מכסחים את נמו: על "פיראנה 3D"
"פיראנה 3D" לוקח את מוסכמות המותר והאסור בקולנוע ומטביע אותן, כורת להן את הראש, מבתר את גפיהן, מקרקף אותן ועושה דברים נוספים שצריך לראות בשביל להאמין
''פיראנה 3D'', ארה ''ב 2010, 89 דקות
בעוד הקולנוע האמריקאי נצמד לנוסחאות ולז'אנרים שהפכו אותו לאמנות הפופולרית ביותר במאה ה-20, הצרפתים לא חדלו מלהעז, מלהתנסות ומלאתגר את התפיסות המקובלות ואת מערכת הציפיות של צופיהם. המגמה הזאת, כאמור, באה לביטוי ביתר שאת בעשור האחרון, בסדרה של יצירות תובעניות וייחודיות שבהן לקחו יוצרים צרפתיים את אחד מהז'אנרים המזוהים ביותר עם הקולנוע האמריקאי - סרטי ה"ספלאטר" האלימים והטראשיים - ונתנו לו את הטיפול האוטרי, האישי והמאתגר.
ב-2003 יצא לאקרנים הסרט "Tension Haute" (שזכה בארה"ב לשם "Tension High", או "מתח גבוה") של הבמאי אלכסנדר אז'ה, שמגלם באופן מושלם למדי את התפיסה הזאת. אז'ה, שביים קודם לכן דרמת מתח שולית בשם "פיוריה", לקח ב"מתח גבוה" קונבנציית אימה אמריקאית קלאסית - שתי נערות נאות, בית כפרי מבודד, רוצח פסיכוטי עם סכין ארוכה - ונתן לו טיפול סאדיסטי, קיצוני, מופרע וקשה לעיכול, כשהוא אינו פוסח על מוסכמות הז'אנר ועל הומאז'ים לקולנוע הדרייב אין והאקספלויטיישן שנתנו לו השראה. התוצאה ההארדקוריסטית, שזכתה לשבחי המבקרים והפכה לקאלט עבור יודעי ח"ן, הפכה את אז'ה לסחורה קולנועית חמה, ועד מהרה הגיע טלפון מווס קרייבן האגדי ("סיוט ברחוב אלם") שביקש מאז'ה לביים רימייק מודרני לקאלט האימה שלו מסוף שנות השבעים, "גבעות הפחד".
מלא כוסיות. אה, וגם ונסה המעצבנת. פיראנה 3D
יח''צ
אז'ה נענה לאתגר וסיפק מותחן אימה אכזרי ומרושע שהצליח אף להתעלות על המקור דל התקציב, לפחות בכל הנוגע לחוויה הסינמטית המזעזעת שאליה שאף. אפילו קרייבן היה מבסוט, ואחרי שהסרט הצליח באופן סביר בקופות קיבל אז'ה הזדמנות לעלות ליגה, כשנבחר לשכתב ולביים רימייק אמריקאי למותחן אימה קוריאני בשם "לתוך המראה".
מחווה משעשעת. דרייפוס יח''צ
השבוע הכה "פיראנה 3D" באקרנים והוכיח כי החששות היו לשווא. למעשה סרטו החדש של אז'ה לא רק מתעלם ממוסכמות המותר והאסור של קולנוע האימה המקובל, הוא מטביע אותן, כורת להן את הראש, מבתר את גפיהן, מקרקף אותן ועושה דברים נוספים שהמקלדת מסרבת להקליד, דברים שאתם צריכים לראות בשביל להאמין. "פיראנה 3D" הוא הסרט האלים, המופרע, המזוהם מוסרית, האכזרי, המזעזע, המלוכלך, הקיצוני והמרושע ביותר שראיתי זה שנים, ובעיניי - אם כי במובן הטראשי והנצלני של המילה, אוקסימורוני
ככל שזה נשמע - הוא קרוב ליצירת מופת.
עלילת הסרט, למי שמתעניין, ממש אינה קריטית. עבור אז'ה היא משמשת בעיקר כתירוץ להעמדת מגוון סצנות מוטרפות שבהן הוא משלח להקת פיראנות פרהיסטוריות אימתניות אל בין אלפי טינאייג'רים חרמנים שנופשים באגם ומתעקשים להתעלם מאזהרותיהם של השריף המקומית ג'ולי פורסטר (אליזבת שו), סגנה (וינג ריימס) וסייסמולוג (אדם סקוט מהסדרה "אנשי המסיבות") שהגיע לבדוק דיווחים על רעידת אדמה.
אותה רעידה היא ששחררה את הלהקה הטורפנית משבייה בן מיליוני השנים בסלעים שמתחת לאגם, בסצנת פתיחה נהדרת שבה זוכה ריצ'רד דרייפוס לפגוש את מותו בטרם עת. הסצנה היא מחווה ל"מלתעות" (דרייפוס חובש בסרט זה את הכובע שחבש כמאט הופר בסרטו של ספילברג, וברדיו שעל סירת הדיג שלו נשמע השיר שהוא שר באותו סרט אגדי יחד עם רוי שיידר ורוברט שואו), אבל דומה שאת עצם קיומה של המחווה (ובהתבסס על תוכנה) מנצל אז'ה כדי לשלח מסר חד משמעי לצופיו: למרות שאנחנו הולכים לעסוק במים ובדגים, אל תצפו ל"מלתעות", כי מה שאתם הולכים לקבל הולך להיות הרבה, הרבה יותר אכזרי.
דוחה ברמות. ג'רי אוקונול ב''פיראנה 3D''
יח''צ
מיד אחרי הספתח עובר הסרט להתעסק בג'ייק פורסטר, בנה החרמן והבלתי אחראי של השריפית המילפית, שנענה להצעתו של במאי פורנו סליזי (ג'רי אוקונול המבדח) ומצטרף אליו ואל שתי השפנפנות הסקסיות שעל סירתו כדי לעזור להם לצלם סרט מעדות ה"Girls Gone Wild". בינתיים, ואחרי שבחורה סקסית שבה חושק העלם הצעיר מצטרפת להפלגה, נפנה אז'ה לתאר בעגבנות את אלפי הנופשים והנופשות על האגם. בתפריט: אלכוהול, מוזיקה וציצים. המון ציצים.
ממש לא אותו דבר. "מלתעות" פוסטר הסרט
אבל כל אלה הם רק המתאבנים, שכן אז'ה עובר עליהם רק כדי להגיע, כשעה אל תוך הסרט, אל סצנת טבח המוני בממדים דמיוניים שחייבת להיכנס להיסטוריה של הקולנוע כאחד מהדברים היותר קיצוניים שאי פעם נעשו בז'אנר ובכלל. האוורד ברגר וגרג ניקוטרו, צוות איפור אגדי שאחראי לכמה מאימג'י האימה הזכורים ביותר ב-30 השנים האחרונות, מתעלה על עצמו בהדרכתו של אז'ה ומספק מגוון מראות מבחילים, מופרעים ומקוריים, באורגיה של דם וקרביים שפשוט אי אפשר לתאר במילים. גם את אלמנט התלת ממד מנצל אז'ה לכדי שימוש מרושע וחולני במיוחד התואם את צרכיו, כמו בסצנה שבה מקיאה אחת מהגיבורות היישר אל תוך פניהם של הצופים, או בסצנה אחרת שבמהלכה צף לו מעדנות במים איבר מין גברי כרות שנבלע חיש מהר על ידי פיראנה רעבתנית, ואז, כשהצופה כבר בטוח שיותר חמור מזה לא יכול להיות, חוזרת הפיראנה למרקע ומקיאה אותו חזרה חצי לעוס.
זה בדיוק הפורטה של אז'ה, כפי שהוא מוכיח ב"פיראנה 3D" - בכל פעם שהצופה המזועזע חושב שגבול הטעם הטוב נפרץ באופן המוחלט ביותר האפשרי, מגיח אז'ה מאחור ומראה לו שתמיד אפשר קצת יותר. האומץ הזה, הקיצוניות הבלתי מתנצלת, המחוות האוהבות לטראש האלים והשולי שעליו גדל, ההומור המרושע והנכונות שלו ללכת עד הסוף הופכות את סרטו של אז'ה לזן נדיר של קולנוע אימה, כזה שיזעזע אתכם מהיסוד ויבדר אתכם כהוגן בדרך.
למרות שהוא בהחלט לא מיועד לכולם (ומי הגאון שהחליט להגביל אותו לגיל 14 ומעלה? לו אני הצנזור, רק בני 18 ומעלה היו נכנסים אל הטירוף הזה), הוא בעיטה מרעננת בבטן הרכה בעידן של פוליטיקלי קורקטנס ויישור קו. עזבו את "המסור", את "הוסטל" ואת דומיהם, "פיראנה 3D" הוא הדבר האמיתי, והוא מיועד אך ורק למי שיידע להעריך את הגאונות המעוותת שהוא מייצג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם