תנו לי צ'אנס: ראיון עם עמירם עיני
עמירם עיני, הדוגמן הישראלי המצליח בעולם, חלם לפני שנתיים להפוך לכוכב רוק. מאז עברו הרבה מדוזות בים: קריירת הדוגמנות חוסלה כמעט כליל, הרדיו לא פרגן ואף אחד לא בא להופעות. עכשיו, עם שתי ילדות ועם המון לילות ללא שינה, הוא מנסה שוב. לא תפרגנו?
מי שקנה את עולמו כדוגמן מצליח בעולם, שבאמתחתו קמפיינים עולמיים לוורסצ‘ה ולארמני, הרשה לעצמו לזלזל בקריירה שבנתה אותו, והחל לפזר הצהרות כי הוא והדוגמנות בשלבי סיום והעיקר פה הוא האמנות.
השנתיים שעברו הפכו אותו למפוכח יותר. עיני, תכף ,37 חווה במהלך התקופה שעברה מאז הראיון הקודם סוג של חשבון נפש. המיתון שתקף את העולם גרם לירידה חדה בהיקף עבודות הדוגמנות, ההרכב המקורי שלו התפרק, כמות ההופעות ירדה והעתיד נראה לפתע פחות כמו סטינג ויותר כמו נאת‘ינג. במקביל נולדה לו בת שנייה מחברתו (שאיתה הוא חי בלי נישואים, ועל כך בהמשך) והלחץ בבית הלך וגבר. אבל כמו בכל דבר שלילי, גם פה מוסר ההשכל היה חיובי יחסית. "זו היתה תקופה קשה", הוא אומר, "הבנתי שעד שלא אלמד את השיעורים הפנימיים שלי, לא אצא משם".
מה בעצם קרה?
"היה מיתון, ומבחינת עבודת הדוגמנות הכל ירד, משהו כמו שישים אחוז. עד שנת 2007 היה בום, כל שבועיים הייתי במקום אחר, ופתאום מתחיל המיתון וכלום. אין הופעות, אין עבודות, הלהקה מתפרקת - כל אחד עזב בגלל סיבות משלו. לא היה לי מה לעשות, רק לשבת בבית עם הילדה. תקופה מאוד לא כיפית. זו היתה ממש שנה של להיכנס פנימה ולראות מה אני עושה עם עצמי".
קצת באסה.
"קצת? קצת זה אנדרסטייטמנט. הייתי בדיכאון, זו היתה אחת מהתקופות הקשות והחשוכות בחיי. בעצם זה מישהו שהוא מובטל, עם ילדים, ששום דבר שהוא עושה לא מוציא אותו מזה. היו לי מחשבות, הנה אני, בן שלושים פלוס פלוס, דוגמן, מוזיקאי כושל, בלי משכורת קבועה. אתה מתחיל לחשוב שאולי צריך לעבור לעבודות של תשע עד חמש.
בכל פעם שבאה לי מחשבה כזו הרגשתי שאני נחנק, כאילו עכשיו אני הולך לקפוץ מגשר. אף פעם בחיי לא עבדתי תשע עד חמש. אולי כשהייתי ילד, בקיוסק או בנורבגיה בפלאפל
נזכרתי בסיפור של איזה מתופף שפגשתי בארה“ב, שאחרי תקופה ארוכה עזב את ההרכב שלו והלך לעבוד במחשבים. אז הוא הרוויח משכורת יפה, אבל שנתיים אחרי שהוא עזב ההרכב שלו פתאום פרץ וזכה להצלחה. אז הוא ישב בעבודת התשע עד חמש שלו ואכל את עצמו".
ומה קרה עם המוזיקה?
"ההרכב התפרק, כל אחד הלך לדרך אחרת, והרכבנו הרכב אחר תחת אותו השם. המשכנו להופיע כל הזמן, הופעות אקוסטיות, קטנות, בכל מיני ברים שאין לך אפילו מערכת סאונד ואתה מחבר הכל בעצמך. כאילו הלכנו אחורה. אתה מופיע כמעט בשביל עצמך. לפעמים אתה נוסע שעתיים לבאר שבע, מקים את כל הציוד ואז מופיע בשביל עשרה אנשים. מבחינה חיצונית, אחרי האלבום הקודם והלהיט ‘Alright’ היינו בסוג של רגרסיה.
ההופעות האלה עם העשרה אנשים זה אולי כיף, סוג של בועה ואנדרנלין של שעה, אבל אז בדרך הביתה המחשבות חוזרות. כל הסיפורים הרומנטיים שאתה שומע על שלמה ארצי שהיה בתקופות קשות ולקח את הגיטרה שלו ויצא להופעות, אולי נשמעים רומנטיים אבל אני בטוח שהיה לו קשה. כשכלום לא עובד זה מאוד קשה. אבל אין לך משהו אחר, אז אתה חייב להמשיך לעשות את מה שאתה יודע. אני יודע להופיע, אז אני ממשיך".
מה הוציא אותך?
"אני חושב שעזר לי כשדברים התחילו לקרות. הלהקה שלי ואני גייסנו אמנים רבים והקלטנו את השיר ‘I guess I must be wrong’ למען העובדים הזרים בישראל. זה עשה לי משהו, גם במישור האישי וגם האמנותי. במקביל, התחלתי ללמד שירה בבית. זה גם משהו שנתן לי המון, להיות בתוך השיעור, לעשות משהו טוב. גם נזכרתי במקורות שלי. כשלמדתי אמנות תמיד אהבתי את הבוהמיים, ואן גוך וכל אלה שסחבו על הגב שלהם את המהפכה האמנותית ואכלו חרא. אז אמרתי ’מה, אתה חושב שזה קל?'. התחלתי ליהנות בתוך כל זה, ופתאום התחילו להגיע דברים. פתאום טלפונים עם עבודות של דוגמנות, ופתאום יש הרכב שעובד ושיר גמור, והכל לאט לאט מסתדר".
היום המצב אצל עיני טוב בהרבה, בעיקר מבחינת עבודה. אני פוגש אותו אחרי שהוא חזר משלושה ימים בפולין, צילומים לקמפיין גדול לוודקה סמירנוף. במקביל ניתן לראות אותו גם בארץ בקמפיין מושקע לדיאט קוקה קולה וגם לחברת האופנה ML MEN.
גם ההרכב מחדש את העבודה המאומצת, ובימים אלה יוצא לו קליפ מושקע ביותר לשיר ,(Tango) ‘Can’t Pretend’ שצולם בהשקעה גדולה במדבר ליד מצדה בכיכובה של אנה ארונוב וכולל פעלולים, ריקודים באוויר, מטריקס ואווירה של מיליון דולר. חפשו אותו ביוטיוב.
בראיון הקודם שערכנו קצת זלזלת בדוגמנות. והנה, שלוש שנים אחרי אתה עדיין עובד ומתפרנס בעיקר מזה.
"כן, למדתי להעריך את זה כשהבנתי שאני גם צריך לשלם שכר דירה,“ הוא צוחק. "היום אין לי בעיה לומר שאני עובד בדוגמנות. אז אולי לא הערכתי את זה כל כך כי ראיתי את עצמי בתור ’אמן', ודוגמנות היא משהו שלא התאים לי לתדמית. היום אני פרגמטי יותר לגבי זה.
אני מבין שיש לי סוג של מתנה. יש לי את הדבר הזה, של הדוגמנות, שרק עוזר לי. זה לא רק עבודה וכסף, זה גם פתח להרבה דברים אחרים. אתה, למשל, לא היית יושב פה ומדבר איתי על המוזיקה שלי אם לא הייתי דוגמן. גיא פינס לא היה מראיין אותי אם לא הייתי דוגמן. אני חושב שבראיון הקודם שעשינו זה היה סוג של התנסות לא להעריך את זה, לחשוב כאילו אני ’טוב‘ מדי כדי להיות דוגמן. ואולי זה היה ניסיון להילחם נגד הסטיגמות כי הרגשתי שלא הוכחתי את עצמי מספיק בתחום המוזיקה, להכניס קצת ’עומק‘ יעני".
העבודה בדוגמנות גם עזרה לך להרים קליפ בתקציב גבוה יחסית.
"הרבה התנדבו כדי לעזור לנו עם הקליפ", הוא מספר, "אבל גם היה צריך הרבה להשקיע. בנק הפועלים נתן לי הלוואה ואנחנו השקענו בהכל. זה הטרנד שלנו, מימון עצמי. בת זוגי קצת כעסה עליי שאני לווה כסף. האמת, היא רצתה להרוג אותי. אבל יש לי הרגשה שדברים טובים יקרו עם השיר הזה. אני מוזיקאי עשר שנים, עובד עם להקה משהו כמו שש שנים. עוד מעט הזמן לפרוץ, לא?".
עוד לא פרצת?
"לא. היו לנו רגעים טובים, אבל אני מרגיש שאנחנו עוד לא שם. עם כל תחלופות האנשים חפרנו יסודות חדשים וקצת נעלמנו. אנחנו מנסים עכשיו לחזור. אחרי שלוש שנים עובדים על אלבום חדש והכל הרבה יותר מכוון, חזק יותר, שלם יותר. לי זה מרגיש ככה. היתה התפתחות בשירה, בכתיבה, בכל התחומים".
נראה שגם בדוגמנות הולך לך לא רע עכשיו.
"נכון. יש פחות תחרות, כי מי רוצה להיות בן 40 ודוגמן? העבודות האלה נראות לי פתאום כיפיות. מה רע לי? כל מי שיש לו ילדים יודע כמה זה מוערך לנסוע לחו“ל לשלושה ימים ולהיות בבית מלון. בקיצור, סבבה לי. אני צריך להוציא ספר, ’המדריך לדוגמנים מתבגרים', שיסביר איך מתמודדים עם זה.
ראיתי את תוכנית ’הדוגמניות‘ ששודרה לאחרונה בטלוויזיה, והיה שם פרק על דוגמניות שמתבגרות ונתקלות בקשיים. אצל נשים זה בא מוקדם יותר וזה גם משמעותי יותר אצלן. שם, הזוהר והזרקורים הרבה יותר משמעותיים, גם הכסף גדול יותר, ולכן הנפילה גדולה יותר. אצל גברים זה משהו אחר".
אבל הנה, גם אתה מחפש קריירה שנייה.
"הרבה דוגמנים הולכים למשחק, או נהיים צלמים כמו ברוס וובר, למשל, שהיה דוגמן והיום הוא צלם מוביל. יש לי כמה חברים מהתחום, שהיום הם צלמים או שבכלל הולכים למשהו אחר. אני זוכר שפגשתי פעם את יובל סגל וגם הוא היה אז במחשבות של ’ווט דה פאק', מה עושים עכשיו. אני בחרתי להמשיך, כי יש משהו בוותק הזה, שאני עושה את זה 16 שנה, זה כבר מקצוע. עבודה ’רגילה', של תשע עד חמש, מפחידה אותי. הבנתי שזה משהו שאני לא רוצה ולא אעשה. כשאני חולם על זה אני מתעורר עם זיעה ורעידות".
איך אתה שומר על המראה החיצוני?
"אחרי גיל 30 צריכים לעבוד קשה יותר כדי להיראות טוב. אני אוכל יחסית בסדר, בלי יותר מדי שומנים. אני אוכל בריא וזה נהיה סוג של הרגל עבורי. אני מתאמן בבית, לא בחדר כושר. יש לי תרגילים משלי, אחרי שנים של אמנויות לחימה. אני נוסע הרבה על אופניים, וזה עוזר לשרוף קלוריות".
קרמים אתה לא שם?
"יש לי קרם לחות מאוד בסיסי וזהו. אני יודע שלהיראות טוב זו העבודה שלי, אני לא מקל ראש. העיקר אצלי זה להתאמן, לאכול ולהשתדל לישון טוב, אבל זה קשה עם שתי בנות קטנות. גיליתי כמה אפשר לתפקד על כלום שינה. מספיק שלאחת יוצאת שן ולשנייה יש קצת חום וזהו. הן עושות משמרות כדי לוודא שאתה לא תישן אף פעם".
יש לך שתי בנות - רנה בת שלוש ואנה בת תשעה חודשים. לא התחתנת עם אמא שלהן, אבל אתם כן גרים ביחד.
"אני לא מאמין במוסד הנישואים, אני חושב שזה שקר אחד גדול, משהו מיושן. גם לבת זוגי לא חשוב להתחתן. שנינו גרושים, ‘Been there, done that’. בסיבוב שני מתרגשים פחות. ילדים זה לא משהו שרציתי, אף פעם לא דמיינתי איך ומתי. עכשיו כשזה שם, ושזה שתי בנות, אני מאוד נהנה.
הן חמודות ברמות קשות. אחת עושה לי בסלון הופעות ריקוד שאני לא יודע מאיפה יש לה את זה, זה מדהים. זה לוקח ממך את כל הפוקוס לפעמים, אי אפשר לתכנן שום דבר, אבל זה מדהים. המחיר הוא שאתה לא ישן ואתה מסתובב כל הזמן בסוג של סטלה כזאת טבעית מחוסר שינה. זה לא קל, אבל זה כיף. אין ברירה. שורדים".
וזה לא מפריע בקריירה המוזיקלית?
"לא. אני עדיין רוצה הכל, את חלום הרוק‘נרול".
80 אלף איש, כמו שהצהרת פעם שעברה?
"טוב, זה עדיין חלום. חלום רטוב מאוד. אני עדיין רוצה את זה, אבל היום אני חושב צעד, צעד. יש אמנים שהם לא בסדר גודל הזה אבל יש להם קריירה מאוד יפה. אני רוצה לטייל עם המוזיקה, להופיע במקומות מעניינים, להגיע לעיירות נידחות בארה“ב או בקנדה ולדעת שיש אנשים שיגיעו להופעה".
אפשר לומר שהורדת קצת את הגרנדיוזיות.
"החלום נשאר אותו דבר, אבל יש בו יותר אספקטים. זה כבר לא חייב להיות 50 אלף איש כדי שאיהנה מזה. גם מול 20 או 100 איש ארגיש על גג העולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם