הרוקיסט: על החדש של ניק הורנבי
ניק הורנבי הוא סופר אקטואלי וקצבי, שמציית לחוקי הזמן בלי לאבד אחיזה באדמת הרוק של נעוריו
ג'ולייט הגרסה העירומה כריכת הספר
ניק הורנבי הוא סופר אקטואלי וקצבי, שאני מוכנה לקנות ממנו כל סיפור שיעלה במוחו המפכה. הוא מעורה בעולם הנוכחי ומציית בסיפוריו לחוקיו החדשים הנחקקים מדי רגע לטובת הצעירים הזריזים. אך הוא עושה זאת בלי לאבד את האותנטיות של מי ששורשיו בסוף שנות החמישים (הורנבי נולד ב-1957 בסאריי, אנגליה) והתבגרותו נטועה באדמת הרוק הפורייה.
ההומור הייחודי של הסופר הקל-אך-קשיח מתסיס גם את הסיפור הזה. הורנבי מפגיש כאן אישה אנגליה צעירה, עובדת מוזיאון קיקיוני בעיירת חוף בריטית משמימה, שמחליטה להקשיב לקולה הפנימי, עם זמר הרוק לשעבר המחלים מהתקף לב בעוד ילדיו, בני אמהות יפהפיות ומגוונות, נאספים אליו. ואנחנו משתכנעים וזורמים בשקיקה עם הסיפור הזה.
אף כי לסוף יש טעם של התאדות נמהרת וחסרת גיבוש, הדבר אינו פוגע ברצף הרענן המוליך אליו. הורנבי הופך ומתבונן, בין תפניות העלילה, בכמה עניינים אנושיים מהותיים. הוא מדבר על יצירתיות אמנותית ועל השפעותיה על חייו של אדם. אין ספק שבעניין זה הסופר מכריע הפעם לטובת החיים הפרטיים, הילדים, החום, המשפחה, המודעות העצמית.
הסיפור אף מגחיך את הדבקות המטופשת של גברים בוגרים בעיסוק אחד, שמרחיק אותם, ממש כמו את האמן הנערץ עליהם, מחייהם. הנשים והילדים מראים כאן את הדרך לגברים, באהבה ובהבנה.
הורנבי מלהטט באינטרנט כאמצעי תקשורת עוצמתי דווקא בתוך ספר מודפס. יש בכך הצדעה למדיום, אך גם התבדחות ידידותית על חשבונו. תובנות רבות עולות מן הדפים על קשר בין בני זוג בעידן התזזיתי, על אי חשיבותם של תחומי עיסוק ופרנסה לעומת האמת הרגשית, על הנוסטלגיה הרוקיסטית האיתנה של מי שגדל על דילן וג'אגר.
אם גם אתם התאהבתם בגבר המלבב טאקר קרואו, לא תמצאו אותו אלא באתר של הסופר. אין ספק, הורנבי מזהה עצמו בקרואו המכוון הומור עוקצני לבשרו שלו.
ניק הורנבי, "ג'ולייט הגרסה העירומה", מאנגלית: אילת אטינגר ואהד זהבי, מודן, 256 עמ'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם