגע בפרויקט.
הסדרה זונחת את הנרטיב הישן כלפי הציבור החרדי. לפתע יש לו פנים, שמות, קבוצות, תתי קבוצות. באופן רגיש, ידעני ומכבד פותחים היוצרים את הדלתות לעולם זה. הם לא מחפשים שערוריות או קומבינות פוליטיות. הם באו לשמוע וגם להבין. בכל פרק מוצגת סוגייה גדולה ומורכבת ודרכה אנחנו למדים על החברה המרתקת הזו.
היוצרים בחרו דמויות שכל מצלמת דוקו תזלול אותן. בפרק הראשון שדן ביחס החרדים לבחירות, העמידו את שמואל חיים פפנהיים, קצין ההפגנות של העדה החרדית האנטי ציונית מול ח"כ אברהם רביץ המנוח, מנהיג "יהדות התורה". שני אנשים כה רחוקים באידאולוגיה שלהם, אבל משותפים בלהט וברצינות דרכם באופן מעורר הערצה.
דרך פפנהיים מצליחים היוצרים לעשות מה שלא צלחה שום מצלמה אחרת: חדירה נדירה לגרעין הקשה של העדה החרדית. לשמוע ממקור ראשון על הפחדים והחשש מפני המדינה הציונית המקיפה את חומות הגטו. פפנהיים מדבר בכנות, לעתים במבוכה,
הפרק השני, ששודר אמש, יצא מחוץ לגבולות הגטו והתבונן על הנשים בחברה החרדית. דרך עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף ומייסדת האקדמיה החרדית, והמיילדת רחל שלקובסקי (במבי) ניסה להתמודד בשאלה האם הפוזיציה בה מוצאות את עצמן הנשים נובעת מבחירה חופשית או לא, והאם יש להן אפשרות אמיתית לצאת מהמשבצת הזו.
האם הרבנים והגברים החרדים יהיו סבלנים להכיל את התמורה או שהם ישימו להן אזיקים וינציחו את המצב הבלתי אפשרי, בו האישה החרדית היא גם אמא לעשרה ילדים, גם מפרנסת את הבעל הלומד בכולל וגם מכינה את הטשולנט לשבת. שתי הנשים המרשימות הצליחו להתיר אזיקים, הפנים הנעלמות של הנשים החרדית האחרות נותרו מעבר לפינה. האם הן ירימו אי פעם את המפתח?
"צולם ביום חול", יום שבת, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם